בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יפו תל אביב: חיים כהן יודע מה ישראלים אוהבים

ביפו תל אביב, שנפתחה לפני ארבע שנים פיצח חיים כהן את הנוסחה: למכור חזה עוף ב-90 שקל ועדיין להישאר נגיש

69תגובות
יפו תל אביב - קציצות מוסר
עומר שוברט

חיים כהן הוא לא רק הנחמד בשופטי מאסטר שף, אלא בעיקר המסעדן המצליח בחבורה. מה שאייל שני למד כשהחובות תפחו, הוא הבין כבר מזמן: כסף לא עושים כאן עם קולינריה גבוהה. עם קולינריה בונים שם (קרן), אבל את הכסף אוספים במקום אחר, נגיש יותר (דיקסי). אני זוכר את כהן בפסטיבלי טעם העיר לאורך השנים, עומד מבוקר עד ערב בדוכנים של מסעדותיו, מסביר לסובבים שכשאנשים רואים אותו, הם קונים. ורק ככה עושים כסף באירועים האלה. הרבה כסף.

יפו תל אביב, שנפתחה לפני ארבע שנים היא זיקוק כמעט מדויק של ההבנה הזאת. מסעדה שמציעה את האיכויות המוכרות של כהן, אבל מקפידה להישאר נגישה. זו לא מסעדה זולה בשום צורה, אבל כזו שמגישה ארוחות עסקיות לאורך כל השבוע, כולל בשישי-שבת. שוב, לא עסקיות זולות במיוחד, אבל בהחלט משהו שגורם למקום הזה להרגיש הרבה יותר נגיש. ובעיקר, זו מסעדה שקשה להתחמק ממנה. נסו לחפש בגוגל מסעדה בתל אביב. או ביפו. תגיעו ליפו תל אביב. כמה גנרי, ככה גאוני. משפט שבמידה מסוימת תופס גם לגבי המסעדה עצמה.

הדיל: מנה ראשונה במחיר העיקרית. התפריט מציע תשע עיקריות ותשע ראשונות, בהן טרטר דג, טרטר בקר, כבדי עוף, סלט ועוד. מחירי העיקריות נעים בין 90 שקל (חזה לעוף) ל-180 שקל (פילה לוקוס). סלסת לחם בתוספת 10 שקל, פוקצ׳ה בתוספת 14 שקל.

האוכל: החלל היפהפה של יפו-תל אביב מציע שלוש אפשרויות ישיבה: שולחן, בר והבר של המטבח הפתוח. בחרנו במטבח הפתוח, אבל כבר בשלב התפריטים הבנו שעשינו טעות. המטבח הפתוח אמנם מרשים וההתרחשות בו מסקרנת, אבל את השירות לא מקבלים על הבר, אלא ממלצרים שמגיעים מאחורה. ואם יש משהו שמלחיץ אותי, זה שבאים לי מאחורה. עברנו לבר הרגיל. פגשנו שם ברמן אסרטיבי, שאוהב לפתוח משפטים ב״חיים אומר״.

הפוקצ׳ה המקומית לא כלולה בעסקית (ומתומחרת בלא פחות ב-14 שקל), אבל כשלא התאפקנו וביקשנו להוסיף אותה להזמנת הראשונות, הברמן הודיע שהוא כבר דאג לעניין והוסיף חיוך של סיפוק. אולי זה גם משהו שחיים אומר לעשות. הפוקצ׳ה של יפו תל אביב, שיוצאת עם כמה עגבניות שרי ושיני שום צלויות, היא בעצם סוג של פיתה דקיקה ותפוחה. זה טרי, זה טעים, אבל אין בזה הרבה בצק ובעיקר אין במה לטבול את העניין. ביקשנו תוספת טחינה. כאן הברמן הודיע שייאלץ לחייב אותנו בלא פחות משמונה שקלים. זה היה נשמע מעט מופרז, אבל אז הגיע הר של טחינת הר ברכה. קערה גדושה שבחומוסייה היינו משלמים עליה אפילו יותר. זה מיד יצר בעיה אחרת: לא לסתום עצמנו בטחינה המצוינת הזאת. נעזרנו בחוסר הפרופרציה בין הפוקאצ׳ה/פיתה הקומפקטית לקערה המכובדת.

מלוח מלוח מלוח - שישברק
עומר שוברט

לראשונות אכלנו שישברק וחלה עם הרינג, שתי מנות סופר מלוחות. נכון, מראש מדובר בשתי מנות עתירות מלח, ובכל זאת, אפשר היה לעדן את העניין. מצד שני, ישראלים אוהבים מלח. וחיים כהן יודע מה ישראלים אוהבים. ההרינג המלוח השתלט לחלוטין על פרוסת החלה העדינה עם השמנת, העגבניות והבצל. זו לא היתה מנה רעה או בלתי טעימה, אבל היה בה משהו מעט אגרסיבי מדי. גם השישברק, מנה יפהפיה של כיסוני בצק עם לבנה וזעתר היתה ברף העליון של המליחות, בעיקר בשל הרוטב בו שחו הכיסונים וכלל יוגורט, תרד חלוט, גבינת המאירי (בכמות יותר ממכובדת) ומעט כורכום, בשביל הצבע. שוב, מנה טובה, מבוצעת היטב, עם כיסוני בצק רכים ועדינים וגבינות איכותיות. טעים, אבל מעט מלוח.

מנה סופר מלוחה - הרינג על חלה
עומר שוברט

לגבי עיקרית אחת לא היתה מחלוקת. וגם לא היתה לנו ממש בחירה. הברמן חרץ שנאכל זנב שור. כי זו מנת הדגל של המסעדה וכי למרות שיש מנות יקרות יותר בתפריט, חיים אומר שצריך להוציא את המנה הזאת כמה שיותר משום היא מבטיחה לקוחות מרוצים. אפשר היה להתווכח עם תוכן הדברים (מנות יקרות לא מבטיחות רווחיות גבוהה), אבל מול כל החיים אומר הזה, לא ניתן היה לפתח התנגדות. גם לא היתה סיבה. זנב השור של יפו תל אביב היא מנה פנטסטית. בשר שור שומני במידה מדויקת (כלומר, שומני למדי), מתפרק מהעצם ונמס בפה, שמוגש על ראגו עדשים מצוין, בתוספת טורטליני בטטה מושלמים (אם בכל זאת רוצים להתקטנן,  אפשר להלין על כך שהגיעו רק שלושה וקטנים). מנת שלגמרי הצדיקה את הבילד אפ.

לא היתה ממש ברירה - מנת זנב שור
עומר שוברט

על עיקרית נוספת גם הברמן האסרטיבי התקשה להמליץ, ולא משום שמדובר באדם בלתי החלטי. ״באמת שגם המנות האחרות מאוד טובות״, הוא ניסה לטעון להגנתו, ״פשוט הזנב שור באמת משהו מיוחד״. הלכנו על החריימה המקומי: קציצות מוסר בתבשיל ספיחה של עגבניות וחצילים של מרים. אני לא יודע מה סוד החצילים של מרים, אמא של חיים, אבל מדובר בחצילים שטוגנו לכדי שלמות. רכות מקסימלית, טעם עדין וקליפה פריכה נפלאה. חצילים שדגנו בקפידה מתוך התערובת כדי לא לפספס ולו פיסה. ואולי יש במרדף אחר פרוסות החציל כדי להעיד על מנת הקציצות הזאת, שלא היתה רעה בשום צורה, אבל גם לא נסקה. מנה שהרגישה נוסחתית מדי: חומרי גלם טובים, ביצוע מיומן, אבל ללא אותה נגיעה ייחודית שהופכת מנות מסוג זה למשהו קצת יותר מרגש.

לא נותר יותר מדי מקום לקינוח (הטחינה לקחה אחריות), אבל הברמן חזר להיות עקשן ואסרטיבי. ביקשנו תפריט קינוחים, אבל מבחינתו מדובר היה באקט מיותר. אפשר לוותר על הטקס ולהזמין את הכנאפה של חיים. ״היא נבחרה לאחד מחמשת הקינוחים הטובים בתל אביב!״. נו, הרי לכם טרן אוף. התעקשנו לבדוק אופציות אחרות, כבדות פחות. אפילו קיבלנו תפריט. אבל זה היה חסר סיכוי. בעיקר לאור התגובות שיצאו ממנו כשעברנו על הקינוחים האחרים (רוצים פרצוף מבועת? תאיימו להזמין ״נמסיס״), אבל גם בשל הצעה פרקטית שנשלפה בעיתוי הנכון (״תארזו את מה שיישאר, זה הולך טוב עם הקפה של הבוקר״).

הכנאפה של חיים כהן היא אכן כנאפה מצוינת עם גבינת עזים איכותית ומתקתקה, שלא זקוקה לחיזוקי סוכרים אגרסיביים כמקובל. קינוח מוצלח, אפילו מצוין, אבל לא מסעיר. קצת כמו יפו-תל אביב. מסעיר זה כנראה פחות כלכלי.

הכנאפה של יפו תל אביב
עומר שוברט

שירות ומהירות: חווית הישיבה על הבר קמה ונופלת על הברמן שמולכם. ובמקרה הספציפי הזה, היא לגמרי קמה. אסרטיביות, ידענות ויעילות. מרשים למדי.

תמורה לכסף: יפו-תל אביב היא לא מסעדה זולה, גם בשעות הצהריים. ואפילו אם תסתפקו בחזה עוף (ולא תסתפקו), לא תצאו בפחות ממאה שקל לסועד. מצד שני, זו מסעדה של חומרי גלם משובחים, רמת ביצוע גבוהה ובעיקר - אפס נפילות. ועל זה משלמים.

בקיצור: מה שחיים אומר.  

חשבון:

שישברק (במחיר העיקרית)

הרינג (במחיר העיקרית)

זנב שוב - 120 שקל

קציצות מוסר - 110 שקל

טחינה - 8 שקל

כנאפה - 50 שקל

טיפ - 43 שקל

סה״כ - 331 שקל

יפו תל אביב, יגאל אלון 98 תל אביב, 03-6249249, תפריט העסקיות מוגש לאורך כל השבוע (כולל שישי-שבת) בין השעות 12:00 ל-17:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו