טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרה זה בסדר. גם בוצ׳רי דה ברילוצ׳ה. אבל לא יותר מזה

בעקבות המדור האחרון, החליט מבקר העסקיות ללכת השבוע ל"בוצ׳רי דה ברילוצ׳ה", מסעדת בשרים ותיקה ברמת החייל, כי פרות עדיין אפשר ללעוס מבלי להסתבך. לא בטוח שזה היה שווה את זה. וגם: כמה מילים על פרשת חולדאי והכלב

נתח אנטריקוט ב"בוצ'רי דה ברילוצ'ה"
עומר שוברט
45תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

כשרון חולדאי סיפר לי בשבוע שעבר, במהלך ביקור ב״טוטו״, שאכל כלב בוויטנאם, התקשיתי להזדעזע. בני אדם אוכלים חיות. פרות, כבשים, דגים, תרנגולות. זה היה קוריוז חביב, שעורר סקרנות קולינרית (טעם של בשר או של עוף?) ולכן מצא את מקומו בטקסט. מוסרית: אין הבדל בין אכילת כלב, תרנגול ודג. גם הטענה שמדובר בחיית מחמד, איננה רלוונטית. אנשים מגדלים דגים, סוסים וארנבים. זה לא מפריע להם לשמש מנות לגיטימיות במסעדות ברחבי העולם. למעשה, אם מנעד החיות הנאכלות היה רחב יותר, הדבר היה מיטיב עם תעשיות הגידולים ומצמצם את תופעות ההאבסה והרבייה הכבדה.

עוצמת הסערה סביב האנקדוטה שחולדאי אכל כלב בווייטנאם היתה מפתיעה. ההתייחסויות הקומיות לגיטימיות (טל ואביעד המצוינים, הממים והקריקטורות), אבל הכותרות הסנסציוניות ב״ידיעות האחרונות״ (״אכלתי כלב, היה טעים״, משפט שמעולם לא נאמר) והגינויים או הקריאות לצאת להפגנות הן התחסדות, במקרה הטוב, וניסיון לצבור הון פוליטי, במקרה הפחות טוב. כששר המדע, אופיר אקוניס, מצטלם עם כלב ורומז על ריצה לראשות עיריית תל אביב, זה מביך (״בתל אביב יבחרו באדם שאכל אדם לפני שיבחרו באקוניס״, אמר לי בתגובה אחד מאנשי העירייה). כשעיריית תל אביב מנסה להרגיע את השטח ומוציאה הודעה רשמית מצטדקת (״חולדאי התארח בבית משפחת איכרים וייטנאמית שהגישה לו את המעט שיש לה, מצב המחייב את האורח לאכול מתוך נימוס״), אתה מבין שהעניין יצא מפרופורציה.

הצעתי לחולדאי להצטרף לארוחה כי הוא מהבודדים שעוד אומרים (ועושים) מה שהם חושבים. אנחנו חיים בעידן פלקטי: ראיונות, במיוחד עם פוליטיקאים (אבל גם עם אמנים וספורטאים) מסתיימים מבלי שנאמר דבר (הפתרון: אופירה וברקוביץ׳, כדי שלפחות המנחים יגידו משהו). מחולדאי מקבלים תשובות אמיתיות: על העדפותיו הקולינריות, על מצבה של סצנת המסעדות התל אביבית החבוטה ועל המחירים המאמירים. התגובות לאמירותיו הן עוד סיבה להמשיך לשתוק. ולאכול במסעדות כמו בוצ׳רי דה ברילוצ׳ה, מסעדת בשרים ותיקה ברמת החייל. כי פרות עדיין אפשר ללעוס מבלי להסתבך. לא בטוח שזה שווה את זה.

הדיל: עסקית הכוללת מנה ראשונה (פטה כבד, קרפצ׳יו, סלט ועוד), שתייה (קלה או סנגריה) ותוספת (תפו״א, סלט, ירקות צלויים) במחיר העיקרית. מחירי העיקריות נעים בין 61 שקל (המבורגר, צ׳וריסו, רבע עוף צלוי ועוד) ל-119 שקל (נתח קצבים, סינטה ועוד).

האוכל: ״יש מקום רק על השולחן הגבוה, מכירים?״. לא מכירים. עובדי רמת החייל כנראה מכירים. השולחן הגבוה בבוצ׳רי דה ברילוצ׳ה הוא המקום לאלה שאין להם מקום. לקחו את החלק האחורי של המסעדה, בין עמדת המלצריות למטבח, והציבו שם שולחנות גבוהים וארוכים, לישיבת בר משותפת. תופס פחות מקום משולחנות רגילים. מבחינת נוחות הישיבה, זה ממש בסדר. מבחינת שירות, זה ממש לא בסדר. אף אחד לא רואה אותך, אף אחד לא סופר אותך. נדמה שהוחלט לצמצם את האינטראקציה עם יושבי האזור למינימום האפשרי: הראשונות והעיקריות יצאו יחד ועל שלב ההסברים על התפריט החליטו לדלג. רק כשביקשנו להזמין את מנת נתחי האסאדו – בעיקר כי מדובר במנה היחידה שמתומחרת ב-72 שקל (ב-61 שקל יש בעיקר בשרים זולים, ו-119 שקל זה אמנם תמחור סביר לסטייק, אבל לא סכום שמוציאים בקלות בצהריים) אז טרחו להודיע שאין היום אסאדו. ומשום שאינטראקציה עם המלצרית הסתמנה כבר בשלב הזה כמאורע די נדיר, ומשום שידענו שבעוד רגע היא תשוב למקומה הטבעי באזור בו יושבים הלקוחות האמיתיים של המסעדה, זרמנו איתה על קציצות טלה. שיהיה.

קציצות טלה ופירה בבוצ'ירה דה ברילוצ'ה
עומר שוברט

מכאן הכל קרה הרבה יותר מדי מהר. הגיעה סנגריה חביבה (לא מתלוננים על משקאות אלכוהוליים הכלולים בעסקית של 61 שקל), ועל השולחן הונחו מיונז שראה ימים רעננים יותר והמון צ׳ימי׳צורי. מיד אחר כך הגיעו שתי הראשונות: קנלוני במילוי בשר מעושן ואמפנדס במילוי בשר טחון. טרם הספיקה המלצרית להניח את המנות, ולשולחן הגיח בחור חייכן ומכופתר עם העיקריות: ״הגיע מהר מדי, אה?״, צחקק. ובמקום להתנצל או להציע לחזור בתזמון מתאים יותר, נשמע שהוא מצפה לבונוס מהירות.

ניסינו ללהטט בין המנות כדי לשמור על רמות חום סבירות. טעימה מהאמפנדס חשפה ביצוע סביר. לא שיא הפריכות, אבל בצק ראוי עם בשר טחון מסוג בסדר גמור, ובעיקר: לא שוחה בשמן. הקנלוני הממולאים סיפקו סחורה דומה, אבל בגרסה מושחתת יותר: גלילי פסטה עם שמנוניות קלה ומינון טוב של גבינה מותכת, שחיפתה על איכות הבשר מעושן (שהגיע מיובש קלות, אולי טוב שאין אסאדו). מנה חזירית שכמעט בלתי ניתן לסיים, מה שאיפשר להמשיך הלאה בזריזות.

כיסוני אמפנדס מטוגנים ב"בוצ'רי דה ברילוצ'ה"
עומר שוברט

העיקריות עמדו במבחן החום. לא מובן מאליו, במיוחד בתחום התוספות, המועד למפחי נפש צוננים. כאן קיבלו פירה רותח וקוביות תפוחי אדמה לוהטות. די בכך כדי לעשות חצי מלאכה. גם הבשרים, קציצות טלה וסטייק אנטריקוט, יצאו חמים מאוד, וההמתנה על השולחן כמעט ולא ניכרה. הקציצות היו טובות: טעמי טלה מודגשים, בלי יותר מדי בצל, בלי תיבול דומיננטי מדי, עם מידת עסיס טובה. יופי של קציצות. לא מנת ענק (3 קציצות בינוניות) אבל יחד עם הראשונה והתוספת, מדובר בארוחת צהריים מספקת.

קנלוני בשר מעושן בבוצ'רי דה ברילוצ'ה
עומר שוברט

האנטריקוט (280 גרם) היה טוב למחצה. בעיקר כי חציו היה נטו שומן. נתח שלא היה עובר בערב, אבל בצהריים זה איכשהו לגיטימי. בשר ראוי (לא קצבות עילית, אבל נתח שמספק תמורה למחיר), שהגיע במידת העשייה המבוקשת (מדיום). וכשאנטריקוט שמנוני כל כך לא נשכח על הגריל, קשה לבוא אליו בטענות.

נתח אנטריקוט ב"בוצ'רי דה ברילוצ'ה"
עומר שוברט

קינחנו עם ״הבננה של חורחה״ (15 אחוז הנחה על כל הקינוחים בצהריים זה נחמד). חורחה הוא יהודי ארנטינאי, שמוציא ישראלים לטיולי ג׳יפים בברילוצ׳ה, שמסתיימים עם בננה צלויה על המנגל. כאן הגזימו את העניין לכדי בננה אפויה בתוך בצק פילו, שמוגשת לצד ערימות קצפת וגלידת קופסאות עם שבבי קרח. אולי זה עושה משהו לאנשים שרוצים להיזכר בטיול לדרום אמריקה.

קינוח "הבננה של חורחה" בבוצ'רי דה ברילוצ'ה, מגיעה עם גלידת קופסאות וערימות קצפת
עומר שוברט

שירות ומהירות: מתחילים הכי מהר שלהם וללאט לאט נעלמים. וכשהבחור המכופתר מסרב להוציא חשבון (מנהל משמרת או לא מנהל משמרת?), ההמתנה עשויה להיות מייגעת במיוחד.

תמורה לכסף: עסקית משביעה ומשתלמת ב-61 שקל יש פה. חובבי בשר אמיתיים יחפשו ריגושים במקומות אחרים.

בקיצור: חי טק.

חשבון

אמפנדס (במחיר העיקרית)

קנלוני בשר (בחיר העיקרית)

קציצות טלה - 61 שקל

אנטריקוט - 119 שקל

הבננה של חורחה - 31 שקל

טיפ - 31 שקל

סה״כ - 242 שקל

בוצ׳רי דה ברילוצ׳ה, הברזל 4, תל אביב, 077-5309700, תפריט העסקיות מוגש בימי ראשון עד חמישי בין 12:00 ל-17:00



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות