בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חבל שב"קופינאס" שבמושב צור משה אי אפשר לאכול את הכוונות הטובות במקום את המנות

הרעיון מאחורי "קופינאס" שבצור משה הוא מבריק: להשתמש במתכונים של מקימי היישוב, יוצאי יוון. חבל שהסכו"ם והכוסות מבריקים פחות, שהתפריט מוביל לאיטליה דווקא, 
ושעל הכל שורה אפתיות קשה לעיכול

137תגובות

אין ברירה. מוכרחים לדבר על מה שקורה אצלנו להיגיינה. עד לא מזמן ידעת שכשאתה יוצא למסעדה אתה עלול לקבל כאב ראש מהמוזיקה וכאב לב מהחשבון, אבל לפחות לא כאב בטן מהסכו"ם. לא עוד. בזמן האחרון הנורמה היא תפריטים מרובבים, סכו"ם מטונף, צלחות מוכתמות, וב"קופינאס", מסעדה כביכול בלקנית בצור משה, נתקלתי לראשונה זה שנים גם בג'וקים. האמת שנורא שמחתי לראות אותם: לפחות מישהו במסעדה הזו זז. כי "קופינאס", לפחות מבחינה אחת, היא מסעדה מרתקת: ברוב הפעמים, כשמסעדה מתקשה להתרומם, האשמה היא בבעלים. מסעדנים הם תכופות לא אנשי אוכל, אלא "יזמים בתחום הקולינריה". כלומר, אנשים של סושי מדגים קפואים בחוף אשדוד. במקרה של "קופינאס" הלב נחמץ: זו מסעדה שדי ברעיון המרכזי שמאחוריה — לפתוח בצור משה, מושב שהוקם על ידי יוצאי יוון, מסעדה בלקנית שתשתמש, בין השאר, במתכונים מקומיים — כדי לגרום לך להפטיר "איזה יופי". ובמבט ראשון, ההתלהבות מוצדקת: המסעדה שוכנת בבניין שפעם היה מאפייה ושופץ באהבה ששימרה את חנו הצנוע, ובפנים, שולחנות שעליהם העתקי תעודות ישנות של יוצאי המושב, ציורים של מייסדיו, מוזיאון קטן לתולדות המקום, ואפילו סתם עבודת מסגרות מעולה.

אבל כל האהבה והאכפתיות האלה מורדים לטמיון על ידי צוות שהאפתיות שלו גובלת בסלפסטיק. ואם כבר, כשחושבים על זה, הרי גם בעיית ההיגיינה היא בעיקר סוגיה של אפתיות. באמת כל כך קשה להעביר ניגוב על התפריטים? להעיף מבט על הסכו"ם? להבריק קצת את הכוסות? וב"קופינאס" היחס הטולרנטי להיגיינה הוא רק פן אחד של שירות שנכון אולי לתאר כאנשים שלא תיפקדו באותו ערב כמלצרים אלא העבירו בסבבה את הקטע של להיות מלצר. הנה, למשל, המלצר שלנו בילה חלקים מהערב בניסיונות ידידותיים לחנוק קלות מלצרית אחרת (יש מקומות שבהם זה עוד נחשב חינני?). נו, אז שגם יהיה לו זמן להציג, נניח, את המיוחדים? להוציא מנות? לפנות שולחן? תהיו רציניים.

מסעדת קופינאס מבפנים, עם תמונות מייסדי המושב על הקירות
מוטי מילרוד

הנה איך שהוצגו המיוחדים: "מה איתכם, חברים? רוצים לשמוע על המיוחדים שלנו?" ("מה איתכם, חברים", כך הסתבר, זה משהו כמו קוד הדלקה אצלו: בהמשך היה גם "מה איתכם, חברים? רוצים להזמין?" "מה איתכם, חברים? אפשר לפנות לכם?" ועוד). רצינו, אבל התברר שהצגת המיוחדים (שניים. בספרות: 2) אינה עניין של מה בכך. המלצר הוציא פנקס מהכיס, והקריא: "פרגיות. לימון. רוטב". ככה מוכרים מנה. ככה מלהיבים קליינטים. וזה חבל, פשוט חבל. כל המחשבה ותשומת הלב שהושקעו כאן מתרסקות על צוות אפתי.

אחרי שעיינו ארוכות בתפריט (והתברר ש"בלקני", כמו כל מלה דומה, צריך לקרוא עכשיו כ"התירוץ שלנו למכור פסטה") בחרנו, מהמנות הראשונות, בפסטיו תרד ובלביבות פראסה; ממנות הפסטה — ברביולי גבינת עזים; ומבין העיקריות במוסקה של קלרה ובמוסר ים קומיצ'ינו. ואז חיכינו, וחיכינו וחיכינו, ובסוף, כל המנות האלה — כן, כל החמש — נחתו של שולחננו במכה אחת. "יש כאלה שמעדיפים ככה", גרסה מסבירה שנזעקה למראה הפקק. בהחלט, ויש להם גם שם מדעי: Phacochoerus africanus (יש לכם גוגל בבית, אל תתעצלו). מי מביא לשולחן חמש מנות חמות בבת אחת? אתם בטח תגידו: מי שצריך להתפנות לחניקותיו. אולי, אבל איזה מטבח מוציא בבת אחת חמש מנות חמות לשני אנשים? רק מטבח של "עזבו אותי באמאש'כם".

אולם האוכל של מסעדת קופינאס
מוטי מילרוד

התגובה לפליאתנו היתה אדיבה ומיידית: ניקח את העיקריות ונביא אותן כשתהיו מוכנים. בכל מקרה, בינתיים היה לנו, סוף סוף, משהו לאכול: לביבות פראסה על צזיקי ופסטיו תרד. לנוכח המנות האלה עלה הרהור טורד שייתכן שהמטבח של "קופינאס" מתמחה פחות בלבשל ויותר בלחמם. פסטיו התרד, שאולי היה טוב במקור, חומם כך שכוסה במעין שמיכה דקה של אגלי שמן בוהקים. כשהוא נחתך, טיפות השמן זלגו למילוי. לך תנחש אם במקור המילוי היה טוב או לא (ההימור שלי? היה טוב). בדיוק כמו המסעדה: פסטיו שהושקעה בו מחשבה, ושחוסל על ידי אפתיות. קציצות הפראסה היו מאותה עדה: מתכון טוב, אבל חוסר האכפתיות גרם לכך שהן כנראה היו המנה הראשונה מהחמש שהותקנה, ולכן הצטננו בתוך הצזיקי וחטפו נזלת.

ואז, זכינו לרגע נדיר: תשומת לב מהמלצר. הוא בא לפנות את צלחות המנות הראשונות. ופיזר את כל הכלים על השולחן. טוב, אתם יודעים לאן הוא מיהר. זמן קצר אחר כך הגיעו העיקריות: מוסקה היא תבשיל שלא ניזוק במיוחד מחימום, כך שהמוסקה של קלרה היתה המנה הפחות גרועה שאכלנו. ניכרו בה פרוסות חציל שטוגנו היטב, פרוסות דקיקות של תפוחי אדמה ובשר טחון שתובל בעדינות. זה שהיא יובשה עד מוות היה פגם קטן יחסית למה שקרה לקולגות שלה. שכן מוסר, כידוע, מגיב הרבה פחות טוב לחימום שני (לפחות שני). מנת הדג נראתה כמו שפעם נראו מגשי האלומיניום הגדולים בקפטריות שירות עצמי: גושי דג לבנים, צחיחים ונודפי ריח בתוך ביצה אדומה דביקה. ייתכן שהמנה נעשתה מדג טרי, למרות שהריח והמרקם היו דווקא אלה האופייניים לדג קפוא, ייתכן שברוטב באמת היו פלפלים אדומים וחריפים, עשבי תיבול, זיתים ולימון כבוש כמו שגרס התפריט, אבל טעמו ומרקמו היו כשל קווץ' תשוש. אותו קווץ' אדמדם, אגב, ליווה גם את פסטיו התרד ואת המוסקה. בפסטיו הוא היה בצד, קל להתעלם, המוסקה היתה יבשה, הוא גלש ממנה בכוחות עצמו, ורק במוסר אי אפשר היה להתעלם. או לאכול.

הרביולי שהגיעו יחד עם שתי המנות האלה — הפעם רק שלוש מנות חמות לשני אנשים, ב"קופינאס" מבינים רמזים — היו אותם רביולי בדיוק שהגיעו קודם, רק מחוממים. מה שאומר שהם הפכו לסמרטוטים צהבהבים קרועים שנזלה מהם משחה לבנה שאולי היתה, ואולי לא, תערובת גבינת עזים. מילא, לפחות כאן נחסך מאיתנו הקווץ' האדמדם. ואז ישבנו עם הצלחות שמאחת מהן נדף ריח דג, בשנייה צפינו בשרידי מוסקה הופכים לאבק מדבר ובשלישית בהינו בסמרטוטים צהבהבים וחיכינו. חיכינו כל כך הרבה זמן עד שלא נותרה ברירה: קמתי והתחלתי לפנות את הצלחות לבד. המלצרית, שהבחינה בכך, נזעקה מעמדתה ולקחה את הצלחות. ואז, כשהשולחן פונה מצלחות, הגיעה בחיוך גדול המארחת והראתה שדווקא יש כאן מודעות להיגיינה: היא ניקתה את השולחן מפירורים. והעיפה אותם לרצפה. בדמיוני שמעתי את הג'וקים פוצחים ב"מלאו אסמינו בר...".

חשבון בבקשה
פסטיו תרד 41 שקל
לביבות פראסה 32 שקל
מוסקה 62 שקל
מוסר ים קומיצ'ינו 96 שקל
רביולי גבינת עזים 63 שקל
ברולה שכבות 33 שקל
מוגז גדול 23 שקל
טיפ 30 שקל
סה"כ 380 שקל

קופינאס, השיבולים 3, צור משה. טל' 09-7722672



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו