טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה עושים אויסטרס מפולין ב"מר&קו" היפואית?

"מר&קו" החדשה ביפו מסמלת נטייה עכשווית מתמיהה: ככל שיש לנו פחות דגים, כך יש לנו יותר מסעדות דגים

מרקו
תומר אפלבאום
58תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

עושה רושם שאחת הסוגות העיקריות של מסעדות בקיץ הנוכחי הולכת להיות סוגת ה"כפיים". כן, בהחלט, לכבוד אותה אשה שקטה ומצניעת לכת שעושה לילות כימים במחשכי הדומייה למען התרבות הישראלית. סוגת הכפיים מתאפיינת, יש שיאמרו בניגוד גמור למקור ההשראה, בכך שיש בה המון רעש וקופצנות ומעט מהות.

מסעדת "מר&קו" החדשה ביפו, אני יכול רק לנחש שהשם הוא איזושהי התחכמות על שמה של רשת מסעדות דגים אמריקאית חביבה בשם "פיש&קו", היא דוגמה מעולה לסוג המסעדה הזה. ויש לומר לזכותה שהיא מצליחה להיות מסעדת "כפיים" כהלכתה: מהעיצוב הצבעוני, דרך הווליום הבלתי נסבל של המוזיקה ועד לצלחות שמרוב ססגוניות בקושי יש בהן מה לאכול.

המסעדה הזאת גם מסמלת נטייה מתמיהה נוספת: עושה רושם שככל שיש לנו פחות דגים, כך יש לנו יותר מסעדות דגים. מה מקור האובססיה החדשה הזו שלנו לדגים? צמחונות פרווה? אשליית אי יווני? חיבה כרונית לעצמות בגרון? וכך, מתהווה לה מסעדה דוגמת "מר&קו", שהיא מסעדת דגים ופירות ים עם אידיאולוגיה מוצקה: "התפריט מבוסס על חומרי הגלם הטריים ביותר ועל הדגה הזמינה בשוק בכל יום". או בעברית: לברק, דניס, מוסר. וכמובן: שרימפס וקלאמרי קפואים. ונִשנה: זה לחלוטין לגיטימי לבסס מסעדת דגים ופירות ים על תוצרי החקלאות הימית. בהתחשב במה שקורה כרגע בים שלנו, אולי זה אפילו מבורך. אבל אי אפשר לכתוב שורה שכזו בתחתית התפריט, ואז כשהמלצרית מגיעה לגלות שדג הים היחיד באותו יום הוא - נו, נראה אתכם מנחשים. הדיסוננס מתעצם עוד יותר מכיוון שבחלק מ"מר&קו" הנושא שלט גדול "Fish Shop" (מה לנו ול"חנות דגים"?), בין ערימות קרח, סודר יפה השלל שנתן הים האכזר: בס, דניס, לברק. ושוב: אין בעיה. ובתנאי שיודעים לטפל בדגי החקלאות הימית ולא מתעקשים לעשות מהם מנות, או אבזרי עיצוב, שאינם הולמים את מידותיהם הצנועות. אלא שבשילוב של ז'אנר ה"כפיים" עם ז'אנר ה"עצם בגרון" האופציה הזו הרי לא באמת קיימת.

וכך, דגי החקלאות הימית הצנועה נדרשים לשאת על גבם הצנום משא כבד: הם מגיעים כטרטר וסביצ'ה, וגם כדגים שלמים בתנור. וזה כבר לא כוחות. לצדם מוגשות שלוש מנות מחומר גלם שכן מגיע טרי: אויסטרס מפולין. בצמד המלים הזה טמונות כל כך הרבה בדיחות שואה שאני מתאפק עכשיו ובורח למקום אחר, לעוד אפיון מוזר של ימי תחילת הקיץ.

מרקו - דלג

Mar&co

A post shared by Meital Solomon (@meitalsolomon) on

אם עד עכשיו מסעדות הסתפקו בכך שהן סיפרו בטרחנות מאין מגיע כל נבטוט צתרה, עכשיו הן חושבות שהגיע הרגע לאינטימיות אמיתית: לתיאור מלאי אבזרי המטבח. פתאום כל מסעדה מתהדרת בג'וספר, מספרת לא רק על כך שהיא מבשלת בוואקום אלא גם את המספר הסידורי של הסיר ואת תולדות השקית. תודה, באמת תודה. אבל אם אתם שורפים תפוחי אדמה, אין לי שום עניין לדעת אם עשיתם את זה עם אבן צור או עם מעבורת חלל. קודם תבשלו, אחר כך תספרו. לא להיפך.

הפגישה הראשונה עם הבישול דווקא עודדה: הלחם ב"מר&קו", שנאפה במקום, טוב מאוד. גם הפגישה השנייה היתה אופטימית: חציל שרוף, לאבנה, עגבניות שרי, בצל סגול, פלפל חריף ועלי זעתר. הלאבנה, כך המלצרית (יעילה, שולטת בחומר ומהירה להשיב דבר), נעשית במקום והיא חמצמצה במידה, עדינה וטובה. הצלחת עצמה לא היתה בדיוק מנה אלא יותר הכנה למנה: חציל, עליו לאבנה, וכל שאר הדברים פשוט מסודרים סביב. תחברו לבד. אבל החציל היה חמים, הלאבנה טובה ועד כאן הכל בסדר.

ואז קפצנו למים. מנת הדגים הראשונה שקיבלנו היתה "טרטר פרואני עם אננס, תירס, שרי, כוסברה, שאלוט, צ'ילי צהוב, שמן זית וליים". אם זה נראה לכם טיפה מוגזם, צר לי, אבל רק התחלנו. בנוסף לכל אלה היו על הצלחת שני רכיבים פרואניים קלאסיים: גואקמולה ונאצ'וס. קוראות חדות עין בוודאי שמו לב שחסר משהו בתיאור המנה הזאת: הדג. זה בסדר, הוא חסר גם בפועל. מאוד ייתכן שהקוביות הלבנות הנדירות שצצו, זעיר פה זעיר שם, בין ערימות הכוסברה (יש לי הרגשה שלפני ההגשה הונחו על המנה, בטעות, שני חופני כוסברה) היו דג. אין לדעת. בכל מקרה, אם הגעתם לשלב המתקדם שבו אתם אוהבים את הדג שלכם גם כממתק, ייתכן שזו המנה עבורכם. מתיקות התירס והאננס השתלטה על שאר טעמי המנה וגרמה לתחושה של סלט פירות בניחוח דגי.

מנה אחרת כונתה: "סביצ'ה ים תיכון: עגבניות שרי, מלפפון, בייבי קישוא, צ'ילי, צזיקי, שמן זית ומיץ לימון". חמיצות הצזיקי והלימון חברו למתקפה כל כך אגרסיבית על הדג (לברק), עד שכמו במנה הקודמת, ניתן היה להבחין במנה בהכל חוץ מבדגים. ואולי זו הסיבה האמיתית לכך שאנחנו כל כך אוהבים מסעדות דגים, הן מאפשרות לנו לתרגל את הפסיכוזה הלאומית: ללכת עם ולהרגיש בלי.

כשהגענו למנות העיקריות הסתבר שיש עוד סוג דג טרי: פארידות קטנות. ואכן במנת הדגים הקטנים המטוגנים נכחו (גם) פארידות קטנות, שהעלו שני הרהורים. הראשון, שזה פשע שמוכרים פארידות קטנות. וכן, אני יודע שזה מוצר לוואי וכל הבלה בלה בלה, אבל כל פארידה קטנה שאוכלים היא דג שכבר לא יגיע לבגרות ולא יצטרף למעגל הרבייה. זה אחד מאותם דברים שחייבים לשים להם סוף. עדיף לזרוק לים? אולי. אם אף אחד לא ירוויח מפארידות קטנות, אולי פתאום יתברר שהרבה פחות מהן נידוגות במקרה. ושנית, שפארידה קטנה מטוגנת זה דג יבש. המנה הוגשה עם צ'יפס - טובים, יש עלייה דרמטית ברמת הצ'יפס במסעדות - ועם מטבל שכונה ויניגרט עשבי תיבול, שהיה לו טעם לוואי כל כך צורם שהרחקנו אותו מיד מהפארידות. הן סבלו מספיק.

ממול הגיע נתח מוסר - נכון שניחשתם שזה היה דג הים היחיד? - שהיה כל כך סתמי, וקצת שרוף, שהצטערתי שלא הזמנתי דג מחקלאות ימית. יחד איתו הגיע משהו שהתפריט כינה "תפוחי אדמה מדורה עם חמאת צ'דר". את המדורה זיהיתי בקלות, את תפוחי האדמה פחות. הם היו שרופים, יבשים, מלוחים ובלתי אכילים.

גם הקינוחים נעשים במקום - דבר ראוי לשבח במסעדה מסדר הגודל הזה - וגם בהם היו פנים לכאן ולכאן. בשני הקינוחים - עוגת גבינה אפויה וברולה בננה - בסיס הבצק היה מצוין, ובשניהם מה שעל הבצק היה פחות מוצלח: עוגת הגבינה לוותה באיזה קרם לימוני מיותר, והברולה היה סמיפרדו, אותה תפלצת נטולת זהות שמשום מה זוכה אצלנו לפרץ פופולאריות מחודש. מה שכן, אף אחד לא טרח לפרט תחת איזה גריל, ומאיזו שנת ייצור, עברה הבננה עם הקרמל השחום שהוגשה ליד הסמיפרדו. ולכו תדעו, אולי דווקא בגלל זה היא היתה הדבר הכי טעים בארוחה.

חשבון בבקשה

לחם ומטבלים 19 שקל
חציל 28 שקל
טרטר פרואני 49 שקל
סביצ'ה ים תיכון 49 שקל
דגים קטנים וצ'יפס 60 שקל
פילה מוסר 98 שקל
עוגת גבינה 36 שקל
ברולה בננה 36 שקל
מוגז גדול 24 שקל
טיפ 61 שקל

סה"כ 460 שקל

מר&קו, אלעזר בן עזריה 6, יפו. טל' 03-7739380



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות