${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

OCD: סיור במוזיאון קולינריה

שלושה טלפונים, מייל ושאלון אישי נדרשים כדי להזמין מקום ב-OCD החדשה של רזי ברווזי, את כולם עברה נרי ליבנה בהצלחה. האם 280 שקלים לסועד ומספר דומה של הסברים שמלווים כל מנה שווים את מסכת ההמתנה? תלוי כמה אתם חזקים באינסטגרם

תגובות

לגמרי בפוקס הזדמן לי לאכול ב-OCD, מסעדת השף מרובת השותפים של רז יהב, הידוע בכינויו "רזי ברווזי", ממש בערב חג יום האישה הבינלאומית. מה אישה בינלאומית כמוני אוהבת יותר מאשר גברים שיעבדו בפרך בשבילה? לגמרי במקרה זה גם יצא ביום ההולדת של שותפי לארוחה, וכך הזדמן לי להעניק לו מתנה יקרת ערך: ערב חד פעמי ובלתי נשכח, שתחילתו במופע מרהיב של OCD, כלומר תסמונת אובססיבית קומפולסיבית המלווה בלא מעט קווים מגלומניים ונרקיסיסטיים, וסופו בחשבון שגרם לשותף לארוחה להרגיש שווה הרבה כסף.

» המקום החדש שמוכר פסטה ב-15 שקלים
» הדוכן ההודי של רושפלד בשרונה מרקט
» איפה נמצא האגז בנדיקט הטוב בתל אביב?

דרך ארוכה הובילה אותי אל המסעדה היפהפיה הזאת שנמצאת במתחם נוגה. זה התחיל בכך שלפני שבועות רבים נודע בציבור כי נפתחה ההרשמה להזמנת מקומות למסעדה בת 18 (ח"י) המקומות בלבד. מייד התקשרתי והשארתי הודעה. איש לא חזר אלי עד שהתקשרה לשם העורכת והזמינה מקומות בשמו של היצור האהוב על בתבל, מיכאל נכדי. לאחר שנודע לי שהשיגה עבורי מקום ליום השני לפתיחת המסעדה לאחר סיום ההרצה, התקשרו אלי מהמסעדה ואמרו לי שעכשיו אוכל להזמין מקום. "על איזה שם?" שאלה המתקשרת. "מיכאל" אמרתי לה. היא לא הבינה. אמרתי לה שמיכאל הוא שם יפה ויש אפילו שיר של אתי אנקרי. ההמשך היה מייל שמאשר את פרטי ההזמנה ובודק האם יש רגישויות למזונות כלשהם. לצערי לי אין.

חיים יוסף

מיצג גסטרו-קולינרי מרהיב. מנה ב-OCD (צילום: חיים יוסף)

תחושת חגיגיות ליוותה אותי בלכתנו אל המסעדה. כבר בכניסה לחלל המרהיב, שבמרכזו בר שיש בצורת ח' ובתוך הח' עצמה מטבח בוהק בנקיונו, נפלה על צוארי בחורה יפהפיה. "את נרי אמא של דוד", היא אמרה. כך חלפה תהילת האנונימיות שלי, אבל האמת שזה לא משנה כלום, בלאו הכי עתידים כל היושבים אל הבר לקבל בדיוק את אותן המנות, ובהתאם לכללי ה-OCD, כך יתברר בהמשך, גם יתחילו לאכול אותן בדיוק באותה שנייה. סביב הבר ישבו כבר שבעה אנשים. אנחנו הושבנו במקומות המוקצים לנו והתרשמנו מעבודתם של ברווזי ושני הסו שף שלו, אמיל ויורי, חתיכים גבוהי קומה ונחמדים ביותר. חצי מהמקומות ליד הבר, להפתעתנו, ועוד אחרי כל ההו-הא הזה, נותרו ריקים. כשהשלב הקולינרי התחיל, הבנו שהגענו למופע של תיאטרון כורסא: שלושת העומלים במטבח הניחו, חתכו, תבלו, טבלו, ערמו בזהירות, הכניסו לתנור, הבעירו את הפלאנצ'ה, שלפו את פלאי המטבח המוליקולרי מתוך ראנר, חלפו זה על פני זה כשהם מדברים במשפטים קצרים באדיבות ובחרש, והמטבח נותר בוהק בנקיונו. רבע שעה לאחר מכן הוגשה לנו המנה הראשונה. כלומר, לא לנו ממש. הצלחות הושמו בקצה הדלפק הרחוק מהסועדים, ומשהו בשפת הגוף של ברווזי , שהוא בחור מתוק ורך בשנים ,הבהיר לי שאני עשוייה לקבל מכה על היד אם אעז לקרב את הצלחת אלי.

למרות הכללים הנוקשים, האווירה משוחררת. מסעדת OCD (צילום: חיים יוסף)

כל הנוצץ אכיל הוא

רהב (ברווזי) הגיע למעמדו בעיקר באמצעות האינסטגרם. כלומר, קודם הוא בישל ולמד לבשל וקרא ספרי בישול וראה תוכניות בישול, ואז התחיל לצלם את מה שהכין ולשווק את עצמו דרך האינסטגרם. רגע לפני שהוא שיחרר את המנות, נשא האיש והאינסטגרם נאום פתיחה שכלל תודה לסועדים שמכבדים אותו בנוכחותם והסבר לגבי סדר היום המתוכנן. תשע מנות בטעמים מתעצמים והולכים יוגשו לנו, לכולנו אותן מנות, למעט לבחורה הצמחונית שישבה משמאלי. אחרי זה גם הגיע הסבר על המנה שאנחנו עומדים לאכול, ובהמשך קיבלנו הסברים מפורטים דומים לפני כל שאר המנות. או אז הורשה לנו לקרב את הצלחות ולהתחיל לאכול.

למנה ראשונה קיבלנו פאי זערורי מכוסה בנצנצים. הבצק שלו עשוי מכוסמת (לא כוסמין), שאותה, כך למדנו, אי אפשר לרסק לקמח לפני שהופכים אותה למין פופקורן. התוצאה הא בצק חצי פריר, המתמוסס על הלשון. המלית המצויינת ועדינת הטעם  הורכבה מלאבנה זוקיני וסלמון, והוגשה מעוטרת במשהו שנראה כמו אבני סברובסקי, אבל התברר שהוא קריסטלים של טפיוקה בציר אצות. זה היה טעים מאוד. רבע שעה חלפה עד להצגת המנה הבאה, ושוב הונחו הצלחות בטורים ישרים בקצה הרחוב של הבר, ושוב קיבלנו הרצאה קצרה ובמקביל קיבלו גם שני האמריקאים מימיני תרגום לאנגלית. הפעם קיבלנו סשימי מצויין של דג טרחון בוויניגרט פטל ובוויניגרט רגיל, בעיטור בבוטנים מסוכרים גרוסים ואצות. זה היה סשימי נחמד מאוד ובעל טעם מפתיע מלוח- מתוק-חמצמץ, שהבוטנים הוסיפו לו פריכות רצוייה.

"אני זוכרת אותך מילדות", אמרה אישה כבת חמישים שישבה משמאלי. ככל שחקרתי לא נמצא שום עבר משותף לשתינו, אבל נחמד שהבר מאפשר לסועדים לשוחח ביניהם. גם הכסאות בעלי המשענת נוחים מאוד, והקוקטייל (42 שקלים) והיין (40 שקלים) שהושקינו בהם, בלאו הכי הפכו את האווירה למשוחררת. בקושי סיימה לספר לי את תולדות חייה (היא מכירה את רזי מקרית אונו, הבת שלה הייתה מדריכה שלו במשהו, דודה פסנתרנית וכיו"ב), וכבר הגיעה המנה השלישית. הפעם קיבלנו שתי צלחות, באחת לחמניה שרז זה עתה שלף מהתנור כשהוא מסב לעצמו כוויות בדרגה אחת ונושא את סבלו בדממה, ובשנייה מה שהוסבר כ"טורשון של כבד אווז. טורשון בצרפתית זה מגבת, מעליו טרטר בקר בתוך איולי שוקולד מריר, קריספי פטל ושוקולד לבן". בעברית קיבלנו פטה כבד אווז מעולה ממש, טרטר בעל טעם נהדר, כנראה בזכות האיולי, רוטב שבסיסו חלמוני ביצה ושמן, אלא שכאן בהשראה מקסיקנית, הוסף לו שוקולד מריר, וגבישי הפטל המיובש סיפקו קונטרסט מרקמים מעניין. ניגבתי את הצלחת בלחמניה המצויינת. זאת הייתה המנה הטובה ביותר עד כה.

הכל התחיל באינסטרגם. רז רהב בפעולה (צילום: ניר סלונים)

מוס מיובש לקינוח

ואז הגיע תה פטל בתוספת ההסבר. זהו תה ששרה בטמפרטורה מדויקת 12 שעות והוא אמור לפתוח את בלוטות הטעם שלנו לקראת המנה הבאה שתהיה חמה. המנה הרביעית הייתה מעולה. זה היה דג בר ים עשוי להפליא, רך ועסיסי בתיבול עדין של למון גראס, שהוגש על ריזוטו שעשוי משיבולת שועל. הטעם והמרקם היו הברקה של ממש. את המנה עיטר דגלון שעשוי מעור הדג שיובש וטוגן עד שהפך לפריך ופציח ממש, שמליחותו היוותה ניגוד והשלמה לטעמי הדג העדינים. המנה החמישית, לעומת קודמתה, הייתה נפילה. גלדי בצל מבושלים למחצה שימשו סירות שבתוכן פולנטה רכה מתירס טרי, וסביב הסירות הונחו פולי סויה ותירס קלויים. זאת מנה יפה מאוד, אלא שהפולנטה נוזלית מדי ומעט תפלה, וממילא אי אפשר לאכול אותה במזלג. ואז קיבלנו סטייק סינטה, אחד מהטובים שאכלתי אי פעם, שהוגש עם מריחות של קרם אספרגוס, קרם ארטישוק ירושלמי וקרם מרווה, אחד יותר טעים מהשני, ושיפוד עם נתח של לב שור, שעליו אוכל רק לומר שיש לו טקסטורה מעניינת, צמיגית ושמנונית.

יפה אבל לא קלה לעיכול. בצל במילוי פולנטה (צילום: ניר סלונים)

המנה השביעית בהשראת המטבח הרוסי-צרפתי, הייתה "ורניקי עצלנים". זהו ורניקי שמכינים אנשים שאין להם סבלנות להכין כיסונים, ועל כן הם מרדדים את בצק התפוחי אדמה לעלה גדול, ממלאים אותו בגבינת טבורוג והופכים אותו לגלילה שאותה פורסים לפרוסות נאות. רז מגיש את הוורניקי עם קרם פרש סלק, מיני בזיליקום, קוביות זערוריות של פרמזן, פרוסות תות שדה ופרחי חרדל. מדובר לא רק באוכל נחמה קלאסי, אלא גם באיזון מושלם של טעם ומרקם. המנה המלוחה-מתקתקה הזאת סימנה את המעבר לקינוחים. הראשון שבהם היה גנאש שוקולד עם מוס שוקולד "מיובש 12 שעות בטמפרטורה של 80 מעלות", למקרה שמתחשק לכם להכין בבית, גלידה טובה וקראמבל שקדים. זוהי מנה שיש לי רק טובות לומר עליה. בסיומה ראינו את אמיל הסו שף מוזג קפה קר לתוך פנכות. "זה הולך להיות אפוגטו?", שאלתי והוא הודה. אבל זה היה אפוגטו מבריק, ובמקום הגלידה המסורתית בתוך הקפה, הוגש כדור של סורבה יוצא מן הכלל שהטקסטורה שלו הושגה על ידי שימוש בחלב שקדים. זה היה סיום נפלא לארוחה שכל כולה מיצג גסטרו תיאטרלי מרשים, ארוחה שאין לי מושג למי יהיו הסבלנות, החשק והממון הנחוצים להשתתף בה. כי הרי לימים מיוחדים כגון יום נישואים או הצעת נישואים או כל אירוע אינטימי שהוא, המקום איננו מתאים, ואוליגרכים ואנשי עסקים אמידים אוהבים פרטיות.

הנהלת חשבונות » 2 ארוחות טעימות: 280X2 שקלים» קוקטייל: 42 שקלים» יין מבעבע: 40 שקלים» סה"כ: 642 שקלים

OCD - תרצה 17, יפו

*#