בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שילה מציגה: העסקית המעצבנת הכי טובה בתל אביב

עסקית הצהריים של מסעדת שילה לא נוטה חסד למעריציה השרופים של המסעדה, אבל אם מדלגים על מנות ראשונות מבאסות מגלים מנות עיקריות אדירות

39תגובות
שרימפס, ניוקי ואספרגוס
עומר שוברט

אם יש משהו ממש מעצבן בארוחה עסקית, זה לגלות שהמנה האהובה עליך נשארה מחוץ לתפריט. אם יש משהו מעצבן אפילו יותר, זה לגלות שמנה אהובה יוצאת בגרסה משונמכת במיוחד. ובעסקית בשילה התקיימו שני אלה גם יחד: טרטר דג הים המופתי, עם מעטפת האבוקדו, נעדר מתפריט העסקיות, וסלט הטונה האדומה המצוין, עם אטריות הסובה, יוצא, לא תאמינו, ללא טונה אדומה. אז התעצבנו. בטח התעצבנו. עד שהגיעו העיקריות.

הדיל: ארוחה עסקית הכוללת לחם (כפרי או פוקצ׳ה) ומנה ראשונה במחיר המנה העיקרית. תפריט הראשונות הבסיסי כולל חמש מנות לבחירה (100 גרם מעורב דגים וארבעה סלטים), תפריט הראשונות בתוספת 12 שקל כולל שש מנות עם דגים, בשר ופירות ים (טרטר, קלמרי ועוד). מחירי העיקריות נעים בין 89 שקל (כבדי עוף, פפרדלה) ל-179 שקל (חצי לובסטר על ספגטיני).

האוכל: ההתחלה היתה מגומגמת: בקבוק מים שהגיע רק אחרי דקות ארוכות ושתי בקשות ומלצרית שניסתה לנקות באצבעותיה צלחת מוכתמת שהונחה על שולחננו, ורק לאחר שלא צלחה החליטה להחליפה בחדשה. אבל אז הגיעה פוקצ׳ה לוהטת (אל תתפתו לבחור בלחם הכפרי, גם אם זה נשמע בריא יותר), שאמנם היתה צריכה לצאת עם אזהרת כווייה, והשיבה את הסטנדרטים המוכרים של המקום. לחם נהדר, עם מעטפת קריספית, שנטבל בסלסת עגבניות סמיכה וטובה לא פחות.

ואז הגיע סלט הטונה האדומה. כלומר, סלט אטריות הסובה. ולא רק אנחנו התבלבלנו, אלא גם המלצרית, שהציגה אותו, כמנהגה בערב, כסלט טונה אדומה. לא תיקנו. למרות שצהריים. ואין טונה אדומה. רק אטריות סובה, אטריות סומן וכמה אצות בוויניגרט תמרהינדי חביב. וזה לא רע בשום צורה, אבל גם לא ממש טוב. סתם עוד מנת אטריות חביבה. ולשילה לא מגיעים בשביל עוד מנת אטריות חביבה. לכן זו מנה מבאסת, ולא רק בהשוואה לגרסה המקורית.

סלט אטריות סובה
עומר שוברט

עם הראשונה הנוספת לא לקחנו סיכונים. הוספנו 12 שקל עבור קרפצ׳יו הטונה האדומה המוכר והטוב. כאן קיבלנו את המקור. רצועת טונה נהדרת, עם מעט ואסאבי וסלרי, ובעיקר עם שלוש תלוליות צחורות של סורבה קמפרי ולמון גראס, שהופכות את המנה הזו לחריגה כל כך בנוף הקרפצ׳יו המשמים שלנו. הסורבה המריר והקר לא משתלט על העניין, אלא משמש כמעין מרענן חך שמוטמע במנה ומבליט עוד יותר את טעמי הטונה העזים. מנה שהיא תכלית המסעדה הזאת: טוויסטים פשוטים ומפתיעים על חומרי גלם טובים (בעיקר דגה) שלא עוברים עיבודים מיותרים.

קרפצ'יו טונה
עומר שוברט

שילה בצהריים היא לא מסעדה ידידותית לצמחונים (האמת, גם בערב). התפריט מציע מנה צמחונית אחת לא מפתה במיוחד: פפרדלה עם עגבניות ואספרגוס. הייתי עם פסקטריאני (אוכל דגים), שמתנזר מפירות ים. זה השאיר אותו עם עיקרית של פילה דג משתנה, שבאותו יום התברר כפלמידה. הוא לא אוהב פלמידה. בדקנו אם אפשר לקבל את מנת הטורטליני, שיוצאת על מצע של תבשיל טלה, בגרסה צמחונית. נענינו בשלילה. הוא נאלץ להזמין את הפסטה, לא ברוב חשק. זה לא נעלם מהמלצרית, שכמה דקות אחר כך חזרה עם בשורה: ״נוכל הפעם להוציא את הטורטליני בלי בשר, אבל תדעו שאנחנו לא עושים את זה בדרך כלל״. על החלק האחרון של המשפט היא הקפידה לחזור גם בעת ההגשה. ״חשוב שתדעו, אנחנו לא עושים את זה״. הבנו. אתם לא עושים את זה. לא נספר לאף אחד. אם כי חבל מאוד שאתם לא עושים את זה. מפני שגם ללא מצע תבשיל העגל, מדובר במנה מעולה עם כיסוני בצק נפלאים, צרובים מבחוץ ובשרניים מבפנים, במילוי מתקתק של בצל ומסקרפונה ביתית. תבשיל הטלה הוחלף בירקות מבושלים ובפרמזן, מה שיצר גרסה קיצית בהרבה מהמקור. מנה שיכולה וצריכה להיכנס לתפריט ועשויה להפוך ללהיט צמחוני (ואם היו לכם ספקות, כי לנו בהחלט היו, חויבנו בתעריף פסטה ולא בתעריף הטורטליני היקר בהרבה. עניין לא מובן מאליו וראוי להערכה). 

העיקרית הנוספת התבררה כעוד מנה אדירה: שרימפס, ניוקי ואספרגוס. כמה פשוט, ככה מרהיב: ניוקי במרקם של עננים, שרימפס מתקתקים המתפצחים מטריות ואספרגוס עתירי טעם. אבל מה שהרים את המנה הזאת לגובה בלתי צפוי זו דווקא סלסת העגבניות ששימשה כבסיס. כן, סלסת עגבניות, פשוטת מראה, שהתגלתה כשילוב מסחרר של חמוץ-מתוק-חריף, וזרקה רעננות על כל מה שנגע בה. סלסה שחוללה את אותו טריק חד פעמי שהופך מנה טובה לפנטסטית.

קינחנו עם גרסה לא מספיק מהודקת של אנטרמה (במחיר עוד פחות מהודק של 51 שקל). עוגת המוס עצמה היתה טובה: שילוב ראוי של שוקולד מריר, שוקולד חלק וקרמל מולח. אלא שלצדה הושלכו יותר מדי סוגים של שומשום, ביותר מדי מצבי צבירה, ומקרון מלוח שלא היה במיטבו. קינוח שחוטא בדיוק שבמה שבשילה מקפידים כל כך לא לחטוא בו: מאמץ יתר.

גרסה לא מספיק מהודקת של אנטרמה
עומר שוברט

שירות ומהירות: מקצוענות עייפה. יותר מדי זמן עד להזמנה, יותר מדי זמן לחשבון. יותר מדי זמן בין לבין. מישהו צריך להתעורר קצת מהשנ״צ.

תמורה לכסף: שילה היא לא מסעדה זולה, גם בצהריים, ותפריט העסקיות הבסיסי מבאס למדי. ועדיין, ב-120 שקל לאדם, אפשר לחוות בצהריים כמעט במדויק את מה שיעלה בערב יותר מ-200.

בקיצור: שברי מאמץ.

חשבון:

סלט סובה (במחיר העיקרית)

קרפצ׳יו טונה - 12 שקל

שרימפס, ניוקי ואספרגוס -  118 שקל

טורטליני (גרסה צמחונית) - 89 שקל

אנטרמה - 51 שקל

טיפ - 40 שקל

סה״כ - 310 שקל

שילה, בן יהודה 182 תל אביב, 03-6347122, תפריט העסקיות מוגש בימים א׳ עד ה׳ בין 12:30 ל-17:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו