המהפכה של "ג'וז ולוז"
ב"ג'וז ולוז" לא מניחים דברים על דברים, מקשטים בפרחים וקוראים לזה "מטבח עכשווי", אלא ממש מבשלים. וזה רק אחד הדברים שהופכים אותה למסעדה נדירה באיכותה
את האמרה "אין לשפוט ספר על פי כריכתו" טבע, כידוע, גרפיקאי כושל. בדיוק כפי שאת הקלישאה "אל תדון יין על פי הקנקן" המציא קדר עם שתי ידיים שמאליות. מסעדת "ג'וז ולוז" המקסימה, לעומת זאת, היא דוגמה לכך שלפעמים רושם ראשון יכול לתעתע. כי זו מסעדה כל כך קשה לצפייה. ניסיתי למצוא דרך עדינה לנסח את הדברים, אבל איכשהו, צער בעלי חיים לרהיטים גוססים נשמע לי אפילו יותר גרוע. מאיפה להתחיל? מהקירות שצבועים בירוק־רעל ובאדום־מגלשות? מאוסף גופי התאורה שנראים כאילו נמלטו ממוסד לגופי תאורה תשושי עמעום? מהכיסאות והשולחנות, שאין בהם שניים תואמים, ואפילו לא אחד שאלטע זעכן ראוי לשמו היה טורח להעיף בו מבט? אתם יודעים מה? מצאתי דרך להגיד את זה: זה חלל פוסט אסתטי.
כתבות מומלצות
בישראל השליטה על הריונה של אישה מעולם לא היתה בידיה
עם מראה של אייפון וערכה נדיבה: המותג הסיני הגיע סוף סוף לישראל
התחזית למחר: עומס חום רגיל לעונה
דיוקנאות אינטימיים מהמרכז והשוליים של תל אביב
למה מקדונלדס הורידה את הסלט?
תגובות
על סדר היום
מדדים של קסם
