${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עסקית במסעדת אל באבור: אפשר להסתפק בסלטים

הביקור במסעדת אל באבור באום אל פאחם לווה בציפיות גבוהות. אלא שכבר בביסים הראשונים, התברר שעדיף היה להסתפק בפתיחים ולוותר על המנות העיקריות

תגובות

דווקא ביום שבו ביקרנו באל באבור בוואדי ערה, נסע השף של המסעדה, חוסאם עבאס, לבשל בתל אביב. כששוטטנו באינטרנט בתקווה למצוא מסעדה לאכול בה בתום יום ארוך של טיול בעמק יזרעאל, התברר לנו שעבאס יתארח באותו ערב בבר בתל אביב ויציע את תבשיל העכוב המפורסם שלו.

עכוב, כך גילינו, הוא שמה הערבי של ערכובית הגליל, סוג של קוץ שגדל ברחבי ישראל ויכול ליהפך למעדן נפלא אם נוהגים בו נכון. אבל לנו לא היה עניין בעכוב, אלא בתבשילים מעט יותר סטנדרטיים ומוכרים לחכנו.

כשנכנסנו לאל באבור הרגשנו כמו במערכון של "ארץ נהדרת". ארבעה מלצרים התנפלו עלינו מיד, אולי כי המסעדה היתה ריקה כמעט לגמרי. על השולחן עלו ובאו הסלטים (25 שקל לאדם), עוד לפני שהספקנו לבקש. לשמחתנו, הם לא איכזבו. היו שם כרובית בטחינה - תענוג צרוף; קישואים בטחינה - שהיו מתובלים במידה הנכונה; חומוס טעים, גם אם שגרתי, שבמרכזו מנה נאה של טחינה; לבנה מעולה עם תוספת של צנוברים, ששידרגו את המנה עם קראנצ'יות מפתיעה; סלט עגבניות משובח ומעט חריף. לצדם הגיעו סלט גרגיר נחל, סלט טאבולה וסלט ירקות, שלא התעלו מעל הסטנדרטי. הופתענו במיוחד שלסלט הטאבולה נוספו גרגירי רימון, שלא הפכו אותו למעניין יותר.

המלצר שנבחר לבסוף לשרת אותו לא הציע לנו תפריט, אלא הציג את המנות המיוחדות בעל פה. אחת מאתנו בחרה בצלעות הטלה הממולאות באורז ובצנוברים (95 שקל), מפני שסיקרן אותה לגלות איך ממלאים צלעות טלה. על אף שהיא לא חובבת גדולה של בשר כבש שמן, היא הניחה שטעמו של בשר טלה יהיה עדין יותר. השנייה, ששמעה דברים טובים על העוף הממולא (60 שקל), הזמינה את המנה בהנחה שקשה מאוד לפשל עם עוף.

כשחיכינו למנות העיקריות המשכנו במלאכת חיסול הסלטים, אף על פי שהיה לנו ברור שטוב לא ייצא מזה. ואכן, כשהגיעו המנות העיקריות, הבטן רמזה לנו שהיא מלאה. אבל לא היתה דרך חזרה, ונאלצנו להתנפל עליהן. המנות העיקריות היו רק סבירות. אל באבור - אום אל פחם (צילום: איציק בן מלכי)

בביסים הראשונים הבנו שהיינו צריכות לקבל החלטה אמיצה ולאכול רק סלטים. יכול להיות שהיינו כבר שבעות ולכן לא הצלחנו ליהנות עד הסוף מהצלעות ומהעוף, ואולי הבעיה היתה טמונה בכך שהתוספות - פריקי ותפוחי אדמה - היו פושרות, אבל המנות העיקריות היו למרבה האכזבה לא יותר מסבירות. העוף אמנם היה עסיסי, והמילוי בתוכו חביב, אבל הצלעות היו שומניות מדי. פישפשנו בהן בניסיון למצוא נקודת אור, אבל עד מהרה הבנו שאנחנו לא מסוגלות, או רוצות, לסיים אותן.

כעבור דקות ארוכות של בהייה במנות העיקריות שרובן נשאר בצלחת, הבין המלצר - שהיה חביב, אדיב ומהיר - שמיצינו את עניין האכילה, ופינה את הצלחות שלנו. סירבנו בנימוס לקפה ולבקלאוות, אך החלטנו לשתות תה עם נענע. המלצר לא ויתר לנו, והביא צלחת קטנה של מתוקים, שיהיה ליד התה. אחת מאתנו סירבה לטעום אותן מכיוון שאינה חובבת בקלאוות. השנייה דגמה את כולן במקומה - ועל אף חיבתה הרבה למתוקים, ציינה באכזבה שהן סתמיות ולא מעוררות השראה.

יצאנו מהמסעדה וצעדנו בכבדות אל המכונית שהחזירה אותנו לתל אביב, תוהות אם חסרונו של השף הוא שגרם לבינוניות המנות שהוגשו לנו ואם לא היה עדיף לטעום מתבשיליו בעיר הגדולה, במקום להצפין עד לאל באבור. » אל באבור אום אל פחם צומת עין איברהים, ואדי ערה. השורה התחתונה ההצעה: סלטים ומנות בשריות במגוון מחירים טוב לביזנס: שולחנות גדולים ומרוחקים זה מזהבשולחנות הסמוכים: עובדים ותושבי הסביבה יתרון יחסי: מתאים לארוחה מהירה מישהו מטפל בך: שירות אדיב ונעים

*#