בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חרחורי המטבח של קפה איטליה

האם שרשרת הטעויות נבעה מרישום ההזמנה, מעצלות המלצריות או מחוסר אכפתיות במטבח? ב"קפה איטליה" עדיין יודעים לתקן תקלות, אבל כדאי שיתחילו לזוז

60תגובות

מסעדות הן כמו כרישים: כשהן מפסיקות לזוז, הן מתחילות לגווע. "קפה איטליה", המסעדה האיטלקית רבת המוניטין ברחוב קרמניצקי בתל אביב, עדיין נראית כמו כריש. העיצוב היפהפה שמזכיר מסעדות איטלקיות בניו יורק, הדגש על חומרי גלם משובחים, השקט האלגנטי, שנובע, בין השאר, מהבחירה שלא להשמיע מוסיקה, והאווירה הבוטחת של מסעדה שיודעת שהיא טובה. אבל מהמטבח, אללי, כבר נשמעים חרחורים.

וכך, אכלתי ב"קפה איטליה" את אחת הארוחות המתסכלות והיקרות שאכלתי בזמן האחרון. השארתי שם 300 שקל עבור לחם, שני מתאבנים שתי מנות פסטה ובקבוק שתיה קלה. אלה מחירים מפחידים. לא רק מכיוון שצריך לשלם אותם, אלא גם מכיוון שהם מציבים סף כמעט בלתי אפשרי של ציפיות. כשאתה מרשה לעצמך לגבות 88 ש"ח עבור קצת אטריות עם רוטב, אתה בעצם מתחייב ללקוח שהכל יהיה מושלם. זה בערך כמו לטוס במחלקת עסקים. אתה לא משלם כסף כי אתה מגיע מהר יותר, אתה משלם כי אתה מגיע עם פחות בלבולי מוח. והארוחה ב"קפה איטליה" היתה, אם נישאר עם הדימוי הזה, כמו לשלם עסקים ולטוס עם המטען.

נתחיל אולי, מההתחלה. הזמנו שני מתאבנים: ארטישוק מטוגן ופלמידה מעושנת. בצלחת של הפלמידה היתה עצם. מוזר. פלמידה זה דג גדול, אתה לא מצפה למצוא עצמות בתוך צלחת של פרוסות דקיקות של פלמידה מעושנת. אבל זה מה שקרה. חיפשנו מישהו כדי להפנות את תשומת לבו לכך. זה לא היה קל. משום מה, המלצר שלנו נעלם. בהמשך, אני חושב, תבינו למה. בסוף מצאתי מישהו. מנהל המשמרת. בלי ספק: הגיבור החיובי של הערב השלילי הזה. כמוני, גם הוא התפלא שדבר כזה יכול לקרות, אבל בלי שום בעיות החליף מיד את המנה.

אכלתי עוד ועוד מהחלק הקשה של הפוקאצ'ה המצוינת, ואני חושב שבסוף העצם החליקה במורד הגרון. בכך, לדאבון הלב, הסתיים החלק החיובי של הערב. עוד אנחנו יושבים וממתינים לפסטה שלנו, התגנבה לשולחננו מאחורי הגב מלצרית שידיה עמוסות צלחות ומגבות והנחיתה עליו צלחת אחת. לבנה. ריקה. "למה זה?" שאלנו לכיוון גבה המתרחק במהירות. "לפפרדלה", היא הפטירה. למה צריך צלחת לבנה, ריקה, לפפרדלה? לא יודע.

מוטי מילרוד

בינתיים היתה לי הזדמנות להסתכל קצת מסביב. מסתבר שהמלצרית הזו מאוד אוהבת להפתיע. מחמת העצלנות (אני מנחש, לא יודע, אולי יש לזה סיבה אחרת), היא לא הולכת עד קצה השולחן, למקום שממנו מגישים מנות, אלא מבהילה את הסועדים כשהיא מגיחה כמו רוח רפאים מאחורי גבם ומטיחה את הצלחות בשולחן. האמת? מהלך פוזיטיבי: במקום שבו יש עצמות בדגים, חשוב מאד שהקליינטים יהיו עירניים.

בזמן שהסתכלתי מסביב הבחנתי בעוד דבר מעניין: לשולחן שלידנו הגיעה מנת פפרדלה בראגו כבש. הם לא הזמינו פפרדלה בראגו כבש. אנחנו הזמנו. עקבתי בעניין אחרי הצלחת: היא הלכה מהשולחן שלידנו למלצרית, ממנה למלצר, וממנו למנהל המשמרת. זה לקח אותה, אחר כבוד, למטבח. שם היא נעלמה מעיני. כן, אני יודע מה אתם חושבים: שפפרדלה שמופיעה במערכה הראשונה תגיח בשנייה לשולחן שכן הזמין אותה. לא יודע. לא חושב. אם כי.. והנה מגיע ההמשך.

בעוד אנחנו תוהים מה קרה לפפרדלה האבודה הגיעה לשולחננו מלצרית עם שתי צלחות הפסטה שלנו. על אמת ידה היתה תלויה שקית חומה, שנראתה כמו שקית קניות. יפה מצדה שהיא התפנתה באמצע כל עיסוקיה הדחופים והביאה לנו את המנות שלנו. ועל זה, כמו על המלצרית הקודמת שהביאה צלחת באמצע עיסוקים אחרים, יש לי רק דבר אחד להגיד: עם כל הכבוד למלצריות של "קפה איטליה", להגיש צלחות עם אוכל לשולחן זה לא משהו שאתן עושות תוך כדי: זו העבודה שלכן. בחייך, אל תתני לי ­ 88 שקל למנת פסטה, כבר אמרנו? ­ את ההרגשה שאני, והאוכל שלי, מפריעים לך באמצע מהלכם התקין של חייך.

ניחוש שלי? מה שהיה בשקית שעל זרועה היה מנה, או שאריות מנה, שמישהו הזמין לקחת. כמו עמיתתה, היא כנראה לא מאמינה בללכת יותר מדי. יפה לה.

עוד אנחנו מתבוננים בפסטה, ועל שולחננו נחתה מחבת ברזל לוהטת שעליה ניצלו פרוסות סינטה ורדרדות ונאות וצלחת מלאה בתפוחי אדמה מטוגנים וזהובים. היינו רק שני אנשים: מי הגאון שהעלה על דעתו שנאכל, בעת ובעונה אחת, שתי מנות פסטה, מנת בשר וצלחת תפוחי אדמה?

וכאן אני חושב שאני יכול לנחש מה קרה: המלצר שלנו רשם בתחילת הארוחה את מנות הפסטה ואת מנת הבשר כמנות עיקריות (עכשיו אתם מבינים למה הוא התפוגג), ובמטבח לאף אחד לא היה אכפת. וזה היה הרגע שבו הבנתי שהכריש הזה תקוע. כי רק מטבח חסר אכפתיות לחלוטין מסוגל להוציא מנות בצורה כזו. מטבח פקוח עין קורא למלצר ושולח אותו לשולחן ­ אם אין לו, כמובן, בעיות עם הליכה ­ כדי לברר שוב אם שני הלקוחות באמת מתכוונים לצרוך את כל הארוחה שלהם במכה אחת.

אבל למטבח כאן לא אכפת. ואיך אני יודע שלא אכפת לו? כי שתי מנות הפסטה שהגיעו לשולחן היו קרות. אה, אתם בטח אומרים לעצמכם, אנחנו יודעים מה קרה: זו הפפרדלה מקודם. סליחה, אבל מי מספר את הסיפור הזה: אני או אתם? ולפני שאתם מחליטים, אני רוצה להציע לשיפוטכם עוד שתי תיאוריות חליפיות. הראשונה ­ זו שאני תומך בה ­ גורסת שבגלל כתיבת ההזמנה שתי מנות הפסטה המתינו בסבלנות פסטאית במטבח עד שמנת הבשר תהיה מוכנה, כדי שכל המנות תצאנה יחד. השנייה, זו שרק אנשים רעי לב יתמכו בה, גורסת ששתי המנות היו מוכנות במטבח, אבל מכיוון שהמלצריות של "קפה איטליה" לא מאמינות בהליכה מוגזמת ברגל, המנות המתינו שם עד שארזו למלצרית שהביאה לנו את המנות גם את שקית הקניות החביבה.

קראתי למנהל המשמרת. מה לדעתכם היה הדבר הראשון שהוא עשה? כמובן, סילק את הצלחת הלבנה המיותרת שהמלצרית הטיחה קודם. כי באמת: מי צריך צלחת לפפרדלה? שוב, ניחוש שלי: זו היתה אמורה להיות הצלחת לסינטה, אבל היה לה קשה להביא שתיים. ביקשתי ממנו לטעום את הפפרדלה ­ תיכף אסביר למה לא היה טעם לבקש ממנו לטעום גם את המנה השנייה ­ הוא טעם, השתכנע בקרירותה, ואחרי שסיפרתי לו את כל תלאותינו עד הנה, הציע שהארוחה כולה תהיה על חשבון הבית. זה היה מעשה יפה, ובמקומו. ובכלל, לאורך כל הערב ההזוי הזה האיש תיפקד כאי של שפיות: תמיד עם הגישה הנכונה ותמיד עם ההחלטה הנכונה.

הוא הלך למטבח, ואחרי כמה דקות חזר משם עם צלחת פפרדלה מהבילה. מנה מצוינת. פפרדלה גסה כדבעי עם ראגו כבש שבושל שעות ארוכות והשתלב אתה להפליא. המנה השנייה, לעומת זאת, היתה מעבר למה שניתן להציל בחום. זו היתה פסטה שחורה עם פירות ים. פירות הים שבו והוכיחו כלל ותיק: כשלשרימפס יש צבע של מעצור דלת מגומי, זה גם הטעם שלהם. מה שהיה בצלחת היו שבבי פירות ים, שנראו חלוטים ושהיו צמיגיים וסרי טעם במידה שווה. הפסטה עצמה היתה גסה ולא נעימה.

בימיו הטובים "קפה איטליה" פיזז בווירטואוזיות על הקו האיטלקי הקלאסי שבין מחוספס למעודן, אבל בשביל לפזז, כידוע, צריך להיות בתנועה. זו מנה שצריכה לעבור שדרוג מהיר. כמו גם כל מערך השירות של המסעדה. את הסינטה שקודם שלחנו חזרה למטבח ­ "מה, את זה כאילו?" תהתה המלצרית ­ ביקשנו לבטל. שילמנו, ונסנו על נפשנו. אז נכון, קרוב לוודאי שכל מפולת השלגים הזו התחילה מטעות סבירה של מלצר שטעה בכתיבת ההזמנה. אבל העובדה שלכל אורך שרשרת השירות ­ ובעיקר במטבח עצמו ­ לאף אחד לא היה אכפת, ושכל שרשרת השירות התנהלה באופן אדיש שעל גבול האפאטיות, חייבת להדאיג. גם כרישים, אתם יודעים, שוקעים באפאטיות מכמירת לב ברגע שלפני.

נ. ב. חמישה ימים אחרי הארוחה הזו התקשרה גברת שהציגה עצמה כמנהלת המסעדה והציעה ארוחת פיצוי בחינם. כשסירבתי, היא ביקשה רשות לתת לנו, בפעם הבאה שנגיע למסעדה, "יחס מיוחד". אני מרשה לעצמי להניח שזה חלק מהרוטינה הקבועה של המסעדה.

"קפה איטליה", קרמניצקי 6, תל אביב. טל': 5612888‑03

חשבון בבקשה:

[1]

5פוקצ'ת הבית

14 שקל

קרפצ'ו פלמידה

48 שקל

 

ארטישוק מטוגן

36 שקל

 

ספגטיני שחורים עם פירות ים

88 שקל

פפרדלה עם ראגו כבש

88 שקל

 

סן פלגרינו גדול

26 שקל

 

טיפ

40 שקל

 

סה"כ

340 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו