בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

מונטנגרו בתל אביב: שעת הצוענים

האווירה הצוהלת במסעדת מונטנגרו התל אביבית מצדיקה את הייחוס הבלקני שלה. אלא שהאוכל לוקה בדכדוך מקומי

7תגובות

די נחמד שחבל ארץ ששמו נקשר בשנים האחרונות בעיקר לסכסוכים אלימים ולטיהורים אתניים הפך אצלנו למלה נרדפת לשמחה. מסעדת "מונטנגרו" התל אביבית, המסעדה החדשה מהאנשים שנתנו לכם את "קפה נואר" ו"סבסטיאן", מגדירה עצמה כטברנה בלקנית. כלומר, שמח כמו קוסובו ועליז כמו סרברניצה.

אבל ייתכן שזו פרשנות לא הוגנת לקונספט, כי הבלקנים שאליהם מכוון הלוגו, אני מנחש, הם לא אלה שמצדו השני של הים התיכון, אלא דווקא אותו חבל ארץ מיתולוגי שפעם השתרע בין רחובות הרצל לקרליבך בתל אביב. חבל ארץ שבירותיו לא היו בלגראד, זאגרב ופודגוריצה אלא אולימפיה, אולימפוס, טריאנה ויונתן. אותו חבל ארץ שהתאפיין פחות בסכסוכים אתניים ויותר בקציצות פראסה. או, אם תרצו: פחות קוסטוריצה ויותר קוסטיצה (לא להקת הבלוז, נתח החזיר).

במובן הזה, ייתכן שהרעיון להקים טברנה בלקנית הוא דווקא הצדעה נחמדה למסורת. גם התפריט מזכיר קצת את הבלקניות של פעם. כמו אז, גם כאן הבלקן הוא פחות או יותר כל מקום בו דרכה רגלנו. מרגל קרושה פולנית ועד סלט ביצים רומני, מאיקרה טורקית ועד צזיקי יווני, ממטבוחה מרוקאית ועד טחינה לבנונית. במלים אחרות, ייתכן שהדרך הנכונה לתאר מסעדה בלקנית עדכנית בישראל היא פשוטה: הכל, חוץ מפסטה.

מוכרחים להיות שמח

עוד דרך לתאר את המסעדה היא בעזרת מצב הרוח. ואכן, כראוי לטברנה בלקנית, מונטנגרו היא מקום שמח. לאורך כל הארוחה לא הפסקתי להתפעל מכך שהמסעדה הצליחה להשיג את הבלתי אפשרי: לייצר מקום שמח וצוהל בלי להחריש אוזניים.

אין מוסיקה בקולי קולות, אין מלצרים נותנים בכפיים, אין אפילו צהלת מלצריות מעושה. השמחה כאן היא אותנטית, ספונטנית, ולכן גם מידבקת. והיא נובעת, כך נדמה, מהעיצוב החכם של המקום. המסעדה נראית כאילו לא נגעה בה יד מעצב.

דניאל לילה

לביקורת על מסעדת מונטנגרו באתר עכבר העיר

כביכול, זה מקום שנוסד לפני 50 שנה. כן, בערך אז, כשהקימו את המסעדות הבלקניות ההן. מאז הוא שופץ בידי צבעיו המיתולוגיים של ד"ר ליכטיג בר זוהר (ליכטיגשטיין), שהקפידו לצבוע את הפס כסף בצבעי בורקס-ביצה קשה. שתי שורות של שולחנות על המדרכה מבטיחות שהפנים והחוץ יהיו יחידה אחת, הפנים מבולבל ומקושקש כאילו נצברו בו שכבות של סרק לאורך שנים, והנוכחות הזו, של הרחוב התל אביבי ורעש הסועדים, הם שיוצרים את השמחה.

במילים אחרות, כמו שאפשר להבין, זו מסעדה שהוקמה על ידי אנשי מקצוע, שבנוסף לשאר המעלות, רוחשים כבוד להיסטוריה של המקצוע שלהם. לא פלא שהמסעדה היתה מלאה עד אפס מקום, ושבחוץ עוד עמדו אנשים בתור בתקווה שיתפנה שולחן.

גם השירות הפנטסטי הבהיר מייד שזו מסעדה של אנשים שיודעים מה הם עושים: שירות שופע קסם, קליל, ובכל זאת עתיר מקצועיות ותשומת לב. בדיוק סוג השירות שמתאים למקום כזה: חף מגינונים, אבל מקפיד על כל פרט.

בקיצור, עיצוב מוצלח, שירות מעולה, אנשים בהמון ואווירה פנטסטית: אז למה, במחילה, האוכל כל כך משעמם? התחושה היא שכל המנות כאן הותקנו אגב חתירה בלתי נלאית לבינוניות. זה לא אוכל רע, זה פשוט לא אוכל טוב. זה אוכל סתמי מחומרי גלם מעולים. כלומר, אוכל שהוא על סף הבזבוז. אתם יודעים מה? לא על הסף.

גבס מאבק פנינים

יש בתפריט מנה שנקראת קבב משוק טלה. אני מתנצל, אבל אני לא מצליח לחשוב על דרך יותר אקסטרווגנטית לבזבז שוק טלה מאשר לעשות ממנה קבב. אולי אם יעשו ממנה רעל חולדות. שוק טלה הוא נתח נפלא, עם מרקם יוצא דופן ועושר טעמים נדיר. להפוך אותו לסתם קציצה זה בערך כמו לקחת פנינים ולטחון אותן לגבס לתיקון סדקים. הן לא יהיו פנינים, וגם הסדקים לא יהיו מי יודע מה.

כך עם הקבב של מונטנגרו: הוא לא שוק טלה, והוא גם לא קבב מי יודע מה. יש איזה מיתוס שככל שחומר הגלם יוקרתי יותר, כך התבשיל טוב יותר. אז למי שמאמין בזה, הנה הצעה: נסו לעשות מוס שוקולד מקוויאר. שוק טלה לא מתאים להתקנת קבב (פחות מדי שומן), וקבב לא מתאים לשוק טלה (כי אבד המרקם), וחבל, כי נתח בשר נפלא והמון כוונות טובות בוזבזו לריק.

וזה היה הקו שלאורכו התנהלה הארוחה כולה: מנות מושקעות, מחומרי גלם מעולים, שבינוניותן זועקת לשמים. מבין כל מנות המסעדה יש שלוש מנות שמונטנגרו לא יכולה להרשות לעצמה בשום פנים שיהיו פחות ממעולות: שלוש המנות הקלאסיות של המטבח הבלקני. האחת, איקרה, השניה, צזיקי והשלישית, שמכונה כאן "החצילים של סוליקה" (אח, כמה עסלים ואותנטיים נהיינו כולנו), היא חצילים שמותקנים כסטייק עם רוטב עגבניות, שום ועשבי תיבול. מנה שהיתה, ובצדק, מקור גאווה בכל מסעדה בולגרית (אח סופיה, סופיה) או רומנית (אח מאמאיה, מאמאיה).

כל השלוש היו - כך ניתן היה להתרשם - פרשנות של הטבח ההולנדי של כח השלום הפולני במונטנגרו למטבח בלקני. מנות אנמיות, חסרות טעם, שחומרי גלם מעולים (ביצי דגים גדולות, חצילים קטנים) בוזבזו בהן על מטבח שמפחד להיות שמח. מה, שמחה זה כבר לא מספיק טוב? לא מספיק אנין? זה אוכל בלקני, בחייכם, אם הוא לא רוקד לי בצלחת, מצדי שיחזור למטבח ויתאבד. אחרי שלוש המנות האלה (שלושתן ממנות הפתיחה) כבר לא היו לנו הרבה תקוות.

ובכל זאת, הפתעה. מנה אחת בארוחה דווקא התעלתה: קלמארי צלוי על פלאנצ'ה ברוטב עשבי תיבול חמצמץ. הקלמארי אמנם היו קצת צמיגיים (בכלל, מבחינה טכנית עושה רושם שהמטבח טיפה לחוץ: הקלמארי לא הוכו עד תום, הסרדינים לא נוקו כהלכה, כאלה), אבל הם טוגנו לפריכות מהנה, לרוטב ששודך להם היה טעם, וזו היתה הפעם היחידה בארוחה שבה גם האוכל הואיל להפטיר חיוך.

מנה ראשונה אחרת (התפריט נחלק למזטים, מנות ראשונות, סלטים ומנות עיקריות) היתה סרדינים מחותנים. מה שקוראים אצלנו סרדינים ממולאים. זו היתה מנה מביכה. סרדינים מעולים, מלית שעל פי התפריט היו בה שרימפס, שום וכוסברה (בכלל, השף כאן סבור, ככל הנראה, שבלקני זו מילה נרדפת לכוסברה), והתוצאה, באופן שנשגב מבינתי, היתה תפלות מוחלטת. לרגע נדמה היה שבאה ישועה: הרגשתי עקצוץ בפה, אבל לא, זו לא היתה הבלחת טעם, סתם עוד עצם סרדין שהמטבח שכח.

הזמנו גם קובה נייה: בשר טלה קצוץ על רסק עגבניות טרי. בשר בבורדו עמוק, עגבניות באדום בוהק, מנה חיוורת. שוב, איזה חשש משתק מטעמים. אחרי כל זה בא הקבב עתיר הפוזה משוק הטלה, ואז כבר לא ידענו: לצחוק או לבכות? שורה תחתונה? לצחוק. כי בכל זאת מונטנגרו הוא מקום שיודע מה הוא עושה, עם אווירה מוצלחת ושירות פנטסטי. והאוכל? לא יודע, הוותיקים נוהגים לספר שגם באולימפיה המיתולוגית האוכל לא היה משהו. *

מסעדת מונטנגרו - כל הפרטים והכתבות

להזמנת שולחן במסעדת מונטנגרו

"מונטנגרו", נחמני 2, תל אביב. טל' 5883331-03

חשבון בבקשה

לחם הבית 12 ₪

איקרה 16 ₪

צזיקי 15 ₪

חצילים סוליקה 14 ₪

קובה נייה 49 ₪

סרדינים מחותנים 53 ₪

קלמארי פלנצ'ה 49 ₪

קבב שוק טלה 67 ₪

תוספת תפוחי אדמה 14 ₪

סן פלגרינו גדול 25 ₪

טיפ 50 ₪

 

סך הכל 364 ₪



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו