בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

שה קורין: פלמית למתחילים

שה קורין בתל אביב אמנם לא מהדהדת זיכרונות מבלגיה, אבל בהחלט מגישה אוכל טוב בתמחור הוגן

12תגובות

לפני שבועות אחדים נקלעתי ללובן. לובן היא עיר קטנה בחבל דובר הפלמית של בלגיה. היא מפורסמת בבית העירייה שלה - אחד המבנים הגותיים האזרחיים (כלומר: הלא דתיים) היפים באירופה, באוניברסיטה שלה, בכך שנמצאת בה אחת מיצירות המופת של הצייר דיריק באוטס, ובכך שהיא המרכז העולמי של אנהויזר-בוש, יצרנית הבירה הגדולה בעולם ואחת מחמש חברות מוצרי הצריכה הגדולות בתבל. הגעתי לעיר ביום של לא שמש ולא גשם, שטיפוסי לחבל הארץ הזה בשלהי קיץ.

כשהתקרבתי לכיכר העיר, מזג האוויר הפסיק להתלבט והשמש הגיחה בהחלטיות מבין העננים. קרניה האירו את בית העירייה המכוסה פרחים ואת הדגלים המתנופפים עליו, וכאילו נתנו את האות לתזמורת כלי נשיפה שהתרכזה בכיכר לפתוח באומפפה-אומפפה. מיד שכחתי את כל התכניות הגרדנדיזויות שהיו לי - לבקר בהוצאת הספרים של האוניברסיטה, לסייר במרכז של אנהויזר-בוש, להצטרף לסיור מודרך בבית העירייה - והתיישבתי מבסוט מהחיים באחד מבתי הקפה שבכיכר. שתיתי קפה, אכלתי ופל בלגי (הם נתנו אותו חינם עם הקפה; מה רציתם, שאשאיר בצלחת?) והחלטתי שאני בטלן.

במאמצים גדולים קמתי ממושבי (התזמורת ניגנה עיבוד נפלא ל"בכה לי נהר" של ג'ולי לונדון, עם אבוב בתפקיד הסולו) והלכתי לראות את "הסעודה האחרונה" של דיריק באוטס (צייר פלמי מאמצע המאה ה-15). כשהגעתי לציור, בקתדרלה שבמרכז העיר, עדיין אפשר היה לשמוע היטב את התזמורת.

מוטי מילרוד

לביקורת על מסעדת שה קורין באתר עכבר העיר

עכשיו הם ניגנו את ההמנון הרוסי. לך תבין. יצירת המופת של באוטס מורכבת מחמישה לוחות: במרכזי מתוארת הסעודה האחרונה, בארבעה שסביבה מתוארים אירועים מהברית הישנה שכביכול מטרימים אותה. אחד מהם הוא, פשוט, משפחה יהודית יושבת לאכול בליל הסדר. המחשבות נדדו מפה לשם, וכהרף עין - אלא מה? - נתקפתי רעב נורא.

חזרתי לקפה, מרוצה מסדר היום התרבותי שלי, וביקשתי תפריט. אזור בראבאנט, שלובן היא בירתו, נודע בשני דברים: בפרות השארולה הבלגי שלו ובתפוחי אדמה מצוינים. היה קצת מוקדם לסטייק, למרות שהמלצר ניסה לשכנע אותי שאין דבר כזה מוקדם לסטייק, ולכן בחרתי בתפוחי אדמה.

הגרסה שעליה הומלץ היתה סלט תפוחי אדמה מטוגנים בשומן אווז, עם שעועית ירוקה ובייקון פריך. חיכיתי לסלט הזה 45 דקות. כשהוא הגיע, הוא היה מושלם: תפוחי אדמה פריכים, שעועית טרייה חלוטה קלות, שפע פירורי בייקון ורוטב מיונז לימוני נפלא. שאלתי את המלצר למה זה לקח כל כך הרבה זמן. הוא נעלב.

מסתבר שנגעתי בנקודה רגישה. הבלגים טוענים שלאוכל אצלם לוקח כל כך הרבה זמן להגיע (אני מעריך שבשלושה ימים בבלגיה ביליתי בערך 60 שעות בהמתנה למנות) מפני שהם עדיין מקפידים להתקין כל דבר ברגע ההזמנה. הצרפתים טוענים כנגדם שהם עושים זאת לא מתוך הקפדה על איכות, אלא מתוך קמצנות: הם מפחדים שאם הם יכינו משהו מראש, הם עוד יצטרכו לזרוק אותו.

הבהרתי למלצר שמדובר באי הבנה: אני לא מכיר אף בדיחה צרפתית על הבלגים (שקר: אני מכיר מאות) ושפשוט חשבתי שזה לקח קצת יותר מדי זמן. ואז הרהרתי לעצמי - בין תפוח אדמה נפלא לבייקון מתפצח בפה - שזה היה יכול להיות פנטסטי אילו היה אפשר לשלב את האיכות הבלגית עם הקצב שלנו. עוד לא הספקתי לנחות בארץ, ומה מתברר? על יד כיכר המדינה בתל אביב נפתחה מסעדה בלגית ישראלית. כאילו שהתקווה שלי מלובן - אולי על כנפי אבוב - הגיעה היישר לאוזני היזמים בכיכר. ובכן, בדבר אחד המקום הזה הגשים את ציפיותי: הקצב היה ישראלי. שירות טוב, מקצועי, מהיר. הלוואי על לובן.

מבחינת האיכות? האוכל ב"שה קורין", כך נקראת היזמות הישראלית-בלגית בכיכר המדינה, הוא אוכל שאפשר לתאר בעזרת מונח שאיכשהו יש לי הרגשה שנשמע טוב גם בפלמית: הוא משביע רצון. כלומר, לא מדובר באוכל גדול, אבל בהחלט מקצועי, מותקן כהלכה, עם טעמים ברורים.

לא אוכל גדול, אבל בינינו: מסעדה לבנה קטנה וחביבה בכיכר המדינה גם לא אמורה לספק אוכל גדול. "שה קורין" היא מסעדה של מנות קטנות - נקניקייה, שלישיית המבורגרים, פרי עם סביצ'ה דג, סלט שעועית - וככזאת היא מוצלחת בתכלית. איפה הבעיה? התגעגעתי לסלט מלובן.

היתה חסרה לי הנגיעה הנוספת, זו שהופכת אוכל ממשביע רצון (ובאמת, אין לי שום טענות לאוכל שאכלתי כאן) לאוכל שאתה מהרהר בו בגעגועים. לסלט הבלגי אני עורג, בהמבורגר השרימפס של "שה קורין" אני מהרהר בחיבה. גם בשאר המנות שאכלנו אני נזכר בחיבה. כך, למשל, סלט שעועית ותפוחי אדמה (לא, אין שום קשר לסלט ההוא מלובן: זה של "שה קורין" מותקן משעועית יבשה) נהנה מיחס מצוין בין תפוחי האדמה לשעועית, מתיבול חמצמץ הולם ומכף גדושה של קרם פרש, שכידוע מעולם עוד לא קילקל אף תבשיל.

מנת הסביצ'ה בפרי התגלתה כסביצ'ה סלמון באפרסק. זו מנה טובה גם למי שלא אוהב סלמון: התיבול הפיקנטי של הדג העלים את המרקם השומני הלא נעים שהוא סובל ממנו לעתים, ויחד עם האפרסק (שאולי ראוי היה לבחור קצת בשל ממנו) זו היתה מנה של טעמי קיץ מלבבים.

המנה המוצלחת ביותר כאן היתה המבורגר שרימפס. כשמו כן הוא: שרימפס שנטחן לקציצה קטנה שהוגשה על לחמניה טעימה. מה שהפך את המנה הזו לטובה במיוחד היה הרוטב: איולי כמו שאיולי צריך להיות. אחד הדברים שבהם המטבח הבלגי מצטיין הוא רטבים קלאסיים, ובמיוחד רטבים על בסיס מיונז. האיולי של "שה קורין" היה נצר ראוי לאימפריית הרטבים הבלגית: קליל, לימוני, מלא טעם, והוא הפך את המבורגר השרימפס למנה טובה במיוחד.

למנה עיקרית קיבלתי נקניקייה שכונתה בתפריט בלגית. זו היתה נקניקיה עם קצת טעמי שומר, ויש לי, משום מה, הרגשה שכבר אכלתי אותה קודם, ולא בבלגיה, אלא דווקא קרוב יותר לאזור חיוג 03. היא הוגשה עם סטומפ, תוספת בלגית מסורתית שבעיקרה היא מחית תפוחי אדמה בתוספת ירקות שורש אחרים. במתכון הבלגי הקלאסי בולטת נוכחות של לפת, שתורמת למנה מרירות מרתקת. אם היתה לפת בגרסה של "שה קורין", לא הצלחתי להבחין בה, ובסך הכל זו היתה תוספת קצת תפלה.

התוספת ממול, גרטן תפוחי אדמה, היתה טובה מאוד, וגם המנה עצמה - שלישיית מיני המבורגר - היתה סבירה בתכלית. הקציצות היו עסיסיות והוגשו ברוטב יין ושאלוט מתקתק שמנע מהן את הגלישה לבנאליות.

למנה אחרונה - בלגיה, רבותי, בלגיה - הזמנו מוס שוקולד. המוס היה מאכזב. לא כל כך בגלל טעמו הלא מזהיר אלא יותר בגלל ההתעקשות חסרת הפשר להגיש אותו בתוך צנצנת. למה אני צריך להילחם במוס? אין מספיק מלחמות בעולם? למה אנחנו לא יכולים להיות ידידים?

בשורה התחתונה, אם כך, "שה קורין" היא מקום סביר בתכלית לארוחות קלות בתמחור הוגן, באזור שאין בו אפשרויות רבות אחרות. וגעגועי הגוברים והולכים לסלט מלובן? עם כל הכבוד: בעיה שלי. *

שה קורין - כל הפרטים והכתבות

"שה קורין", ז'בוטינסקי 110, תל אביב. טל' 6968581-03

חשבון בבקשה

סלט שעועית ותפוחי אדמה...........................28 שקל

סביצ'ה סלמון באפרסק..................................34 שקל

המבורגר שרימפס.........................................32 שקל

שלישיית מיני המבורגר בתוספת גרטן.................68 שקל

נקניקיה במחבת עם סטומפ ...........................44 שקל

מוס שוקולד...............................................25 שקל

בקבוק אפולינריס גדול..................................22 שקל

טיפ........................................................40 שקל

 

סך הכל.................................................293 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו