בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

מאייראיי: השטרודל הכי טוב בווינה

במסעדת מאייראיי, הזוהרת על רקע השיממון הקולינרי בווינה, מגישים מנות גורמה ברבע מחיר

8תגובות

באוקטובר חגגה וינה - עיר שב-50 השנה האחרונות הדבר הכי מסעיר שקרה בה היה שנשרף שטרודל - רגע דרמטי. בתי הקפה ההיסטוריים שלה, אותם מוסדות שמתגאים בכך ששימשו כמקומות מפגש לענקים דוגמת זיגמונד פרויד, אגון שילה ותיאודור הרצל, הוכרו כ"אתר מורשת בלתי מוחשי". צעד ראשון בדרך להכללה ברשימת אתרי המורשת של אונסקו, שאיכשהו אצלנו, כמו כל רשימה שעושים הגויים, קצת מעבירה אנשים על דעתם. מי היה מאמין שהפוציות תזכה להכרה גלובאלית?

ובתי הקפה הקלאסיים של וינה - שהיום שייכים ברובם לרשת אחת, בסגנון סטארבקס - הם אכן מוסדות שמצליחים להפוך את הפוציות לספורט אתגרי. אם שילה היה קם לתחייה ונכנס לאחד מבתי הקפה האלה היום, יש להניח שהיה שב ואומר על וינה את מה שאמר אז: "העיר הזאת היא אפלה אחת גדולה, היא צל".

אלא שהיום, להבדיל, ייתכן שחלק מהווינאים דווקא היו מוחמאים מזה. כי לפרקים קשה להשתחרר, בין כל הארמונות הריקים והוואלסים במעליות, מההרהור שווינה בחרה במודע להיות צל: צלה של האימפריה האוסטרו-הונגרית. כל פסלי הארד האלה, כל היוגנדשטיל (קחו אר נובו, תוסיפו עדינות טבטונית ותקבלו יוגנדשטיל) וכל תפריטי העוגות (לעולם זאכר, לעולם קצפת), גורמים לווינה להיראות קצת כמו דיסנילנד הבסבורגית.

זה לא מפתיע, לפיכך, שאנשים שלבושים כמו פרנצי וסיסי (הקיסר ירום הודו פרנץ יוזף הראשון והקיסרית אליזבט מבוואריה, בשבילכם) ממלאים כאן תפקיד דומה לזה שמיקי ומיני מאוס ממלאים בדיסנילנד. הם גם מחייכים באותו אופן. ואם אתם ממש רוצים לדקדק: הם גם מוכרים מזכרות.

וזה גם מה שהם בתי הקפה של וינה: מזכרות. אין כאן יותר המולה אינטלקטואלית, משוררים לא חורזים כאן ואת המהפכנים עוצרים כבר בביקורת הגבולות. גם סאטירה כבר לא נכתבת כאן. ובאמת, איך אפשר לכתוב סאטירה כשאתה יושב בתוך פארודיה? בקיצור, אף על פי שבתי הקפה של וינה גדושים תיירים (בעיקר תיירים), הרי שהם מסוג האתרים שלמרות מעמדם המורשתי, כדאי לוותר עליהם.

השטרודל הכי טוב בעיר

אם לוותר, אז לטובת מקום שבין שאר מעלותיו, מגיש את שטרודל התפוחים הטוב ביותר בווינה (הוא יוצא מהתנור מדי יום ב-13:00 על השעון). המקום הזה הוא מסעדה קטנה, מוארת וידידותית שהיא הביסטרו (המלה לכך באוסטריה היא Beisel), של מסעדה שמדורגת דרך קבע כאחת מ-50 המסעדות הטובות בעולם: "מאייראיי". היתרון הגדול של "מאייראיי" הוא שבניגוד להרבה מסעדות קטנות של שפים גדולים, היא שוכנת באותו מבנה שבו נמצאת המסעדה האם, "שטייררק" ("Steirereck") המהוללת.

יתרה מכך, השתיים חולקות מטבח. המשמעות ברורה: אותם צירים, אותם רטבים, אותם חומרי גלם, ובעיקר - אותו מבט בוחן של השף על המנה לפני שהיא יוצאת לדרך. התוצאה היא שב"מאייראיי" מקבלים את מנות העילית של מסעדה עתירת כוכבים, רק ברבע המחיר. וכך, בכ-50 יורו לזוג ניתן לקבל ב"מאייראיי" את אחת התמורות הטובות ביותר לסכום הזה באירופה.

יותר מזה, לביקור כאן יש ערך דידקטי. מפעם לפעם עולה בארץ שאלת כוכבי מישלן למסעדות ישראליות (כבר הזכרנו את החיבה שלנו לרשימות של גויים?). ובעניין הזה חשוב להזכיר: מישלן מעניקה כוכבים למסעדות, לא לאוכל. "מאייראיי" היא מקום פנטסטי להיווכח בו עד כמה המסעדנות הישראלית (להבדיל מהקולינריה הישראלית) עדיין קרובה יותר לקומזיץ בפלמ"ח מאשר לסטנדרטים בינלאומיים. בעניין הזה, כדי לבטל אמונה טפלה שכיחה, לא מדובר בגינונים: כאן מדובר באופנים שבהם מסעדה גורמת לסועד להרגיש נוח, נינוח ומרוצה.

התפריט ב"מאייראיי" מתבסס על קלאסיקות אוסטריות (כן, יש שניצל) בפרשנות מודרנית ובטכניקה סופר-עדכנית. אפשר לאכול כאן ארוחת בוקר, צהריים וערב. ואפשר גם לבוא רק כדי לטעום את פלטות הגבינות המהוללות של המקום (מדי יום מוצעים כ-100 סוגי גבינות). האמת? קשה להחליט מתי עדיף. בבוקר, למשל, אפשר לקבל, בין השאר, אומלט גבינות שבו החלבון והחלמון טופלו בנפרד (החלבון טוגן בטמפרטורה נמוכה, החלמון נשלק), או אומלט פטריות בר שמדיף ריח נפלא של יער אחרי גשם. אפשר לקבל צלחת של בייקון מפוגוץ', בייקון שיש לו אותה אלכימיה שיש לחאמון חאבוגו: הוא נמס בטמפרטורת הפה. אפשר לקבל, כמובן, סלטים נפלאים, פרוסת לחם עם גבינה (ואיזה לחם! ואיזו גבינה!) או כל שילוב מסחרר אחר שעולה על הדעת של ביצים, ירקות, בשרים קרים, גבינות ומעדני חלב.

בצהריים ובערב מוגש תפריט קטן - חלקו קבוע וחלקו משתנה - של מנות מהמטבח האוסטרי. כך, למשל, אפשר לפתוח את הארוחה במרק אווז מושלם. המרק הצלול ועשיר הטעם נמזג ליד השולחן לצלחת שבה כופתאות גבינה זעירות ונתחי בשר אווז נאים, שמתבשלים לאט לאט בחומו. אם ישחק לכם המזל, תוכלו לנסות מרק ארטישוק עדין וקטיפתי, שמלווה בפרוסות שקופות כמעט של ארטישוק שנכבש כמו שנהוג לכבוש ג'ינג'ר. הפרוסות הכבושות האלה מוסיפות רעננות מלבבת למרק עשיר הטעם. תל קטן של טרטר דג מים מתוקים שניצב במרכזו, מוסיף לטעמיו נפח והדר.

מנות עיקריות - טוב, נגמור עם זה - השניצל יוצא מהכלל. ענק, מבשר עגל ורדרד, מטוגן בחמאה ומוגש עם תפוחי אדמה בפטרוזיליה. קלאסי. אם אתם רוצים להיות קצת יותר הרפתקנים, מה עם ארנבת צעירה מבושלת בציר ירקות סמיך? רגע לפני ההגשה בשר הארנבת מנוקה מהעצמות ועובר השחמה מהירה בגריל - מה שהופך את החלק החיצוני לשחום ופריך ואת הפנימי לעסיסי במיוחד. כל זה מוגש עם כופתאות קלילות ואווריריות ברוטב שמבוסס על ציר בשר ציד.

מנה נפלאה אחרת היא כבד עגל עם פטריות. פרוסות קטנות של כבד עוברות הקפצה ברוטב יין אדום, ואז משודכות לחמישה מיני פטריות יער. כל מין עובר תהליך בישול אחר: פטרייה אחת נקצצת לקוביות קטנות ועוברת אידוי מהיר, שנייה נחתכת לפרוסות דקיקות שנאפות לצ'יפס פריך, שלישית מוקפצת בציר בשר עשיר, רביעית נחלטת במים, החמישית מטוגנת, ובכל ביס: נחת אחרת של טעמי כבד ופטריות, יין וציר עגל, אושר ועושר.

פסגות חדשות

אוסטריה ידועה בדגי המים המתוקים שלה - לא לחינם הטרוטה הכחולה מתחרה בפופולריות שלה בדנובה הכחולה - והעושר הזה מיוצג כאן היטב. כך, למשל, פילה טרוטת סלמון ורדרד, מטוגן בשלמות מעוררת קנאה (בדיוק הרגע שבו הדג מפסיק להיות רכרוכי, אבל ממשיך להיות עסיסי) ומוגשת עם קציפת ציר דגים שמנוקדת, פה ושם, בסרטנוני מים מתוקים. לצד כל אלה מגיע תבשיל כרישה בחמאה שמעניק לכל המנה רקע מריר משהו, שעליו הוורדרדות הטרוטית הזאת יכולה לפצוח בוואלס. מנה מעולה של טעמים קלאסיים, שמיומנות טכנית עדכנית מעלה לפסגות טעם חדשות.

למנה אחרונה כדאי להזמין (מראש, ההכנה אורכת חצי שעה) את הקלאסיקה הווינאית קאיזרשמארן: מעין רצועות פנקייק מעוינות שמוגשות עם קונפיטורת שזיפים חמוצים. ואם אתם רוצים להבין מה ההבדל בין מורשת מוזיאונית למסעדה עדכנית, נסו להזמין אותה מנה גם באחד מבתי הקפה של וינה. לא תצטרכו הבהרות נוספות.

בקיצור, אוכל ומסעדנות מכוכבת במחיר שבו בתל אביב כבר לא קל למצוא פעמיים חומוס ופעמיים בשר על האש. אז מי אמר שלווינה יש רק עבר? *

Am Heumarkt 2a A-1030 ."Meierei", וינה. טל' 7133168-1-43. כ-50 יורו לזוג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו