בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת האחים בתל אביב - עם האוכל הלך החלום

סנונית ראשונה בגל של ניאו-שיפודיות, עוררה תקוות גדולות - ואז הגיע האוכל

5תגובות

לפעמים, רגע אחרי ההתרשמות הראשונית ממסעדה, אתה נושא תפילה חרישית שהמקום יהיה מוצלח. יש מקומות שכבר ממבט ראשון ניכר שהושקעו בהם תועפות אהבה, אכפתיות וכנות. בדרך כלל, תתפלאו לשמוע, התפילות האלה נענות ברצון. אלא שלעתים, כפי שקרה לפני שבוע במסעדת "האחים" בתל אביב, דלתות החסד נטרקות ברעם גדול.

מסעדת "האחים", אם נתחיל מההתחלה, היא מקום מקסים: מעוצב בתשומת לב, אבל לא בטרחנות; שמח ורוגש, אבל לא צעקני; נעים הליכות וידידותי, אבל לא דביק. זו מסעדה שאמורה להיות ראשיתו של גל חדש של ניאו-שיפודיות, והיא בנויה, לכל מטרה ועניין, כמו שיפודייה קלאסית שעברה תרגום לשפה הקולינארית והעיצובית של צפון תל אביב.

מבחינה עיצובית, רוב השינויים הם שיפורים. המסעדה רחבת ידיים (כמצופה משיפודייה), יש בה רהיטי עץ כהים (אבל נוסטלגיים, תל-אביביים), ויש בה גם כמה התחכמויות שלא מעלות ולא מורידות. למשל, הזיתים שמקבלים בפתיחה ניצבים בתוך פח על מאזני שקילה ישנות. מושך את העין, לא מפריע.

כרגיל בדברים האלה, מישהו היה מוכרח להגזים, וכאן ההתחכמות המיותרת התגלמה בכלי שבו מוגש הסכו"ם (אובססיה בתל אביב העכשווית: כולם מתחכמים עם זה). השטיק של "האחים" הוא להגיש את הסכו"ם בקופסת שימורים ישנה של מלפפונים חמוצים. ועל זה יש לי רק שאלה אחת: מישהו באמת חשב שהקופסה הזאת תמשיך לעמוד אחרי שמוציאים ממנה סכין? ברגע שהסועדים מוציאים כלי אכילה, קופסת השימורים מאבדת את שיווי המשקל וכל הסכו"ם מתפזר על השולחן. מרימים, מכניסים לקופסה, מסדרים, ואז, כשמוציאים את הכלי הבא: מההתחלה.

לביקורת על מסעדת האחים באתר עכבר העיר

אז נכון שבהתחשב בזמן הציפייה שבין הסלטים לשיפודים, הלקוחות כאן באמת צריכים משחקי חברה כדי להעביר את הזמן. אבל לא בטוח ש"זקוף את קופסת השימורים" עתיד לקנות לעצמו מכורים. ומאחר שאני לא יכול להמשיך לשחק על זמן, מתישהו לא תהיה ברירה אלא להגיע לאוכל. אתם יודעים מה? חכו עוד רגע, יש לי עוד תירוץ לדחות את הבלתי נמנע. השירות.

השירות ב"האחים" מצוין. המלצרית שלנו היתה מהירה, פיקחית, מבינת עניין ויותר מכל: היא היתה גאה (או לפחות הצליחה להציג גאווה) באוכל. היתה תחושה שהיא באמת נהנית להצביע על הייחוד (התיאורטי, נקדים ונאמר) של כל סלט, ועל היתרונות (היחסיים, לא נכחיש) של כל מנת בשר.

תשושה בצהריים, סיעודית בערב

ועכשיו, כי פשוט אי אפשר יותר, האמת המרה: האוכל במסעדת "האחים" - תראו מה זו עדינות - לא הלם את הסטנדרטים של שאר האלמנטים. האם קראתם בימי חייכם דרך מתחשבת מזו לומר שערכת הסלטים שקיבלנו לפתיחה - וגם עכשיו אני ממשיך להיות עדין - היתה פשוט בושה וחרפה? לומר על ערכת הסלטים הזאת שהיא היתה עייפה, זה בערך כמו להגיד על חתול דרוס על הכביש שהוא משתזף.

זו היתה ערכת סלטים שאולי היתה תשושה בצהריים. בערב היא כבר היתה סיעודית. קודם כל, מבחינת תוכן. זה היה פחות ממה שמקבלים בסטייקיה ממוצעת בתוך פיתה: שני מיני כרוב (לבן ואדום, מה חשבתם?); שלולית אדומה שבטח היתה רוטב עגבניות; טחינה פתאטית; משהו שהתכנה סלט שורשים והיה, כמובן וריאציה על סלק (מה יהיה עם הסלק הזה? לא די? אם אלוהים היה רוצה שנחיה על דיאטה של סלק, הוא היה עושה אותנו חזירים בוואריים); ממרח חצילים; וסלט שעועית מחוצה (זה לא שם הסלט: זה גורל השעועית).

ואם - כמו ב"אנה קרנינה" - כל הסלטים הטובים טובים באותו אופן, כאן כל אחד מהסלטים הגרועים היה רע בדרכו שלו. לסלט החצילים היה טעם לוואי חמצמץ, שגרם לכך שלא הייתי בטוח אם ככה הוא צריך להיות או שהוא החמיץ (כלומר, התקלקל). וגם אם זו היתה הכוונה, טעם לוואי שמזכיר מקולקל הוא, מן הסתם, לא טעם הלוואי האידיאלי.

הטחינה היתה חסרת טעם, ובהתחשב בכך שקל מאוד להשיג עכשיו טחינה מעולה, זו פשוט רשלנות. סלט השעועית נראה כאילו התקינו אותו משרידי הצ'ולנט של סתיו 1973, והגרוע מכולם - בקילומטרים - היה סלט הכרוב האדום. בסלט הזה השף בחר להשתמש בשמן כמהין. ועל זה יש לי רק דבר אחד להגיד: מי שמבשל עם שמן כמהין משול בעיני למי שמתבשם עם מטהר אוויר. שמן כמהין הוא מוצר נחות, סר טעם וריח, שאין לו שום שימוש קולינארי לגיטימי. הוא משול במטבח לסמל פלסטיק של רולס רויס על וספה. לדחוף אותו בתוך סלט כרוב אדום במה שאמור להיות ניאו-שיפודייה, זה בערך כמו לשפוך בקבוק שאנל חמש על דוברמן.

אפילו הפיתה שהגיעה עם כל אלה (הם קוראים לה סלוף, נניח) היתה הרבה מתחת לסטנדרטים של שיפודיות עממיות. הזמנו גם אחד מסלטי הבית המיוחדים: עגבניות ערבה בטחינה. הוא היה מצוין. טרי, חד, צבעוני. בדיוק התכונות שחסרונן בלט כל כך בערכה המקורית.

מבין הבשרים ניסינו מולארד, שקדי עגל, נקניקיית הבית, צוואר לבן ומנה מבושלת אחת: טחול ממולא. הטחול (קיבלנו את הקצה) היה בן מחזור של השעועית. אף שהותקן על פי מתכון משובח (זה שכולל שומן כבש, כבד ותיבול מזרחי), הוא היה מחומם מדי ומיובש מדי מכדי להיות מהנה.

מבין השיפודים הטוב ביותר היה המולארד: עסיסי וצלוי בדייקנות. שני לו היה שיפוד השקדים. ושלישי לא קם. נראה היה ששאר המנות מתאמצות ליישר קו עם ערכת הסלטים. במיוחד בלט בעליבותו שיפוד צוואר החזיר. בשר החזיר כרגע הוא הבשר הזול בישראל. בהתחשב במחירו, להגיש מנה שיחס השומן לבשר בה מוטה באופן בולט כל כך לטובת השומן יכול להיות מתואר רק - ידעתם שזה בא - כחזירות.

הנקניקייה תוארה בתפריט בעזרת צמד המלים שכרגע הפך בתפריטי תל אביב למגיפה: חריף אש. אולי כדאי לשמור את צמד המלים הזה לדברים שהם באמת חריפים ולא לאלה שהם קצת פיקנטיים. נקניקיית "האחים" לא היתה רעה, היא רק היתה מאכזבת. ראשית, משום שלא היתה חריפה כמובטח, ושנית, מפני שאם אתם מגישים שיפוד נקניקייה במרחק שלוש דקות הליכה משני בוטיקים של נקניקיות (ברחוב אבן גבירול), אז עם כל הכבוד, תתאמצו קצת יותר.

בהתחשב בכל מה שאכלנו עד כאן, אני מניח שתבינו למה לא היה דחוף לנו לבחון מה הם עוללו לקינוחי השיפודיות. בלב, כשהתלבטתי אם למלא את חובתי האזרחית ולהזמין קינוח, עברה מחשבה שהתביישתי בה אז ואני מתבייש בה עכשיו. אבל מאחר שהיחסים בינינו מבוססים על כנות, אין לי ברירה אלא לחלוק: אני מעדיף בוואריית פרווה על ערכת הסלטים של "האחים". ועכשיו, אם תסלחו לי, אני הולך להסמיק לי בשקט בפינה. *

האחים - כל הפרטים והכתבות

"האחים". אבן גבירול 12 תל אביב. טל' 6917171-03

חשבון בבקשה

ערכת סלטים (2X) ................................... 36 שקל

עגבניות ערבה בטחינה .............................. 17 שקל

שיפוד שקדי עגל ..................................... 34 שקל

שיפוד נקניקיית עגל ................................. 27 שקל

שיפוד מולארד ........................................ 30 שקל

שיפוד צוואר לבן ..................................... 24 שקל

טחול ממולא ........................................... 70 שקל

סן פלגרינו גדול ....................................... 21 שקל

לימונדה ................................................ 10 שקל

טיפ ..................................................... 40 שקל

(הנחת הרצה של 10% .............................. 27 שקל)

סך הכל ............................................... 282 שקל



''האחים'' בתל אביב. מעוצבת בתשומת לב
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו