טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ונתן פוד קלאב: קצת יותר מדי

בג'ונתן פוד קלאב, המסעדה החדשה של יונתן רושפלד, השירות ראוי, העיצוב מוקפד אך נדמה שהצוות החיובי וגם הסועדים מתאמצים קצת יתר על המידה. ומה עם הרעש?

תגובות
הוא חזר. יונתן רושפלד בחלל של ג'ונתן פוד קלאב
איליה מלניקוב

ללכת למסעדה חדשה של יונתן רושפלד זה לא מעשה נטול מחשבה או מבודד מהקשר תרבותי וחברתי. אתה לא פשוט קם והולך לרושפלד. אתה קורא קצת, בודק, הרי שמעת עליו ואתה מודע ברמה כזו או אחרת לפיגורה הציבורית, אם האינסטגרמית או הטלוויזיונית של היונתן. ללכת למסעדה של רושפלד, אם כן, זה מעשה שדורש מידה מסוימת של מאמץ. המאמץ מתחיל בניסיון להבין מה אפשר לאכול במסעדה, סליחה, "בחלל הקולינרי" של הג'ונתן פוד קלאב. האתר לא מציע תפריט. בפייסבוק ניתן, במאמץ מסוים, למצוא תפריט, אבל מחירים אין. תתאמץ קצת. מה יש?

» פרונטו: מקצוענות של ותיקים
» יאקימונו הכשרה: ההזיה הגדולה
» אסיה: נחמד זה לא מקצוע
» ארוחת בוקר בלורנץ ומינץ: ציפינו ליותר

ג'ונתן פוד קלאב היא גלגולה האחרון של מסעדת פופ-אפ שנפתחה על ידי רושפלד לפני מספר חודשים, בחלל של הרברט סמואל המנוחה. אחרי תקופה קצרה שבה המסעדה פעלה פעמיים בשבוע, כעת היא פתוחה באופן סדיר ומציעה תפריט קבוע. מה שעוד קבוע הוא העיצוב של המסעדה. מי שאהב את הדקורציה של הרברט סמואל, יזהה את קוויה הכלליים, על אף שינויים מסוימים שהוכנסו בחלל הנוכחי. חדשים הם למשל האהילים הענקיים הפורשים צילם על הבר ומאפשרים לחפץ בכך להרגיש כמו פקיד ממשל בריטי באיי הודו של שנות ה-20 של המאה הקודמת. הרבה דברים אפשר להטיח בקולוניאליזם, אבל מבחינת העיצוב, האוריינט עשה טוב לאירופה. לא מוסרי, אבל יפה. פחות יפים הם הקירות, מהם נשקפת דמותו של מיסטר קומאר ועוד שרידים מהגרסה הקודמת של המסעדה. אלה, כמו גם סידורי הפרחים והבקבוקים, משרים אווירה לא אחידה של סתם, המתחזקת כשיורדים לשירותים. הכי סתם.

לעומת העיצוב המעט מבלבל, השירות מוקפד מאוד. הצוות מסביר פנים וניכר שהוא מכוון להשביע את רצון האורחים. המלצרית שלנו היתה נחמדה מאוד. היא תיארה את המנות בבהירות ואחרי היכרות קצרצרה, אפילו ניסתה לקלוע לטעמנו ולהתאים את המלצותיה. מתוקה באמת. אלא מה? גם בה וגם במלצרים האחרים ניכרו סימני המאמץ. נונשלנטיות אירופאית? לא כאן. משהו לא זורם במסעדה של רושפלד. משהו כאן לא נינוח.
למשל המנות. לקחנו מנה המכונה בהומור "הרוצח 2017". מדובר בפרוסות טונה אדומה וסלק, מוערמות לגבעת סשימי בוהקת של אדום עמוק כדם (56 שקלים). גם הדג וגם הסלק עשויים כהלכה, אבל בשל מתיקותו הצעקנית של הסלק התקשינו לזהות את טעמה העדין של הטונה. זו היתה מנת "יותר מדי". לעומתה, המנה השנייה היתה מנת "פחות מדי": אספרגוס בגריל, עם פטריות פורטובלו במרווה וקרעי ריקוטה תוצרת בית (58 שקלים). האספרגוס הוגש אל דנטה וטעמו התיישב בנועם עם טעמן העדין של הפורטובלו. הריקוטה, לעומתם, כבדה וקצת תפלה, לא הוסיפה דבר. ריקוטה עשירה יותר היתה הופכת את מנת האספרגוס מבסדר גמור למצוינת.

איפה טעמה העדין של הטונה? הרוצח 2017
מנחה נופה

מפאת החשש שלא נשבע, בכל זאת דור שני, הזמנו לצד המנות הראשונות לחמניות ביתיות המוגשות עם חמאת עשבים וזיתים (22 שקלים). הלחמניות שופעות טעם, אם כי כמו הריקוטה גם הן סבלו מכבדות מסוימת. כלומר, אנחנו סבלנו מכבדותן המסוימת, מה שכמובן לא מנע מאיתנו למרוח עליהן חמאה. מצד אחד, זה היה דווקא כיף. הנה מנה פשוטה וחמודה. רגע מבודד של חן טבעי. מצד שני, מדובר בלחם, לא בדיוק מנת הדגל של המסעדה.

וזה פחות מידי. אספרגוס בג'ונתן פוד קלאב
מנחה נופה

שתי המנות העיקריות מסמלות את נקודת התורפה של המקום. האחת סתמית והשנייה קצת מוגזמת. הסתמית היא אניילוטי ממולאים בריקוטה, טובעים במרק מנגולד (82 שקלים). הפסטה עבה ויבשה, אולי כדי שכיסיה יוכלו להחזיק את הריקוטה, שפגשנו כבר במנת האספרגוס. היא לא היתה טובה שם ואינה טובה כאן. הרוטב מלוח מדי והסיפור כולו גם לא יפה במיוחד. את המנה הזאת ביקשה חברתי המאוכזבת להחזיר למטבח. באדיבות ביררו איתנו את הבעיה ושאלו כיצד ניתן לשפר. אין ספק שהמטבח התייחס לעניין ברצינות הראויה, אבל דווקא תאונות כאלה חשובות כדי להבין את אופי המקום, ולמקום הזה יש אופי טוב. עם חזרתנו לשגרת לעיסה עברנו למנה העיקרית השנייה. מדובר בלברק צלוי מוגש עם ברוקולי, תפוחי אדמה קטנטנים, אפונה ושאר ירקות (142 שקלים). המנה טעימה בהחלט, אין מה לומר, אבל שוב, הדג שתק כמו דג בזמן שהועמסו עליו טעמים חזקים שהכבידו על עדינותו הטבעית. עכשיו הכל כבר נראה קצת יותר מדי. אגב, גם המוזיקה הפריעה מאוד, יותר מדי חזקה. התאמצנו לשוחח. איפה האמצע? איפה הדיוק המפורסם של רושפלד? ובכן, על שאלה זו ענו בקול יציב ובוטח גברת עוגת תפוחים בריטאני עם קרם שקדים וקלבדוס (52 שקלים) ואדון יין שבלי דומיין גוטרו (54 שקלים). שני אלה, משני קצות הארוחה, ראש וזנב, ייצגו נאמנה את הקומפטנטיות הנודעת שהפכה את רושפלד למה שהוא. אבל זה היה סוף הארוחה, המוזיקה כבר היתה ממש ברמת ההטרדה, והאמת, לא נעים להגיד, רצינו כבר לצאת לאוויר. בחוץ התיישבנו והכל חזר להיות רגוע. מתח מסוים התפוגג.

או! הנה הדיוק של רושפלד. עוגת בריטאני בג'ונתן פוד קלאב
מנחה נופה

לסיכום, ג'ונתן פוד קלאב היא מסעדה שכמוה כבר היו וכמותה עוד יהיו. יחסית למסעדת שף היא אמנם לא יקרה, אבל המנות לא הותירו עלינו רושם עז. מה שחסר בה יותר מהכל, ואת זה קשה לקנות בכסף, זה חן לא מתאמץ. קל להגיד וקשה לעשות, ובכל זאת, כמומחה האליטה הקולינרית להודו, אפשר היה לצפות מרושפלד שידע לאזן רעשים (בכל המובנים) ואולי קצת להרפות, גם מהמלצרים, גם מהמנות, גם מהסועדים. קצת יותר אוויר, קצת פחות ללחוץ. נמסטה.

הנהלת חשבונות:

לחם הבית - 22 שקלים
שבלי כוס - 54 שקלים
הרוצח השקט - 56 שקלים
אספרגוס קטן - 58 שקלים
לברק שלם - 142 שקלים
עוגת בריטאני - 52 שקלים
אספרסו ארוך - 10 שקלים
טיפ - 66 שקלים
סך הכל: 460 שקלים

ג'ונתן פוד קלאב - פרופסור יחזקאל קויפמן 6, תל אביב-יפו

*#