בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדה: על הפער שבין כוונה לתוצאה ב"מטבח של רמה"

ב"מטבח של רמה" בנטף הפער בין כוונה לתוצאה גדול מדי. מזל שבסוף דרך החתחתים מחכים הקינוחים

45תגובות

יין הוא כמו בן אדם, אומר אחד הגיבורים בסרט ישן של ברטולוצ'י, לעתים יש בו פגמים, ולמרות זאת אתה אוהב אותו. ולפעמים, אתה אוהב אותו דווקא בגלל הפגמים. מסעדות, לדאבון הלב, הן לא יין. לא קל להתאהב במסעדה דיסוננטית. ומסעדת "המטבח של רמה" בישוב נטף היא מסעדה שארוחה בה שקולה לטיול בדרכי עפר הרריות. מפעם לפעם מעפילים מעלה ופתאום מבליח נוף מרהיב, אבל פעמים רבות, רבות מדי, האבק מסתיר.

הגענו, ישבנו, התחלנו. הזמנו טורטליני זנב שור ותבשיל צוואר טלה. המלצרית הודיעה ששתי המנות אזלו. למה מלצרים לא מסוגלים לספר על מנות שאזלו ברגע שמניחים את התפריט? למה לתת ללקוחות להתחיל את הערב באכזבה? "אה, איזה יופי יש להם טורטליני זנב שור. נורא בא לי טורטליני". "מצטערת אדוני, אין". וטעם זנב השור עודנו בפי. מילא, קורה.

הזמנו מנות אחרות. ופתאום, תפנית דרמטית. ניגש אדם אחר, כנראה מנהל המסעדה, והבהיר שהכל טעות. יש טורטליני. יש צוואר טלה. רק מה? הם לא ממליצים. חם מדי. איזה יופי: הגענו למסעדה רצינית, מסעדה שגובה 156 שקל למנה עיקרית, אבל הצוות חושב שהמנות שלה לא מתאימות. ישר קיבלתי התקפת אמון.

המטבח של רמה
יעל אילם

על הטורטליני התעקשנו. ביחס לצוואר נכנענו. הניחוש שלי? זה לא רק החום. זה היה יום שישי, יולי, הרבה משפחות עם ילדים. המטבח קצת לחוץ. אמרו למלצריות להגיד שאין. אבל היה. ואז - תנחשו למה - הגיעו למסקנה שעדיף שבכל זאת יהיה.

תיאורטית, דווקא הרווחנו. מכיוון שחשבנו שאין טורטליני, הזמנו פרוסות שוק טלה במרינדת פפריקות על מצע טחינה חמה - והאיש ששינה את גזירת הטורטליני הודיע שהמנה תהיה על חשבונם. יפה. תקלה, פיצוי. נחמד. הלוואי שהייתי משוכנע שזה היה קורה גם אם אתם הייתם שם, אבל מילא.

עכשיו יש שלוש מנות ראשונות: טורטליני, פרוסות טלה ועוד הפתעה שתיכף נידרש לה. ראשונות יצאו פרוסות הטלה. ביקשנו להניח את הצלחת באמצע. הניחו. הלכו. מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו? לשתות את הטחינה בקש? מנה עם רוטב נוזלי חם מגיעה עם כף. צריך להסביר? ביקשנו כף. הופה. במקום כף הגיעו שתי המנות הנוספות.

עכשיו היו על השולחן הקטן פרוסות טלה, טורטליני, הפתעה, וכף? אופס. אין דבר, אפשר להעביר טחינה חמה לצלחת גם עם מזלג. או שלא? ברור שלא. שטויות, זו לא היתה חולצה שאהבתי במיוחד.

ובכלל, הנושא של סכו"ם בעייתי כאן. המנות האחרונות - המקוריות, הפנטסטיות - הן מורכבות. מישהו השקיע מחשבה והגיע למסקנה שגלידת פיסטוק ומי ורדים תלך נהדר עם קונפיטורת חצילונים, בצק פילו מטוגן ולימון כבוש בסוכר. והוא צדק. לגמרי.

יעל אילם

אבל לא היה קל להיווכח בכך. כי המנה הגיעה רק עם כפית. נסו אתם לערום על כפית קצת פילו מטוגן, קצת גלידה, מעט מקונפיטורת החצילים, ואז לחתוך אתה את הלימון. אין דבר. עשר אצבעות לי יש. נסתדר. נכון שהיה פחות אתגרי אם היינו מקבלים סכין, מזלג, כף, אבל בשלב ההוא כבר היינו מיואשים.

נחזור חזרה. אנחנו עם שלוש צלחות. רגע, למה בעצם רק שלוש? הרי הזמנו לחם. שכחו. קורה. באחת המנות היה חסר מלח. על השולחן היה חלוק דקורטיבי שנראה כמו מלחייה. ניסינו להוציא ממנו מלח. לא יצא. פנינו למלצר כדי לברר אם זו המלחייה. זה המלח? הוא שאל את המארחת. זה מלח? הוא עצר מלצרית חולפת. זה מלח? הוא שאל מלצרת שלישית. וזו, במקום לענות, הביאה צלוחית מלח. מטבח רציני, לא סביר לצפות שהמלצרים יידעו מה זה מלח? אין דבר. אווירה טובה, נזרום. ואז התברר שגם האוכל הוא דרך חתחתים.

למה צלפים

ונתחיל - כי אני יודע שאתם לא יכולים יותר - דווקא בהפתעה. אכלתי פיתה עם גבינה ב-42 שקל. ברור שלא קראו לזה פיתה עם גבינה, קראו לזה מאפה מוצרלה באפלו עם עגבניות בתנור או משהו כזה. פיתה עם גבינה. הבצק היה עבה מכדי להיות פיצה, הגבינה היתה רדודה מכדי להיות פידה (מאפה בצק טורקי), הבצק היה רטוב מהגבינה, העגבניות בקושי הורגשו, והכל עלה 42 שקל.

יש סיבות לגיטימיות - אני לא ציני - שמסעדה כפרית תתקין מנה כזאת ותתמחר אותה כך. אבל בחייכם: אתם חתומים על הפיתה הזאת. והיא עומדת בסתירה גדולה כל כך למאמץ המודגש לייצר מטבח עילי, שהדיסוננס (כן, שוב הדיסוננס) צרם.

ואז נפנינו למנה המאתגרת - לוגיסטית, לא קולינארית - של פרוסות הטלה ברוטב טחינה חמה. יכול להיות שאלה היו פרוסות שוק (ירך, אבל לא ניכנס לזה) טלה. למה לא? אבל כשמכניסים משהו לרוטב טחינה חמה, יש לו תמיד אותו טעם: טחינה. וככל שהבשר עדין יותר, כך הטחינה שתלטנית יותר. מישרת פפריקות? ניסיתי להוציא נתח מהרוטב, לנקות ולטעום. לא הצלחתי. טחינה. ובתוקף. ושוב, אותה ההרגשה: היה שם משהו, משהו יפה, אבל האבק הסתיר.

במנה הבאה טורטליני זנב השור שאבדו וחזרו; האבק כבר נהפך לסופה. הנה מה שהיה במנה הזאת: טורטליני (מצוינים), מילוי זנב שור (משובח), רוטב ציר הבישול של זנב השור (מעולה). אם היינו עוצרים כאן, המנה הזאת היתה ערך טבע מוגן. אבל אז התברר שהיא הגיעה על פירה בטטות בתוספת צלפים. הדיסוננס חרק בשיניים. הצלפים הרגו את המנה, הפירה קבר אותה. לא יכולתי להתאפק, שאלתי את השף למה צלפים. הוא ענה שלדעתו זה שובר את השומניות והמתיקות. לא שובר: מרסק.

המשכנו לעיקריות. מנת טעימות הבקר, מנה טובה, עשירה. נתח שקד על שיפוד רוזמרין, נתחי נתח קצבים ואנטרקוט צרובים קלות, ואפילו "מח עצם", מאפה בצק ממולא פטריות שנחתך כך שנראה כמו עצם מוח. אלגנטי. כל זה טבל ברוטב כפול: דמי גלאס (רוטב ציר מצומצם עם יין אדום) וקולי כוסברה, פטרוזיליה ובצל ירוק.

אין בכלל ספק: יש פה שף שיודע לעבוד. ובכל זאת: צרימה. בכניסה למסעדה יש חממה מרהיבה של עשבי תבלין. קיוויתי שנרגיש אותה בצלחות. המנה הזאת היתה היחידה שבה נעשה שימוש מאסיבי בעשבי תיבול, וזה היה שימוש סתמי. את אותה מנה יכולתי לקבל באיסלנד. וזה חבל. מנה כזאת, במקום כזה, צריכה לזהור מעשבי התיבול המקומיים, להפיל אותך מהכיסא, לגרום לך לטעום את הקרקע. זה לא קרה.

מנה עיקרית אחרת היתה צלעות טלה על תבשיל בורגול ותירס. משום מה, לא החליטו כאן אם לנקות אותן מהשומן או לא, וכך חלק נוקו יותר וחלק פחות. הפחות היו גם פחות אסתטיות, אבל אלה ואלה היו עסיסיות וטובות. לפעמים, שגרה זה לא רע.

חמושים בכפית

ואז הזמנו מנות אחרונות. ניגשה מלצרית עם שתי צלחות ביד ותהתה: "שלכם?". סליחה, אבל מאיפה שנדע? בחיים לא ראינו את המנות שלכם. איך נדע אם זה מוס לימון או סביצ'ה מוסר? השתכללנו: פעם מלצריות לא ידעו למי בשולחן להגיש מה, עכשיו הן כבר לא יודעות לאיזה שולחן.

בינתיים, התרוקן בקבוק המים שלנו. נראה לכם שמי שלא ידע מה זה מלח יידע מה זה בקבוק ריק? לא ביקשנו עוד מים. פחדנו שיגיע הלחם. ואז התחיל עוד מאבק - אחרי שכזכור בראשון, חסרי כף נגד שלוש צלחות וטחינה חמה - הובסנו. הפעם לחמנו בעוז, חמושים רק בכפית, כדי לעשות צדק עם המנות האחרונות.

זה היה שווה. אלה מנות ללקק את הצלחת. מוס לימון שנעטף בפירורי שקדים ונראה כמו עוגיות לימון הוגש לצד סורבה משמש מושלם - זוהר, עונתי, "טרוארי" - ו"סלט" משמש. מנה של חמיצות מרעננת, הפתעות במרקם, טעמים חדים וברורים. פנטסטי.

גם גלידת הפיסטוק ומי הוורדים, עם קונפיטורת החצילונים, התאפיינה בטעמים מובהקים שהשתלבו היטב והיתה מעולה. לפתע כמו נקרע מסך האבק וכל הזוהר שהמסעדה הזאת מסוגלת לו - ומכוונת לו - ניצב לנגדנו. רק שאז כבר היינו כל כך מותשים ומתוסכלים מהדרך.

המטבח של רמה, בכניסה לישוב נטף, טל' 5700954-02

חשבון בבקשה

מאפה גבינת מוצרלה 42 שקל

טורטליני זנב שור 58 שקל

צלעות טלה 145 שקל

טעימות בקר 156 שקל

גלידת פיסטוק 42 שקל

מוס לימון 42 שקל

טיפ 65 שקל

סך הכל 550 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו