טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארוחת ערב במחלקה הראשונה באל על: משהו יקר ורע

נתח פרגית לא מזוהה וחומוס במרקם הראוי לכינוי “אבו גוּש”. 8,316 דולר עולה טיסת אל על 
ללוס אנג’לס במחלקה הראשונה, אז למה התפריט כל כך עלוב, ומה בדיוק עושה שם שגב משה?

362תגובות

כרטיס טיסה מתל אביב ללוס אנג'לס במחלקה הראשונה של אל על עולה 8,316 דולר (לפני מסים). מה שהופך את ארוחת הערב שמוגשת בטיסה הזו לארוחת הערב היקרה שאפשר לקנות בשקלים. ומה מגישים שם, מעבר לווילון (ולעוד וילון), אתם בוודאי תוהים? מה הדליקטסים הנדירים שאל על מציעה למי שמסוגלים לשלם – או לשנורר מהקופה הציבורית - סכומי עתק שכאלה? ובכן, פלאי פלאות: חומוס, פרגית בגריל, ואפילו, תאמינו או לא, נתח סלמון עסיסי. כן, כן, זה מה שמוגש בארוחת הערב היקרה ביותר בישראל. בטיסות שממריאות לפני עשר בערב, אל על מציעה גם תבשיל בקר ברוטב יין אדום. נו באמת, די. כמה כבר אפשר לפנק?

נוסעי המחלקה הראשונה בטיסות שממריאות אחרי עשר בלילה – ורוב הטיסות ללוס אנג'לס ממריאות אחרי עשר בלילה - נאלצים להסתפק בשתי אטרקציות בלבד: פרגית או סלמון. מרהיב. האיש שחתום על תפריט ההחלמה ההסתדרותי הזה הוא השף שגב משה. והוא מאוד גאה בתפריט שלו. איך אני יודע? מפני שכמעט על כל מנה כתוב במפורש "השף שגב ממליץ". למשל, אם אתם נשארים עם אל אל גם לארוחת הבוקר (גובה 33 אלף רגל, למה לאיפה תלכו?), אתם יכולים ללכת על המלצת השף האולטימטיבית: שף שגב ממליץ לערבב את הגרנולה עם יוגורט, ולהוסיף דבש. אתם רואים, זה ההבדל בין מקצוען לאדם מהיישוב: יש בכלל סיכוי שחובב היה מעלה על דעתו מין ערבוב מהפכני שכזה? ולא תאמינו: זה עובד. גרנולה עם יוגורט ודבש, עובד. באמת.

אנטולי מיכאל

ובענין הזה - ההתלהבות של שף שגב מהתפריט שלו - יש קצת בעיה. כי עם כל ההבנה לכך שלהיות השף של חברת התעופה הלאומית זו שורה מאוד מרשימה בקורות החיים (ובטח יש גם כרטיסי חינם), יש נקודה שמעבר לה בעל מקצוע מחוייב במינימום ריספקט למקצוע שלו. כי להמליץ על הפרגית - תיכף פרטים – או על הדג במנת המחלקה הראשונה של אל על, זה בערך כמו שבטהובן ימליץ על שירי האוהדים של בית"ר או שעמוס עוז ימליץ על הטקסט של טופס האזהרה שמצורף לכדורים נגד מיגרנה. ושלא יהיו אי הבנות: אני לרגע לא משווה את השף שגב לבטהובן או לעמוס עוז. אני גם מרשה לעצמי לנחש שהפרגית והסלמון הם לא הבחירה הראשונה של השף שגב. מן הסתם, התהליך שבו נקבע תפריט של חברת תעופה הוא כזה שבו מעורבות השף מצומצמת בהרבה מזו שיש לו, נניח, בקביעת תפריט במסעדה. יותר מזה: אני מוכן אפילו לתת לשף שגב את האשראי שהוא הוציא מהתנאים שאל על הציבה לו את המיטב לו הוא מסוגל.

אם רגישות בשיניים נחשבת לטעם

ובכל זאת, ועם כל ההבנה ליוקרה שכרוכה בכך, חייבת להיות נקודה שבה שף עוצר ואומר: מצטער, אני לא יכול להיות חתום על זה. אכן, מדובר בכבוד (גדול) וביוקרה (ענקית), אבל יש גם מחויבות לקולינריה. וכשף, כאיש מקצוע שמחויב למקצוע שלו, אני לא יכול להיות חתום על אוכל שכזה. וחבל שבשלב מסוים של התהליך, כשלשף שגב התברר לאן העסק הולך, הוא לא עצר וברח. אני לא בטוח שבריחה כזו היתה יוקרתית פחות מהטבעת שמך ודיוקנך על תפריט כל כך ארכאי ועל אוכל כל כך מקומם.

עופר וקנין

הארכאיות של התפריט בולטת לא רק במה שיש בו אלא גם במה שאין בו: אין מנה צמחונית. מה זו החוצפה הזו? מן הסתם, אל על מצפה שנוסעי מחלקה ראשונה שאינם אוכלי בשר יודיעו לה מראש. אבל מה עם מי שסתם לא מתחשק לו לבצע את זממו בפגרי פרגית או סלמון באמצע הלילה ובגובה אחד עשר קילומטר? לאלה אין זכויות? העניין הוא שתוספת מנה צמחונית היתה יכולה לפתור לאל על גם את בעיית ההיצע הדל בטיסות הלילה. אני מנחש שהסיבה לכך שמנת הבשר אינה מוגשת בטיסות ארוכות שממריאות אחרי עשר היא לא בהכרח קולינרית. אילו היתה גם מנה צמחונית, הבעיה הזו היתה נפתרת, ונוסעים, ששילמו בעבור הארוחה למעלה משמונת אלפים דולר לראש, לא היו חייבים להסתפק בפרגית/סלמון.

עוד לפני הפרגית (או הסלמון) האקסקלוסיביים מוצעות לנוסעים שתי מנות פתיחה: חומוס מיושן היטב וסלט חצילים שהיה כל כך קר עד שמן הסתם מאחסנים אותו בחוץ, על הכנף. שניהם הוגשו – א-לה לוקסוס – בכוסיות משקה קטנות. שזה מקסים. גם אוכל רע, וגם צריך להילחם אתו. מצד שני, צריך להסתכל על החיוב: הטיסה ללוס אנג'לס אורכת למעלה מ-15 שעות. אסור לזלזל בזמן שעובר כשאתה נאבק בחומוס. החומוס מכונה בתפריט חומוס "אבו גוש". הטעות כאן היתה כולה שלי. אני חשבתי שמדובר בחומוס "אבו גוֹש" על שם היישוב שליד ירושלים. מסתבר שצריך היה לקרוא "אבו גוּש" על שם מרקם העיסה. חומוס – באמת צריך להזכיר? – חייב להיאכל טרי. חומוס שעמד - ואפילו בתוך כוסית משקה אקסקלוסיבית – הוא משחה גושית נחותה בטעם בז'. סלט החצילים לעומתו היה כל כך קר שאני לא יכול לדווח שום דבר על טעמו: אלא אם כן רגישות בשיניים היא טעם.

אנטולי מיכאל

אחר כך הגיע סלט עלים פריכים ברוטב קיסר עם רצועות עוף וקרוטונים. מאיפה נתחיל? מזה שאין רוטב קיסר? מזה שהרוטב נקרא סיזר, על שם ממציא הסלט? או מזה שאל על נותנת למובחרים שבלקוחותיה עלי חסה, רצועות אנמיות של חזה עוף וקצת קוביות לחם ומניחה שמדובר בפסגת היוקרה המעופפת? מה שכן: העלים אכן היו פריכים והיו החלק המוצלח ביותר בארוחה. אכלתי אותם בתאווה.

למשל, דגש צמחוני

אחר כך הגיעה הפרגית (לפי התפריט: עם צמחי תבלין ושמן זית). אל על, ברוחב יד שעל גבול הבזבזנות, אפילו לא מגישה נתח מזוהה של הפרגית. לא, מה שמקבלים בארוחת הערב היקרה ביותר בישראל הוא מעין רולדת פרגית, שבה מעורבים הרבה בשר וקצת סחוס. דבר שמחייב בחינה קפדנית של כל נתח לפני שמכניסים אותו לפה. ושוב, זו טיסה שאורכת 15 שעות, אל תזלזלו בפעילויות שמעבירות זמן. הרוטב בו הוגשה הפרגית היה במרקם של דבק פלסטי ובארומה של דבק מגע. כך שנדמה לי שאתם יכולים לתאר לעצמכם את המראה: נתחים אפרפרים של עוף משוחזר שחומם עד צאת נשמתו, עם רוטב בצבע צהוב-ירקרק ובמרקם דביק. ספקטקולארי.

לקינוח מוצע מאלבי. אבל לא סתם מאלבי: מאלבי יוקרתי. מה יוקרתי בו? את זה אתם כבר בטח יודעים: הוא מוגש בצנצנת. ליד המאלבי, בנפרד, מגיעים הבוטנים הטחונים ומיץ הפטל. מה שאומר שאם במקרה אתם אוכלים את מקפא הג'לטין הזה (אל על: כשר) באזור שיש בו מערבולות אוויר, אתם יכולים ליהנות מהחוויה הנדירה של כתם מיץ פטל מעל האזור הארקטי. ולזה לא כל אחד זוכה.

בטיסה חזרה, את מקום הסלמון תופש פילה סי באס בגריל עם רוטב פסטו. יש לו מרקם זהה בדיוק לזה של המאלבי: אותה ג'לטיניות. רק שהוא שוחה בשמן שנזל מהפסטו. בדרך חזרה, אגב, את מקום סלט הפלפלים תופש סלט צנובר. אל על כנראה חושבת שהנוסעים שלה הם תוכים. השירות, לעומת זאת, היה פשוט מושלם. לאל על יש דיילים ודיילות נפלאים שבאמת אכפת להם. וזה מורגש.

לסיכום, נכון, אין דבר יותר קלישאי מלבקר אוכל של מטוסים, ובכל זאת. אני מתקשה להאמין שמישהו בוחר חברת תעופה על פי האוכל, אבל מה שמוגש במחלקה הראשונה של אל על הוא מעבר לאיכות: הוא גובל בעלבון. ולהיעלב אנשים דווקא כן יודעים. בסופו של דבר, חוק השמים הפתוחים הרי עבור יעבור ואל על תצטרך להתחרות. היא לא תוכל להתחרות במחיר, היא בהחלט תוכל להתחרות בשירות, ובוודאי במחלקות היקרות. אלא שבשביל לעשות את זה היא חייבת לבצע רוויזיה דחופה ומקיפה באוכל. מאוד מאוד דחופה ומאוד מאוד מקיפה.

רוצים כיוון? בבקשה: תפסיקו להתייחס לכשרות כאל מגבלה ותתחילו להתייחס אליה כאל אתגר. בנסיבות שבהן אל על פועלת לא קל להגיש ארוחה בשרית ראויה (אם כי, כמובן, בין ראויה לבין מה שהם מגישים עדיין פעורה תהום). אז תהיו אמיצים: לכו על דגש צמחוני. למה שאל על לא תהיה חברת התעופה הראשונה שמציעה במחלקות היקרות תפריט בדגש צמחוני? מוזאיקת ירקות שורש, מנות פסטה, סושי צמחוני, ממולאים ועוד מגוון גדול של מנות מקוריות, צבעוניות, טעימות, ובעיקר: כאלה שתסבולנה פחות מתנאי הבישול הבעייתיים במטוסים. זה יכול להיות הבסיס למהפך קולינרי אמיתי. ואז, אין לי ספק, גם החיוך הרחב של השף שעל התפריט יהפוך להיות הרבה יותר מעורר תיאבון.

*********

עוד בנושא: אל על מפטרת 200 עובדים ||  "מתלוננים נגדנו בפייסבוק כי מרגישים אצלנו בבית" מסבירה מנהלת שיווק דיגיטלי באל על



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות