בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

קיטשן מרקט: חיל ורעדה

קיטשן מרקט בנמל תל אביב מצליחה לשלב בין המגרעות של מסעדת שוק לבין תחלואי הטאפאס בר

26תגובות

ספק אם יש בלקסיקון הקולינרי העכשווי צירוף מפחיד יותר מ"מסעדת שוק". להוציא אולי הצירוף המצמרר: "טאפאס בר". עכשיו תתארו לכם את הבעתה שמעוררת מסעדה שהיא גם מסעדת שוק וגם טאפאס בר. ולזכותה של "קיטשן מרקט" החדשה בנמל תל אביב - המקום שהוא גם וגם - יאמר שהיא מצדיקה לחלוטין את כל החיל והרעדה. זו מסעדה שמצליחה לשלב באופן פלאי כמעט בין רוב המגרעות של מסעדות השוק האופנתיות לבין רבים מתחלואי הטאפאס ברים העכשוויים.

ולא זו בלבד, אלא שבאורח קסום (קסום במובן של "תעצמי עיניים, בובה, תראי איך אני מוציא לך ארנבת מהאוזן") היא מצליחה לשלב גם בין הנקודות המקוממות של מסעדות הדור החדש למניירות המעצבנות של המסעדות מפעם. או, במלים אחרות, זו פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני יוצא ממסעדה רעב אחרי שהשארתי שם יותר מ-400 שקל (תחלואים חדשים) וזאת, אחרי שניסו לדפוק אותי בחשבון בכמעט 50 שקל (אח, הנוסטלגיה).

ומכיוון שהמקום הזה הוא באמת סוג של תשובה קולינרית לרכבת שדים, נתחיל בכמה עצות פרקטיות לרוכשי הכרטיסים. הכי חשוב, כמובן, לבדוק בשבע עיניים את החשבון. אם לנו דחפו עוד פוקאצ'ה ועוד קלמארי, לכו תדעו מה ידחפו לכם.

אבל יש דברים שהכרחי לעשות עוד לפני, בשלב ההכנות. כך, למשל, כדאי למי שמתכונן לאכול כאן לעשות סיבוב טעימות ארוך ויסודי בשוק. אל תגיעו רעבים, כי אם תגיעו רעבים, כנראה שגם תצאו רעבים. המנות כאן קטנות באופן שחלקו גובל בביזארי (חמישה עיגולי קלמארי - שלושה בינוניים, אחד קטן ואחד זעיר - זו מנה? ב-36 שקל? אפילו הברבוניות האנורקטיות שלכם לא היו יוצאות שבעות מזה).

לביקורת על מסעדת קיטשן מרקט באתר עכבר העיר

מילרוד מוטי

חוץ מזה, ולא פחות חשוב, תבדקו טוב טוב את הכוס לפני שאתם שותים. על השולחנות יש עציצי בטון קטנים ובהם שתילי זית רכים (מי הרשע שכולא זיתים בבטון ונותן להם למות בהאנגר תל-אביבי?) שכחלק מתהליך הגסיסה שלהם משירים עלים. חלק לתוך העציץ, חלק לתוך הכוסות. ואם כבר, אז עוד דבר חשוב. אל תיתנו למלצרית בשום פנים ואופן לקחת את מטבל העגבניות ושמן הזית שמגיע עם הפוקאצ'ה. זה הדבר הכי טוב שתקבלו כאן. או, אם נתבסס על ניסיוני האישי: הדבר הטוב היחיד שתקבלו כאן. חוץ מהחשבון, כמובן, אבל על הצחוקים כבר דיברנו.

ועכשיו, שתיים-שלוש המלצות - לא קשות מדי, אני מקווה - לצוות. ראשית, בתור מי שעוסקים במזון נדמה לי שזה יכול להיות מועיל אם תלמדו להבחין בין שרימפס לדג בורי (הזמנו חריימה שרימפס וחריימה בורי, המלצרית הביאה את שניהם, הניחה את צלחת השרימפס על השולחן והכריזה: "זה החריימה בורי". באמת?" אמרתי "תסתכלי רגע". "זה החריימה בורי", היא הכריזה בביטחון. לא נורא, כל יום לומדים משהו). עוד עצה מועילה יכולה להיות לנסות להבחין בין מוסר לבין הרינג. להגיש קרפצ'ו מוסר עם שמנת ותועפות עירית זה לא רק להוכיח שלא כל מי שמשתמש בשמנת הוא אייל שני, אלא גם להבהיר שאתם לא בדיוק שולטים בהבדלים הדקים שבין מיני הדגים.

ואם כבר אנחנו בביולוגיה ימית, עוד עצה: זה יכול להיות נחמד אם תלמדו להבדיל, נניח, בין קלמארי לשרימפס. הזמנו קלמארי על הפלנצ'ה (אם רק היינו יודעים). "הטמפורה שרימפס מגיע...", התחילה המלצרית. "לא שרימפס, קלמארי על הפלנצ'ה", התערבתי. "אז כן, השריפס טמפורה מגיע....". טוב, ביולוגיה זה לא קל. אז בואו ננסה מתמטיקה. והנה עוד לקח שיכול לעזור: אחד זה לא שניים. ביקשנו שיחליפו לנו צלחות בין מנות (צריך לבקש? במקום שמגיש דגים והאדרות עודן בצלחת?). לקחו שתיים, החזירו אחת. אני דווקא מבין את זה: מספרים גדולים יכולים נורא לבלבל.

אחלה ביתי שבעולם

אבל הבעיה, בואו נודה על האמת, לא היתה הצלחות. הבעיה היתה מה שעליהן. ולא פחות מכך, הסדר שבו הגיע מה שעליהן. אחרי עיון בתפריט - הכל כך בנאלי, עד שלרגע נדמה היה שלקחו כאן חמישה תפריטים אקראים מ"מסעדות שוק" תל-אביביות, עירבבו בבלנדר וזה מה שיצא - בחרנו מה להזמין. אם היינו יודעים מה יקרה הלאה - וזו העצה הבאה לסועדים - לא היינו מזמינים כמה מנות יחד אלא כל מנה בעתה. שכן, סדר יציאת המנות ב"קיטשן מרקט" מלמד שזו כנראה לא באמת מסעדה אלא עוד אחד מאותם מקומות שהחבר'ה הקימו בשביל החבר'ה.

הזמנו - במכה הראשונה, היתה שנייה כי נשארנו רעבים - סלט אורטיס (עם טונה בכבישה ביתית: לא בבית של "קיטשן מרקט", כמובן, אלא בביתו המרוחק, שבחצי האי האיברי, של סניור אורטיס); קרפצ'ו דג ים (נסיון להוציא מהמלצרית תיאור של המנה עלה בתוהו. היא: "פרוסות דקות של דג, כמו שקרפצ'ו צריך להיות". עבדכם הנאמן: "כן, אבל עם מה?". היא: "מדג טרי, מהיום". ע"ה: "אני שמח לשמוע. עם מה?" היא: "כן, לוקחים את הדג ופורסים אותו". ע"ה: "עם מה? שמן זית? לימון? צ'ילי?". היא: "כן, שמן זית, לימון וצ'ילי"); ברבוניות פתוחות; חריימה בורי; חריימה שרימפס ורביולי גבינות.

סדר הוצאת המנות היה כדלקמן: דבר ראשון קיבלנו את הסלט, אחר כך את הרביולי, אז את החריימה, ולבסוף את הקרפצ'ו, ובסוף בסוף (כקינוח?) את הברבוניות. כך שגם אם במקרה המנות היו טובות, לא יכול היה להיות ספק שהארוחה תהיה גרועה. והמנות, למרבה הצער, היו הכל חוץ מטובות. הטונה מהבית של סניור אורטיס (משם, אני מניח היא הגיעה בקופסת שימורים, אחלה ביתי שבעולם) היתה הדבר השני הכי טוב שאכלנו כאן (אחרי מטבל העגבניות).

למרבה הצער, טרחו לקלקל אותה עם קוביות תפוחי אדמה קרות וקמחיות, עם אנשובי מלוח מדי, עם אפונה ירוקה (בי נשבעתי), שעועית ירוקה וקצת עלי חסה. עוד דוגמא לאופנה הרווחת עכשיו בתל אביב: אוכל בלי בישול. דוחפים לצלחת חומרי גלם שאין קשר ביניהם - אפונה ואנשובי? מאיפה הבאתם את זה? - וקוראים לזה מטבח שוק. אלה מנות - וכאמור, זו מגיפה - שעושה רושם שהרבה יותר חשוב איך שהן נכתבות, מאשר איך שהן מוגשות.

גם המנות הבאות היו מאותו ז'אנר, כלומר מנות בלי בישול. טורטליני גבינות היה מנה גסת טעם שהדבר היחיד שניתן היה להבחין בו בבירור היה טעם מרק החצילים הדליל שעליו הוגשו. החריימה היה בכלל מנה מגוחכת: תבשיל עגבניות, שום ופלפלים שעליו סודרו שרימפס מטוגנים או נתחי בורי מטוגן. אם חריימה היתה כפר בפרובנס, זו היתה חריימה. ככה, שוב, לא מנה. גיבוב. הנסיון היחיד ליצור מנה - הקרפצ'ו עתיר הרכיבים - הבהיר שאולי באמת מוטב שהשף לא יבשל אלא רק יחתוך.

השיא היה מנת הברבוניות. רעבים ככל שהיינו (אחרי המנה הזו הזמנו עוד שתיים), לא היינו מסוגלים לגמור את הדגיגונים השדופים שהונחו לפנינו. מלווים, כמובן, באותם בצל, עגבנייה, ארטישוק ותפוח אדמה צלויים שאתם נפגשנו כבר בסלט ומאז חידשנו את היכרותנו אתם כמעט בכל מנה. הברבוניות היו חצויות, מקומחות בכבדות, ונראו כמו סרדין שהתחפש לזמרת אופרה מזדקנת. כזה היה גם הטעם.

אתם מביכים אותי

בשלב הזה - כשכבר הוצאנו כמעט 400 שקל - עדיין היינו רעבים מאוד. ניסינו עוד שתי מנות: שיפוד אדום - בחיים לא תנחשו עם מה, טוב אני אגלה: ירקות שוק צרובים - וקלמארי על הפלנצ'ה. ליד השיפוד היה ממרח חומוס חמים. מסתבר שאפילו חומוס זה משהו שלא כל אחד יכול לעשות. ואם עד כאן עוד צחקנו, מכאן ואילך כבר הבנו שצוחקים עלינו. חמישה עיגולי קלמארי שדופים, שהתחבאו היטב בין פלחי עגבניות, היו כל המנה. על זה התבקשנו לשלם 36 שקל.

לא, רגע תנו לי לתקן: על זה התבקשנו לשלם 72 שקל. כי החשבון טען שאכלנו שתי מנות קלמארי. כשהערתי למלצרית על הטעות היא תיקנה אותה. במחשבה שנייה, יכול להיות שהטעות היתה דווקא שלי: יכול להיות שחמשת עיגולי הקלמארי מייצגים כאן שתי מנות. באמת, אין גבול לנדיבות? די, אנשים, אתם מביכים אותי. בקיצור, "קיטשן מרקט" החדשה היא כנראה המסעדה האידיאלית לאותם אנשים נפלאים שמוכנים בחפץ לב לשלם הרבה יותר בשביל הרבה פחות. והאמת? האנשים הטובים האלה יקבלו כאן את מבוקשם. וביד רחבה. *

קיטשן מרקט - כל הפרטים והכתבות

"קיטשן מרקט", האנגר 12, נמל תל אביב. טל. 5446669-03

חשבון בבקשה

פוקצ'ת הבית .......................................... 18 שקל

סלט אורטיס קטן ..................................... 37 שקל

קלמארי פלנצ'ה קטן ................................. 36 שקל

טורטליני גבינות קטן ................................. 38 שקל

קרפצ'יו דג ים קטן ................................... 48 שקל

ברבוניות פתוחות ..................................... 56 שקל

חריימה בורי קטן ..................................... 48 שקל

חריימה שרימפס קטן ................................ 54 שקל

שיפוד אדום טרי ...................................... 48 שקל

סן פלגרינו גדול ...................................... 26 שקל

סה"כ ................................................. 409 שקל

סך הכל.................................................375 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו