זה היה כל כך חמוץ וצורב, שבלילה חלמתי על לימונים שמנסים לבצע בי את זממם

למרות השפית פורצת הדרך, הארוחה ב"אופא" הטבעונית היתה מוחמצת. ביותר ממובן אחד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

אכלתי ארוחת ירקות בקיץ תל אביבי ויכולתי, באותה מידה, להיות בסלוצק המושלגת באמצע החורף: כרוב כבוש, צנון מוחמץ ותפוחי אדמה מותססים. ולא רק שלא ידעתי איפה אני: גם לא הבנתי מה מדברים אלי. וזו בעיה. כשאתה אוכל ארוחה רעה אצל שפית שאתה מעריך, ושיראל ברגר מ"אופא" היא אחת היוצרות המעניינות בקולינריה שלנו, קשה להתחמק מהשאלה האם המנות מדברות שטויות או שאתה לא יודע להקשיב? לקח זמן, לברגר יש אשראי גדול, אבל במהלך ארוחה חמוצה אי אפשר היה להתחמק מהמסקנה: זו ארוחה מוחמצת. או, שבעצם, אולי השיטה אשמה? (תמיד כיף להאשים את "השיטה").

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ