בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבועה 
התל־אביבית חבשה כיפה ויצאה לאכול

האוכל במסעדת "קזן" ברעננה מבוצע כהלכה, אבל הוא לבדו 
לא יוכל להצדיק את הפופולריות של המקום

46תגובות

האם תופתעו לשמוע שפנה קוטה – ואפילו לא פנה קוטה אמיתית – מסוגלת לספר סיפור יותר מעניין מנפתלי בנט? הלאפנה־קוטה הרהוטה הזאת מוגשת במסעדת "קזן", מסעדה חדשה, מודרנית, רחבת ידיים וכשרה ברעננה.

רוצים לקבל כל ביקורת של שגיא כהן ישירות למייל, מיד עם פרסומה? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף

ביום שבו היינו ב"קזן" היא היתה מלאה מפה לפה כבר משעת ערב מוקדמת. אם רוצים להבטיח שולחן טוב, ידעה לספר המארחת, כדאי להזמין לפחות ארבעה ימים מראש. על פי כל הסימנים, אם כך, זו מסעדה שהיטיבה לקלוע ללב קהל היעד שלה. גם הרשמים במסעדה עצמה – הקולות החוגגים, ההזמנות של מנות נוספות, שיחות מזדמנות עם מלצרים שקלטנו מפה ומשם – העידו על מקום שככל הנראה מיטיב לקרוא את רצון לקוחותיו.

מסעדת קזן רעננה
בועז לביא

וכאן נכנסת הלא־פנה־קוטה לסיפור. המתחזה הזאת היא חלק ממנת קינוח שנקראת קדאיף עם פנה־קוטה. זה לא סוד שקינוחים במסעדות בשר כשרות נוטים להיות עניין עגום. ובמובן הזה, הלא־פנה־קוטה של "קזן" לא איכזבה. זו מנה של שלוש עוגיות פריכות מבצק קדאיף, שביניהן נמרח משהו שכונה פנה־קוטה (קרם, שעד כמה שניתן לשפוט, התבסס על חלב קוקוס), כשהכל מעוטר בפלחי תות שדה טריים וברוטב תותים ולימון. כלומר, חוץ מהמרקם והטעם של הפסאודו־פנה־קוטה, אין בעיות. אבל למה פנה־קוטה? למה לקרוא לקרם החיוור הזה בשמו של קינוח חלבי ששונה ממנו בתכלית?

או, וכאן נכנס הסיפור. מפני שהצלחתה של "קזן", כך דומה, מלמדת משהו על רצונותיו של הקהל שגודש אותה. מתברר שבניגוד לסיפור המבוהל (תודו שזה היה מצחיק לראות עבּדאי מקצועי שכזה רועד מול דורית רביניאן קטנה) והשטחי של בנט, לפחות חלק מהציבור שהוא מייצג רוצה משהו אחר לגמרי: את אותו הדבר, רק באופן שיהלום את אורחות חייו. מסעדת "קזן", במלים אחרות, היא הגרסה חובשת הכיפה של הבועה התל־אביבית: ואם לשפוט על פי התרשמות חטופה בערב אחד, הבועה הזו פופולרית (לפחות ברעננה) הרבה יותר מכפי שזורעי פירוד מקצועיים היו רוצים שנחשוב. עד כדי כך, שאנשים, מילולית, עומדים בתור כדי להיכנס לתוכה.

והסיבה לכל ההרהורים האלה היא שספק אם כשלעצמו האוכל ב"קזן" (ובוודאי מחיריו) יכול להצדיק את הפופולריות הגורפת של המסעדה. זה לא אוכל רע, לגמרי לא: זה אוכל שמבוצע כהלכה, מתעלה לפרקים, אבל זה לא אוכל עד כדי כך טוב שיצדיק כזו פופולריות.

מה שכן, יש אלמנט נוסף ב"קזן" שאולי כן מסייע להסביר אותה: זו מסעדה הוגנת. ההוגנות באה לידי ביטוי בדברים קטנים – החל מכך שכשאתה מתיישב מונחת על השולחן סלסלה עם שלוש פרוסות לחם, בחינם, כשהמלצר מבהיר שמנת לחם גדולה יותר תעלה כסף, או זה שהמלצר טורח לציין מחיר בסוף תיאור כל אחת מהמנות המיוחדות – ונמשך בדברים מהותיים דוגמת גודל המנות ונדיבותן.

פתחנו בשתי מנות שהיו מוצלחות בתכלית: טונה צרובה וקורנדביף. הטונה היתה מנה צבעונית של פרוסות אדמדמות במעטפת תבלינים פריכה (קראסט זה לחלשים) שנחו על ויניגרט זרעי עגבניות חמצמץ ומרענן. הפרוסות האלה לוו גם בפרוסות דקיקות של שום פריך ובקצת פיסטוקים שהקנו למנה פריכות, בעיגולי צ'ילי שתרמו חריפות ובמיקרו־כוסברה שהקנתה עוד גוון מרענן. האבוקדו, שלשם שינוי שימש כעיטור ולא כהסוואה אמנותית שתכליתה לחסוך בכמויות הדג, היה מוקצף ומתוקף כך תרם גם הוא למנה קלילה, עשירת טעמים ומבוצעת למופת. זו בשום פנים לא מנה ייחודית, אבל בהחלט ייתכן שב"קזן" זו בדיוק הבשורה.

הקורנדביף היה טוב אפילו יותר. הבשר (בכמות נדיבה ביחס למנה ראשונה) היה חמים, עסיסי, עם בדיוק כמות השומן שנותנת טעם אבל לא מכבידה, והוא הוגש עם טוסטים קטנים (טוסטונים תכתבו אתם) ועם שפע תוספות פיקנטיות: חרדל גרגרים, גזר כבוש, קורנישונים, בצלצלים, קונפי שום ואפילו זיתים. מנה כזו סובלת, כמובן, מהסכנה להפוך די מהר למשעממת. לא כאן. שפעת התוספות איפשרה לעטר כל פרוסת בשר בגווני טעם אחרים, ועד שהחלטנו מה הכי טעים המנה המוצלחת הזאת גזה ונעלמה.

ואז היתה הפסקה ארוכה. כל כך ארוכה שאפילו המלצר הבין שצריך לשעשע איכשהו את האורחים ובא להבטיח לנו שעוד מעט המנות שלנו יגיעו. כשניסינו להבין מה קרה, הסתבר שהיה לחץ במטבח והשף רק עכשיו הגיע ו"הוא מתקתק עניינים". נו, עכשיו כבר היינו מגורים: אחרי ככלות הכל, מה כבר יכול להיות יותר מעורר תיאבון מאשר "עניינים מתוקתקים"?

הראשון שבהם היה סטייק סינטה עם ירקות שורש בתנור. בזמן האחרון קשה קצת להשתחרר מהתחושה שנתחי הסינטה במסעדות שלנו מגיעים ממעבדה סודית שבה יוצקים אותם לתוך תבנית: הם נראים אותו דבר, יש להם אותו צבע, הם מיושנים בדיוק באותה מידה ולכולם יש אותו חוסר טעם. נתח הסינטה של "קזן" התגלה כמלך הקונפורמיסטים: נתח בשר עבה, שחום וחסר טעם כמעט לחלוטין. זהה לגמרי לתריסרי המשובטים האחרים שמסתובבים עכשיו על הגריל בעשרות מסעדות. בגלל הקשיים במטבח, כך אני מנחש, הצלחת עם ירקות השורש נאלצה לחכות לסטייק בסבלנות סטואית. התוצאה היתה, כמובן, שכשהירקות הגיעו לשולחן הם הפגינו יותר משמץ קרירות. חבל, כי הכמות והמגוון, גם כאן, היו נדיבים.

מנה עיקרית אחרת היתה המבורגר טלה. אלמלא ההמבורגר עצמו, זו בהחלט היתה יכולה להיות מנה טובה. ההמבורגר (שאולי מחמת עודף תקתוק ניצלה מדי והיה קצת אפרפר) הגיע על לחמנייה מרובעת גדולה וחלתית באופייה שהיטיבה לספוג את לשד העגבניות הקלויות, החצילים המטוגנים והטחינה שניסו ליצוק קצת שמחת חיים בקציצה היבשושית. אלא שהקציצה עצמה היתה דחוסה וגסת טעם מכדי להפיק איזושהי תועלת מפרכוסי התוספות המוצלחות. מה שכן, הצ'יפס שליוו את ההמבורגר היו חמים ופריכים. ואז, הגיעה הלא־פנה־קוטה ופתחה את פיה.

ובכל זאת, ועל אף מנות הבשר שהתקשו להתעלות, "קזן" היא מסעדה – כשרה – שהיא כמעט אך ורק חדשות טובות.

חשבון בבקשה

טונה צרובה 58 שקל
קורנדביף 52 שקל
סינטה 300 גר' 145 שקל
המבורגר טלה 78 שקל
שכבות קדאיף עם פנה קוטה 42 שקל
מוגז גדול 29 שקל
טיפ 56 שקל

סה"כ 460 שקל

קזן, אחוזה 67 רעננה. 09-7797300



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו