"אנה" הכשרה היא עדיין מסעדה טובה. השירות שלה הרבה פחות

ביקור ב"אנה" הכשרה הפך לערב ספורט אתגרי: איך, למרות ההתנהלות המחופפת, ניתן בכל זאת להפיק משהו מהמנות המוצלחות כשלעצמן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שגיא כהן

לפעמים קשה לדעת מה מתסכל יותר: מסעדה עם אוכל רע, או מסעדה עם אוכל טוב שקשה ליהנות ממנו. ערב ב"אנה", אחת משלוש-ארבע המסעדות הכשרות הטובות בארץ, התגלגל למרבה הפלא דווקא למתווה (אי אפשר לברוח מהמלה) השני. להלכה, "אנה" היא מסעדה אידיאלית לעת הזו: במרפסת היפהפייה שלה מנשבת רוח ירושלמית קרירה והתפריט קליל, קיצי ומבוצע ביד בוטחת. למעשה, התברר שזו כנראה מסעדה אידיאלית לתקופה שלפני הקורונה: התנהלות מחופפת ושירות רשלני. בפעם הראשונה מאז החזרה מהסגר נתקלתי בשירות מהסוג הישן והטוב: כזה שבו שואלים "קינוחים?" בעת פינוי המנות הראשונות (כשאנחנו עדיין ממתינים ללא פחות משלוש מנות); כזה שבו מטיחים על השולחן בשתיקה זועמת מטליות לחות שהעזנו לבקש מהמארחת ולא מהמלצרית (סליחה, לא ידענו. זו אשמת הפוקאצ'ה), וכזה שבו באים ושואלים "הכל בסדר?" כשברור לחלוטין ששום דבר לא בסדר. טוב שלא שאלו אם אנחנו רוצים חשבון כשנכנסנו למסעדה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ