בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מסעדת צ'יקטי": היה ממש נחמד

לא מקום מנצח, לא מתחכם, לא מהמם. "צ'יקטי" התל־אביבית, 
מסעדת טאפאס בגרסה איטלקית, מגישה סתם אוכל מענג ונינוח. כמה מהפכני

42תגובות

"צ'יקטי" היא מסעדה נחמדה. ואם אתם מצפים עכשיו לאיזו תפנית טקסטואלית מתחכמת, זה רק מלמד עד כמה התודעה שלכם זוהמה ברעלי המדאימות, המאממות והמעושרות. מתי "נחמד" נהייתה מלת גנאי? אתם יודעים כמה נחמד זה להיות — ככה, פשוט — נחמד? אתם יודעים כמה זה קשה? אני יכול רק לדמיין את הפגישה של אנשי "צ'יקטי" עם היחצ"ן (סליחה: יועץ השיווק והמיתוג). "כן", הוא בטח שאל, "אבל מה הקונספט? מה העקרון המבדל שלכם?" "אנחנו", הם בוודאי ענו בבטחון של שוטים, "רוצים להיות, אתה יודע, מין מקום כזה נחמד, סימפטי". "סימפטים לא מגיעים ראשונים", הם נענו, מן הסתם, במשפט מחץ. "לא, לא", הם ניסו שוב, "לא סימפטי במובן הזה. סתם, מין מקום שמגיש אוכל בסדר, באווירה בסדר, במקום בסדר, מקום כזה שלא מדברים עליו, אלא מגיעים אליו בכיף, לנשום קצת אוויר. בכל זאת, הרי לא כל כך סימפטי פה מסביב".

אני מניח שבשלב הזה היועץ המליץ על חדר שטוף שמש וטיפול תרופתי מתון. סימפטי? מי כאן רוצה להיות סימפטי? מאמם, בטח. מיוחד, אדרבא. שלא לדבר על מלת המפתח: מנצח. מסעדה מנצחת. מנה מנצחת. קונספט מנצח. חציל מנצח. מרוב תבוסות אקטואליות נהיינו למנצחים בפלברה. אבל, בחייכם: סימפטי? נו באמת, סימפטי זה ללוזרים.

דודו בכר

אז אם ככה, "צ'יקטי" היא כנראה מקום ללוזרים. כי זה מקום נחמד, סימפטי, עם אוכל שהוא לא קורס בלייף־סטייל ואווירה נטולת מפגעים. לוקח רגע עד שאתה תופש מה לא בסדר במסעדה הזו, וכשאתה מבין אתה קצת מתבייש. ומה שלא בסדר כאן הוא שהם לא מתעסקים איתך: הם לא מנסים להדהים אותך, הם לא מנסים לנצח אותך, הם אפילו לא מנסים לשדוד אותך. סתם מין מקום שמגיש אוכל טוב לאנשים שבאים ויושבים להם. כמה מהפכני. ובינינו: כמה מרענן. כמעט כמו בקבוק המים הקרים שנוחת על השולחן, חינם אין כסף, מייד כשמתיישבים.

מה הופך קרפצ'ו לוקוס לנהדר

"צי'קטי", גורס התפריט, הוא השם הוונציאני למנות קטנות. וזה נכון. במקור "צ'יקטי" הן אכן מנות קטנות, מתחלפות, שהוגשו בברי יין ונציאניים. אבל בעולם האוכל העכשווי "צ'יקטי" הן מסעדות שלקחו את אופנת הטאפאס, איחדו אותה עם היתרונות המובהקים שיש לאוכל האיטלקי על הספרדי, ויצרו טאפאס איטלקי. יש מסעדות כאלה בכל עיר גדולה בעולם (האמת שאני נזכר לפחות בשתי ערים נוספות שיש בהן מסעדות בשם "צ'יקטי"), והן הפכו לשטפון אחרי הצלחת "בוקה די לופה" הלונדונית.

ב"צ'יקטי" שלנו, במחווה יחידה כמעט למקור (אכן, אותה "בוקה די לופה"), כתוב ליד כל מנה בתפריט חבל הארץ ממנו (כביכול) באה. זה אולי הדבר היחיד (לא, לא היחיד, גם הטירמיסו מחייב מקצה שיפורים מקיף) שהייתי משנה: זו פוזה שלא עולה בקנה אחד עם הנינוחות של המקום. באמת משנה למישהו דווקא ביהודה הלוי פינת מאז"ה, שמקור הפולנטה באמיליה רומנה וזה של הקרפצ'ו בלומברדיה (מה גם שזו טעות: הקרפצ'ו בכלל בא מוונטו)? אבל חוץ מהשטות הקטנה הזו, הכל כאן, באמת, נחמד.

התחלנו עם ארנצ'יני: כדורי אורז, גבינה ופטריות מטוגנים, על רוטב ירוק. מנה פשוטה ומוצלחת: הארנצ'יני היו פריכים, האורז שמילא אותם היה במרקם ריזוטו, וכל המנה היתה בדיוק מה שמתחשק לפעמים: אוכל שלא מצריך תשומת לב כי הוא רע, ולא תובע תשומת לב כי הוא מתחכם. אחר כך המשכנו לבוראטה טרייה עם עלי ריחן ועגבניות בשלל צבעים. הבוראטה הישראלית (של מחלבות גד) היא מוצר מוצלח מאוד. והתוצאה? ברור: שמועות עקשניות גורסות שהולכים להפסיק לייצר אותה. חבל, כי בוראטה טרייה שכשאתה חותך אותה נוטפת ממנה שמנת, והיא מודגשת במתיקות ססגונית של עגבניות, במרירות ארומטית של ריחן ובשמן זית טוב, היא מנת טריות נהדרת שמרעננת בכל פעם מחדש.

דודו בכר

אחר כך אכלנו קרפאצ'ו לוקוס נהדר. קודם כל כי זה היה לוקוס טרי, שנית כי חתכו אותו נכון (אתה מרגיש שאתה נוגס, אבל זהו), ושלישית כי הוא הגיע רק עם שמן זית, לימון, קצת בצל, פירורי פיסטוק ומעט חריפות (כלומר: בלי לבנה). ואם הדג טוב, מי צריך יותר? אחר כך קיבלנו שרימפס אל פומודורו. כמו שמקובל עכשיו, גם ב"צ'יקטי" השתמשו בשרימפס מיובאים קפואים. אבל, כשמשתמשים בשרימפס האלה לא כמרכיב טעם אלא כמרכיב מרקם הם בהחלט נסבלים (וגם התמחור משנה: כשדוחפים לי שרימפס קפואים ב-120 שקל, הם נתקעים לי בגרון, ב-60 אני עוד מסוגל לבלוע). כאן הם היו בת גוון, לא יותר, בתוך תבשיל סמיך של עגבניות, זיתים, שום, פלפל חריף ועשבי תיבול, שהוגש על לחם שהיטיב לספוג אותו. מנה מענגת, מעקצצת ומהנה, שהיא מקרה נדיר של שימוש ראוי בשרימפס קפואים.

המשכנו בטורטליני ריקוטה ותרד שהזכירו נשכחות. השף המייעץ של "צ'יקטי" הוא מיכאל גרטופסקי (השף בפועל הוא צביקה שטראוס). מסעדתו הראשונה של גרטופסקי היתה "ספון", ליד מגרשי הטניס, ואחת המנות הזכורות ממנה היתה מנת טורטליני זנב שור: אחת ממנות הפסטה הגדולות שהיו כאן. משום מה, במסעדותיו הבאות של גרטופסקי לא נתקלתי בפסטה דומה, עד טורטליני הריקוטה הצנועים של "צ'יקטי". מנה שבה פסטה גמישה ורבת טעם, מילוי עסיסי וחף מאגרסיביות, ורוטב מאזן השתלבו למנת פסטה מוצלחת להפליא.

לפני הקינוחים הצלחנו לטעום (המנות קטנות, אבל בהחלט לא ננסיות) גם קצת ברוסקטה עם כבדי עוף ורדרדים שלווּ בתועפות בצל מטוגן, קצת רוקט ומריחת חרדל גרגרים חמצמץ על לחם מצוין, והיו בעת ובעונה אחת כבדים כמו כבדים אבל בזכות החרדל והרוקט גם חמצמצים ורעננים. קינחנו בטירמיסו, שבניגוד לכל המנות האחרות דווקא התעקש להיות מיוחד (פסי שוקולד מומס? באמת?). ותנחשו מה קרה? הוא לא היה נחמד. בקיצור, אם מה שמתחשק לכם הוא לא מקום מנצח, אלא מקום שבו אפשר לעצור לרגע את ההתחרות, "צ'יקטי" היא כנראה המקום בשבילכם. ה

"צ'יקטי", יהודה הלוי 58, תל אביב. טל. 03-6853449

חשבון בבקשה:

ארנצ'יני — 29 שקל

בוראטה — 59 שקל

קרפצ'ו לוקוס — 54 שקל

שרימפס אל פומודורו — 56 שקל

טורטליני ריקוטה — 45 שקל

ברוסקטה פגטו — 44 שקל

טירמיסו — 38 שקל

טיפ — 45 שקל

סה"כ: 370 שקל

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו