בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת עסקית

האם שגב הוא גאון או שהמלך הוא עירום?

לשגב משה יש מסעדה חדשה אפופה בעציצים ובקונספט במרכז קניות בהוד השרון. עומר שוברט ניסה בכל מאודו ליהנות מארוחה "מדהימה" אבל אחרי קצת יותר מדי סוכר באוכל וקינוח בעציץ, הוא לא היה יכול שלא לתהות: האם השגב הוא עירום?

106תגובות
שגב קיטשן גארדן בהוד השרון
אנטולי מיכאלו

אני רוצה להיות מהאנשים שנהנים בשגב קיטשן גרדן. לא בציניות, לא בהתנשאות. רוצה. רוצה להיות כמו הבחורה החביבה שישבה בשולחן הצמוד (חמוד שגב, מצמיד שולחנות כדי לקצר תורים), שכנראה הצליחה ליהנות כל כך ממנה של שעועית ירוקה מוטבעת בחלב קוקוס עד שאפילו ביקשה לארוז את מה שנותר ממנה. רוצה להיות כמו הסועד שעבורו הוכנסה לכלי פלסטיק שקוף מנת פתיחה של פלפלים עם בולגרית. שקלתי להציע להוסיף לאריזה גם את מנת הפלפלים שלנו, שנותרה על השולחן כמעט בשלמותה, אבל החלטתי לא לוותר ולתת לעניין צ׳אנס נוסף. אלא שגם בטעימה הזאת, מלאת הכוונות הטובות, הפלפלים היו מימיים ובלתי אכילים.

האם יכול להיות שהאוכל של שגב הוא לא רע בצורה אבסולוטית? הייתכן שטוב ורע הם מונחים יחסיים כל כך? או שאולי אין מנוס אלא להכריז סופית שצורה חשובה יותר ממהות, גם כשמדובר באוכל?

כי אם התפוסה לא משקרת (ותפוסה בדרך כלל לא משקרת), פרזנטציה טובה בהחלט יכולה לחולל נפלאות. אומרים לאנשים שהם יושבים ב״גארדן״ (סתם גינה זה לא מספיק), למרות שהם בכלל בחלל מלא עציצים במתחם קניות בהוד השרון (עם צמחייה מלאכותית על התקרה). מגישים אוכל תעשייתי ומסוכר (שהקשר שלו ל״גארדן״ הוא במקרה הטוב סמלי) ואורזים הכל במעטפת שמספקת תחושה של עושר ונדיבות (10 מנות ראשונות!). או אז מתחולל כנראה אותו פלא מסתורי שמשפיע על האופן שבו חווים טעמים ומרקמים.

נותרו שתי תהיות: האם הקסם לא מתפוגג כשפותחים בבית את המנות הארוזות? והאם יש טעם בכלל לנסות לצעוק שהשגב הוא עירום?

שגב משה - האם האיש גאון או שפשוט המלך הוא עירום?
אנטולי מיכאלו

הדיל: עשר מנות ראשונות המיועדות לחלוקה במחיר של 17 שקל לאדם (49 שקל לאדם ללא הזמנה של מנה עיקרית) ומנות עיקריות בשלוש רמות מחירים (59 שקל, 69 שקל ו-84 שקל).

האוכל: המלצר היה נער חביב, שלפני הכל ביקש ״להסביר את הקונספט״. כלומר, לשכנע אותנו להזמין את עשר המנות הראשונות של דיל הצהריים. הוא עשה זאת באמצעות משפט מחץ יעיל: ״הכל שם מדהים״. אני די בטוח שהוא באמת חושב ככה. והאמת, מדהים זו מלה מדויקת לתאר את מה שהתרחש על השולחן בשלב המנות הראשונות. מילא הפלפלים האדומים המימיים, שפשוט לא נעשו טוב, אבל איזה הסבר יכול להיות למשטח הכרוב המתוק שהונח לצדם? הומאז׳ לסלטי הקולסלאו של אולמי החתונות מהאייטיז? לתוך מלכודת, שהורכבה מכמות לא סבירה של איולי עם שמיר ומשכבה של רוטב מתוק, הושלכו עלי כרוב, קוביות גזר ומעט אננס ללא סיכוי אמיתי להינצל. אני מקווה (ומאמין) שמדובר באננס מקופסה. להתעלל כך באננס טרי זה פשע.

מנות הפתיחה: לזכותן ייאמר שהן נדיבות
עומר שוברט

פטה הכבד היה גם הוא לא פחות ממדהים. הוא הוגש בתוך צנצנת, כשמעליו שכבת מגן בדמות משחה קשיחה ומסוכרת שלפני כמה גלגולים אולי היתה ריבת בצל. ולא שלא היתה דרושה כאן הגנה. מתחת לביצורים הסתתר מועמד לתואר פטה הכבד החמאתי בתבל. לא פטה במרקם חמאתי, פטה בטעם של חמאה.

סלט של עגבניות שרי וארטישוקים התברר כמנה מדהימה נוספת. ארטישוקים מוחמצים מצנצנת זה סביר, גם כדורי בייבי מוצרלה תעשייתיים עוד אפשר להעביר, אבל למה לא לתת סיכוי למשהו מטעמם לשרוד לפני שמציפים אותם ברוטב הסופר מתוק הזה? אותו רוטב מתוק חיסל ביעילות טעמים גם בסלט הנבטים (שם הצלחנו לחלץ כמה ניצולים מתחתית הקערה, אפילו היה לא רע) ובסלט החסה (כנ״ל). לא ברור אם לסביצ׳ה הבורי היה אי פעם טעם. במצב הצבירה שבו הוא הגיע לא ניתן היה לפענח את העניין. נשארנו עם מרקם ספוגי ברוטב (מתוק, בטח מתוק).

מרק חלב קוקוס וקארי דווקא היה סביר (ומתוק), אבל הדרך אליו הרבה פחות. התברר ששני העציצים הקטנים שחיכו על השולחן הם בעצם קעריות המרק שלנו. כל שנותר הוא לפענח כיצד מתבצעת מלאכת המזיגה. ביקשנו עזרה ממלצרית חולפת שהבטיחה לפתור את העניין ולחזור אלינו עם מצקת. היא לא חזרה. ניסינו מלצר אחר, שהגיב עם פרצוף משתומם פלוס נזיפה: ״מה, אין לכם מצקת במיכל הסכו״ם?״. כשהוא סיים להזדעזע הוא חזר עם המצקת המיוחלת.

הטחינה היתה יותר מסבירה. אפילו טובה. אבל לא היה פשוט לגלות זאת משום שהיא הוטמנה בתוך צנצנת קטנה. יש כל כך הרבה מנות שאפשר להגיש בצנצנת, אבל טחינה? זה לא הדבר הזה שממש נחמד לטבול בלחם? עכשיו תנסו לעשות זאת דרך פתח צנצנת צר. בעצם, אולי לוקחים כאן בחשבון שבמצב היבשושי בו מגיעה הפוקאצ׳ה לשולחן מוטב לאכול את הטחינה עם כפית.

תפריט העיקריות חושף טפח נוסף בגאונות של שגב. במבט ראשון זה נראה תפריט עשיר, על גבול המבלבל. אבל אז אתה מבין שמדובר בווריאציות שונות של אותו דבר. מנה של שעועית טרייה וארוכה מבושלת בחלב קוקוס עם מורנינג גלורי וצמחי תבלין נמכרת ב-59 שקל בגרסה צמחונית, ב-69 שקל עם נתחי עוף בגריל וב-89 שקל עם דג. סטייק סלמון מטוגן מופיע בציפוי פריך במיוחד עם איולי ג׳ינגר ובציפוי פריך (לא במיוחד) עם סלט עלים תאילנדי. יש גם פילה סלמון פריך (שוב, לא במיוחד) צלוי עם תוספת לבחירה. אותו רעיון חוזר במנות הרביולי והפסטה.

בחרנו בשעועית ירוקה עם דג (מוסר) וברביולי גבינה עם עגבניות ושמנת. הרביולי לא נעשה במקום, אבל ניכר היה שהוא מספיק טרי. זה לא עזר לו לשרוד מול הרוטב האגרסיבי, שנשפך עליו בכמות לא סבירה. רביולי זה דבר די עדין בסך הכל. מנת השעועית סבלה (או נהנתה, מי יודע) מחלב קוקוס דומיננטי שהשתלט והפך אותה לסוג של עיסה מתוקה. אין באמת סיבה להזמין את המנה הזאת בגרסה עם הדג. לא תזהו אותו. בסטנדרטים של דוכני אוכל בקניונים, זו מנה תעשייתית סבירה. במסעדה, במחיר הזה, הרבה פחות.

מנת הרביולי: העיקריות חושפות טפח נוסף בגאונות של שגב
אנטולי מיכאלו

אחרי שצרכנו את כמות הסוכר החודשית עוד בשלב המנות הראשונות כמעט והתפתינו להזמין לקינוח ״גלידה של שגב״, שמוצעת בגרסה נטולת סוכר. אבל מסביבנו כולם קינחו עם עציצים. בכל זאת, גארדן. יש עציץ בלגי (שוקולד) ועציץ תורכי (מלבי) ואפילו עציץ תאילנדי (קוקוס). הזמנו עציץ צרפתי (עוגת גבינה), לא לפני שביקשנו (שלא לומר התחננו) שינקטו בנו ברחמים עם מינון רוטב האמרנה שמצפה את המנה. זה לא עזר. גם הניסיונות ליהנות מהעוגה שהסתתרה מתחת לציפוי לא צלחו. אולי גם ג׳לטין זה טעם נרכש.

עציץ לקינוח בשגב גארדן
עומר שוברט

שירות ומהירות: המלצרים בשגב ממהרים תמידית. בדרך לעוד לקוח מרוצה אין זמן להתעכב ליד השולחנות, לחזור לשאול איך המנות או לבדוק אם חסר דבר מה. האמת, אין בזה צורך. הכל מדהים, לא?

תמורה לכסף: התמחור של הארוחה העסקית ב״שגב״ סביר, במיוחד אם נצמדים לעיקריות הזולות יותר. עכשיו רק צריך ללמוד ליהנות מסוג המזון הזה.

בקיצור: השגב הוא גאון.

חשבון:

עשר מנות ראשונות - 34 שקל

רביולי גבינה ברוטב עגבניות ושמנת - 69 שקל

שעועית בחלב קוקוס עם דג - 84 שקל

עציץ צרפתי - 29 שקל

טיפ - 32 שקל

חשבון - 248 שקל

שגב קיטשן גארדן, הרקון 2 מתחם שרונים, הוד השרון, טלפון 053-6130974, תפריט העסקיות מוגש בימים א׳ עד ה׳ בין השעות 12:00 ל-16:45



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו