בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין נמר כמו טייגר לילי

שמה אמנם מועתק ממסעדה לונדונית, אבל "טייגר לילי" התל אביבית מציעה תפריט תאילנדי אותנטי המבוסס על דוכני הרחוב, שניחן בתכונה נדירה. מחויבות

57תגובות

למטבח התאילנדי יש אצלנו, בעת ובעונה אחת, מזל מיוחד וביש מזל מיוחד. לשניהם, כמובן, קוראים באותו שם: "בית תאילנדי". המזל הוא שמסעדת "בית תאילנדי" היא דוגמא, יחידה כמעט בנוף הקולינרי שלנו, למטבח אקזוטי אותנטי ומשובח. ביש המזל הוא שדווקא האותנטיות, המצוינות והעקביות של "בית תאילנדי" גרמו לכך שאף אחד לא העז להעלות על דעתו להקים מסעדה שתתחרה בה. שאר המסעדות התאילנדיות ­ או, נכון יותר, המָתדנות תאילנדיות ­ שלנו, התמחו בגרסאות דהויות של אטריות עם למון גראס או סתם אטריות לפי משקל. וכך, בעצם, נשארנו רק עם פרשנות אחת ­ משובחת ככל שתהיה ­ למטבח התאילנדי.

עד שבאו האנשים של "טייגר לילי", מסעדה תאילנדית חדשה וטובה ברמת החי"ל, ועלו על רעיון מבריק: להקים מסעדה תאילנדית ראויה, אבל בסגנון שונה לגמרי מ"בית תאילנדי". כך שבעת בעונה אחת הם יוכלו ליהנות משני העולמות: גם מהמוניטין המצוינים שהמטבח הזה קנה אצלנו, וגם להימנע, עד כמה שאפשר, מהשוואות. כן, בטח. שהרי ברור שהשאלה הראשונה שתישאל לגבי המסעדה הזו ­ שאלה ששמעתי השבוע מכל מי שסיפרתי לו שאכלתי במסעדה תאילנדית ­ היא: האם היא טובה כמו "בית תאילנדי"? ובכן: לא. היא טובה אחרת.

הכיוון של "טייגר לילי" הוא לא לבנות תפריט שמבוסס על אחד המטבחים המובחנים של תאילנד אלא על מה שניתן אולי לכנות המטבח הפאן-תאילנדי של דוכני הרחוב. זה כיוון לגיטימי, שבו בחרו רבות מהמסעדות התאילנדיות המצליחות במערב (אל תטעו: מסעדות כמו "בית תאילנדי" נדירות גם מעבר לים). ואולי כדי להדגיש את הבחירה הזו נבחר גם השם: "טייגר לילי".

דודו בכר

בוודאי לא תופתעו לגלות שהמסעדה נקראת לא על שם נסיכת שבט הפיקאניני שפיטר פן הציל מידי קפטן הוק האכזר, אלא על שם מסעדה מצליחה בלונדון. וזו, במחילה, אופנה שכדאי לעצור כבר עכשיו. אחרי "וונג", הנניח-וייטנאמית, שמתנאה בשמה של מסעדה איקונית מברלין, יש לנו עכשיו מסעדה שנקראת על שם מסעדה לונדונית. מעבר לכך שאני מניח שלאנשי המסעדות המקוריות יהיה מה להגיד בנושא, נדמה לי שזיהוי כזה ­ בעיקר כשהמסעדות לא באמת דומות ­ איננו לתועלת הסועדים. הוא בטח לא לתועלת המסעדה. למה להציג את עצמך כחיקוי כשאתה אוריגינל?

ו"טייגר לילי" היא בהחלט אוריגינל. קודם כל העיצוב. המעצב ירון טל עשה כאן עבודה נהדרת. זה חלל לא פשוט, שבסופו נמצא מטבח פתוח. מסוג החללים שיש להם נטייה להפוך לדמויי-קפטריה. אבל טל הצליח, בעזרת כמה תכסיסים פשוטים ומבריקים, להפוך אותו לחלל נעים, אינטימי ומסביר פנים. למשל, החבלים הקלועים שבאמצע החדר המרכזי ששומרים על תחושת הזרימה תוך יצירת אינטימיות אלגנטית, או הרפפות שחוצצות בין הסועד לחוץ המשרדי ומספקות חמימות ואולי אפילו איזו בת רמז תאילנדית.

ובמובן הזה, המסעדה הזו עומדת בניגוד לאופנה הרווחת: רוב חללי המסעדות העכשוויים שלנו מיועדים ל'לראות ולהיראות', זה גורם לכך שהם קולניים ואגרסיביים. טל הצליח ליצור חלל שהוא, בעת ובעונה אחת, גם עכשווי מאוד וגם חף לחלוטין מהקולניות והאגרסיביות שלעתים גורמות לך לרצות לברוח מהמסעדה עוד לפני שהגיעו המנות הראשונות. כאן רצינו רק לשבת עוד ועוד. האמת? גם כדי לראות מה תהיה ההפתעה המשמחת הבאה שתצא מהמטבח של יניר גרין.

ההפתעה המשמחת הראשונה היתה התפריט: הם רציניים. נכון שאנשי "טייגר לילי" לא הצליחו להתאפק ודחפו לתפריט אגרול (וספרינג רול), אבל חוץ מזה, זה תפריט תאילנדי. אין סושי. אין דים סאם. ואני נוטה לייחס את התגנבות האגרול לחרדות פתיחה: כשהמסעדה תרוץ, אפשר להניח שהאומץ יגבר והמנה הזו תחזור למקומה הטבעי: הפאן-אסיאתיות. תפריט כזה מלמד, כבר במבט ראשון, על נחישות ומחויבות. והמנות הראשונות שהגיעו לשולחן הדגישו זאת.

מסעדות, והדברים כבר נכתבו כאן יותר מפעם, קל להעריך לפי הסלט. מקום שמתייחס ברצינות לסלט, יתייחס ברצינות, מן הסתם, גם למנות יוקרתיות יותר. והסלטים המצוינים של "טייגר לילי" היו עדות לכך שזה, אכן, מקום רציני. כל הסלטים מותקנים ברגע ההזמנה ליד דוכן מיוחד שנמצא ליד המטבח. סלט הפפאיה, למשל, מגורר ומתובל רק אחרי ההזמנה, וזה ניכר בטעמו המצוין, באופן שבו סרטי הפפאיה שומרים על מרקמם ובכך שהם מלווים ברוטב, לא נטמעים בו.

גם שני סלטים אחרים, יאם טואה (סלט שעועית ושרימפס) ונאם טוק (סלט בשר חריף), היו חדים, פריכים ומצוינים. סלט השעועית מוגש ברוטב שיש בו נוכחות בולטת של רוטב דגים, חלב קוקוס ומחית צ'ילי, שיחד משתלבים לטעם המתוק-חריף שפופולרי אצלנו, אבל עושים את זה בעדינות שמחמיאה לשעועית הפריכה ולשרימפס הצנועים. בסלט הבשר יש הברקה אחרת: אורז קלוי, שמקנה לסלט פריכות שעומדת בסתירה מהנה לעסיסיות הבשר. זה סלט פיקנטי, עם חריפות נעימה שממותנת בטעמי שאלוט ובצל, שבזכות טריותו, ובזכות הבשר המעולה, מתעלה למנת נחת אמיתית.

גם מנת פתיחה אחרת שניסינו, מו סאוואן, רצועות בשר לבן פריכות ברוטב תאי ויסקי ותבלינים, התעלתה. המנה הזו כוללת רצועות דקות של בשר לבן, שמטוגנות באופן שהופך אותן למעין קרקרים פריכים, ואותן טובלים ברוטב פיקנטי. מיוחד, חדש, ומצוין. המנות העיקריות חשפו נפילה ראשונה. אבל, נפילה בערבון מוגבל. מנת הקארי שהזמנו ­גנג מסמאן נאה ­ התבססה על רוטב מעולה שבלטו בו טעמי בוטנים, שמן קוקוס וכמובן, קארי מסמאן. אבל הבשר איכזב. ואפילו האכזבה הזו מלמדת על מחויבות.

הבשר במנת הקארי היה קוביות לחי בקר. זו בחירה אמיצה: לחי בקר יכולה, בבישול נכון, להיות עסיסית ופתוחה מאוד לרטבים. אבל, זה בשר שמצריך תשומת לב והקפדה ­ לא רק בבישול, גם בקנייה ­ אחרת הוא הופך לצמיג ואטום. וכאן, פיספסו. הבשר, אללי, אכן היה צמיג ואטום, ובגלל רצועות הסחוס, גם לא אתסטי במיוחד. אבל עצם זה שב"טייגר לילי" מוכנים לקחת סיכון ולהכין קארי מהבשר הזה מעורר יותר תקוות מאכזבות. כי כשזה יצליח, זו יכולה להיות הצלחה מקורית. ואגב, כשהם ראו שלא אכלתי את המנה, בלי שביקשתי ובלי להגיד מלה, הם לא הכלילו אותה בחשבון.

בננה לוטי עם אופי

מנה עיקרית אחרת, מוסר מאודה ברוטב לימוני שבלטו בו שום, למון גראס ומעט צ'ילי, החזירה אותנו לנתיב ההצלחות. הדג היה עסיסי מאוד, ובניגוד ללא מעט מנות במטבח האסיאתי אצלנו, לא שיעמם: בזכות הרוטב המגוון, והטעמים המשתנים של חלקי הדג, כמעט לכל נגיסה היה אופי מובחן. ההערה היחידה שיש לי לגבי הדג הזה היא שכשמגישים דג שלם, ובעיקר כשאוכלים אותו עם מקלות אכילה, כדאי להניח על השולחן צלחת לעצמות.

את הקינוחים אתם יכולים לנחש בעצמכם: בננה לוטי וקינוח טפיוקה. הבננה לוטי היתה מצוינת: פנקייק פריך, בננה ששמרה על אופייה וחלב ממותק שלא נמרח בהגזמה. המנה הוגשה עם גלידת קוקוס, שזו בחירה שאולי שווה לחשוב עליה שוב: טעמי קוקוס בלטו לכל אורך הארוחה, ובקינוח עדיף אולי לנסות כיוון אחר. בעולם אופנתי עכשיו להגיש בננה לוטי דווקא עם גלידה מרירה (שקדים הולך טוב) או חמצמצה (ליים זה בנאלי, אבל עובד) כדי לאזן את המתיקות. שווה מחשבה. המנה השנייה, טפיוקה בחלב קוקוס עם פירות, היתה כל כך בנאלית שלמרות שלא היתה לי שום טענה אליה, החלטתי לוותר ולהזמין עוד בננה לוטי. היא היתה מוצלחת כמו הראשונה.

"טייגר לילי", אם כך, היא מסעדה מרשימה ומוצלחת שמעבר להנאה מעוררת גם תקוות. שכן, זו מסעדה שניכר בה מה שנדיר כל כך במסעדות האתניות שלנו: מחויבות. ואם כבר בימיה הראשונים "טייגר לילי" הצליחה להגיע לרמות דייקנות וטעם משביעות רצון כל כך, לא נותר אלא לחכות ולראות לאן המחויבות הזו תביא אותה בעוד שלושה או ארבעה חודשים. נוף המסעדות האתניות השחון שלנו יכול להתברך, סוף סוף, בעוד נאת מדבר.

"טייגר לילי", הברזל 32, רמת החי"ל, תל אביב. טל': 1700707097.

 

חשבון בבקשה

סום טאם -­ סלט פאפאיה ירוקה

28 שקל

יאם טואה -­ סלט שעועית ושרימפס

32 שקל

נאם טוק ­- סלט בשר חריף

42 שקל

מו סאוואן -­ רצועות בשר לבן ברוטב תאי וויסקי ותבלינים

42 שקל

גנג מסמאן נאה -­ קארי חלב קוקוס עם לחי בקר

(לא נכלל)

פלה ננג מנאו -­ דג מאודה ברוטב חמצמץ

80 שקל

טפיוקה - חלב קוקוס

29 שקל

בננה לוטי

33 שקל

סודה קטנה (X2)

22 שקל

טיפ

50 שקל

סה"כ: 358 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו