טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת מסעדות: האם המסעדה של מיכל אנסקי מצדיקה את ההייפ?

הסלק ב"אחד העם אחד" מריר, לתירס קראו גילי והדגים לא היו מספיק פריכים, אך בסופה של ארוחה תוצרת אנסקי, מצאה עצמה נרי ליבנה בוחנת מחדש את התואר "גסטרונומית" ומודה על הדרך גם לאמא אנסקי על תרומתה הצנועה

תגובות

מלח בסורבה? חמישיית סורבה לצד סלט ניסואז באחד העם 1 (צילום: דניאל לילה)

ווידוי משולחנה של כותבת: די חששתי ללכת למסעדה החדשה וה"פולי בוקד" כפי שנמסר לתקשורת, של מיכל אנסקי. אני מכירה את מיכל מאז הייתה ילדה קטנה ועקבתי בהשתאות אחרי הפיכתה ליפהפייה בעלת גזרה שאין דרך להגדיר אותה באופן מדויק יותר מאשר "מקוממת". אם לא די ביופייה המושלם, היא גם מסתמנת כיזמית בעלת אמביציה, שדי היה בעשירית ממנה כדי להפוך אותי למזכ"ל האו"ם. בנוסף לכל זה היא משתתפת בתוכניות בישול ולא שוכחת אף פעם להזכיר את היותה "גסטרונומית", והכי מוכרת בזכות היותה שופטת במאסטר שף, התוכנית שמשעממת את נרי החל מהפרק השלישי.

» מאכלים שנרי ליבנה אוהבת במיוחד» איך הרברט סמואל אחרי עזיבתו של רושפלד?» איפה נמצא הבוריטו הכי טוב בעיר?» מי העז להכניס בייגלה לתוך גלידת וניל?

גם את אימא שלה אני מכירה. פעם ביליתי כמה ימים עם שרי אנסקי בביתה המקסים דאז בשכונת נווה שאנן לצורך כתבה. מאוד התפעלתי מז'אנר הבישול שדגלה בו אז, ושהוגדר על ידי כ"זאנר האוכל הטעים והמנחם". אותה אמא, כך נמסר לתקשורת, בנתה עם בתה את תפריט המסעדה החדשה המדוברת אחד העם אחד. מכאן שתי נקודות למחשבה: מה הסיכוי שיש לאשת מסתורין שכמותי להגיע למסעדה הזאת מבלי שאחת מהן תיפול על צווארי, ואיך אוכל להישיר מבט אמיץ לעיניהן של מי שאני עלולה שלא לחבב את תוצרתן? הבורקה, פתרון אופנתי המועדף עלי בימים של שיער גרוע, הייתה בניקוי יבש, אז התאפרתי בכבדות וסרתי למסעדה ביחד עם זה שאסור להגיד איך קוראים לו, או בקיצור זשלאק"ל.

אף כי האלמנט הדקורטיבי המרכזי, מיכל, לא היה במסעדה, מדובר במקום יפה להפליא בעל עיצוב בלתי פלצני בעליל. ראשית הושיבה אותי מלצרית נחמדה מתחת לעץ גבוה המצטמח שם מתוך עציץ. הלוואי והייתי יודעת את שמו של העץ הירוק עד המצמיח בצמרתו נורות קטנות מוארות, אלא שהידע הבוטני שלי מאפשר לי לזהות בוודאות רק ברושים ורקפות. ממבט עין הציפור וגם פנורמי, נראה שמדובר במסעדה שכל עיצובה נועד להשרות נינוחות על הסועדים: מאווררים בסגנון קזבלנקה היורדים מהתקרה המאוד גבוהה משרים תחושה של אווריריות על היושבים ליד שולחנות משיש קרארה, רצפת העץ היא אמיתית ולא פרקט, וכמה קירות לבנים חשופות, שפע של צמחיה וכורסאות וכסאות בסגנון שנות הששים, כאלה שזרקתי מבית הורי המנוחים, עושים אקלקטיות שמחה. החיים יפים, ציינתי לעצמי בעודני ממתינה לזשלאק"ל ולוגמת להנאתי, בחיק הטבע ממש, מעט סנגריה  שהגיעה על חשבון הבית ועשויה בעיקר מקאווה לבנה ואנגוסטרה המשנה את צבעה לכתום. גם קנקן מים קפואים הובא אל שולחני מבלי שביקשתי, ועל כך ראוייה המסעדה הזאת לכל שבח עוד לפני שלב פתיחת הפה. בשלב זה בדיוק, עם המים והשבח, גם מציצים בתפריט ומגלים שמדובר במסעדה שתתאים לאנשים שיש להם מלא כסף או שניזונים מארוחות עסקיות בלבד.

מנה מנצחת למרות החשש לכמון. סלט שווארמה (צילום: דניאל לילה)

זשלאק"ל הגיע, סירב לשתות את הסנגריה שלו ואי לכך עברה עלי שארית הארוחה במין סחרחורת נעימה לי, ופחות לו, שנשבע לי, לשמע נהמות ההנאה שלי מהמזון, שיותר הוא לא הולך איתי לשום מקום. בטח, שמענו עליו. יש במסעדה תפריט ארוחות עסקיות. הוא אמנם לא כולל משקה או קינוח, אך יש בו בחירה בין חמש מנות ראשונות (קרפצ'יו בקר, פטה ברולה, סלט עגבניות, סלט ירוק טבעוני או מרק עוף עם נוקלך של סבתא חנה) ו-14 עיקריות במחיר המנה העיקרית בלבד, שתגיע לכל היותר ל-72 שקלים. אני החלטתי לבחור דווקא מתפריט המיוחדים, בעיקר בגלל המנה הראשונה המכונה "עגבנית ביף מהערבה עם כדור בורטה בשמן זית וזעתר" (62 שקלים). לא באמת אכפת לי מאיזה פלך הובאו העגבניות שלי, אבל מאז שהתוודעתי לגבינת הבורטה הנפלאה, אני חולמת עליה בלילות והיא עגלגלה וצוהלת לכיווני. מדובר באחד מפלאי העולם האיטלקי - מין כדור מוצרלה שכשחוצים אותו מתפרץ מתוכו משהו דמוי לבה, אבל לבן וקר ובעצם גבינה נוזלית. העמדתו של הכדור החלומי הזה על פרוסת עגבנית ביף, שהיא עגבניה כבירת מידות, מוצקה ואדומה מאוד ומתקתקה, והשריית כל המבנה הזה בתוך שמן זית מתובל בזעתר בתוספת שני טוסטים של ג'בטה - היא בגדר הברקה. בעודני נאנקת כפי שלא נאנקתי מאז עזבו האו"מניקים את הארץ, טיפל ההוא במנת הפטה ברולה (47 שקלים) שהזמין מתוך הארוחה העסקית.

צר לי לאכזב את חובבי ההתכתשויות, אבל גם כאן מדובר בשיחוק. הפטה, שכהומאז' לקרם הברולה הוגש במחבת דו- ידיתית כזאת המשמשת להכנת קרם ברולה, הוא מנה טעימה ביותר מכבדי עוף שהושרו ביין. לכאורה צורת הכנה הגיונית ומתקבלת על הדעת, אלא שבמקרה הזה הקרום הקרמלי מעניק לו פציחות נהדרת, וכשחתיכות ממנו מונחות על פרוסות הבריוש המצויין שהובאו לידו, אין לאיש סיבה להתלונן. בשלב הזה, מבלי שביקשנו כלל, הובאה אל שולחננו צלחת ובה "ירקות מאודים משוק האיכרים". לא חסרים בעיר הזאת שפים המתהדרים בכך שהם מבשלים אך ורק תוצרת שוק טרייה, אלא שלאנסקי, הבעלים של השוק, אני גם מאמינה. לאחר שהוסף להם מלח הים שניתן לנו, ועוד בטרם נטבלו בקנקן שמן הזית, הפכו ה"סתם ירקות באיכות מצוינת" לתאווה אמיתית לחך. בעיקר אהבתי את התירס ,שנאמר לי ששמו "גילי" (נעים מאוד, נרי) והוא מתקתק, את הגזר הסגול, הגזר הכתום, הכרובית, הבצל הסגול. בעצם אהבתי הכל חוץ מהסלק שהיה קצת מריר (הנה כתבתי משהו שלילי, מבסוטים?). 

געגועים לפריכות שנעלמה. פריטו מיסטו (צילום: דניאל לילה)

עוד אנו מעכלים ואני לוגמת לי מכוס יין לבן טוליפ צונן (38 שקלים לכוס), חמצמץ וקליל, שלא לומר "חצוף", הובאו אל שולחננו שתי צלחות ענק של סלט השווארמה של העסקית (59 שקלים במסגרת העסקית) לכפוי הטובה, וסלט ניסואז (68 שקלים) למי שהביאה אותו עד הלום. אוי, כמה שנהניתי מסלט הניסואז הזה, מהביצים שבושלו בדייקנות כדרוש לרמת הביניים בין רכות לקשות, מהטונה הצרובה לדרגה מושלמת שהוספה שם בנדיבות, כשהיא מעוטרת בגרגרי פלפל שחור, מעגבניות הביף הזכורות לטובה, מהשעועית הירוקה שבושלה עד פריכות ומהבצל הסגול שאני חושדת בו שנאפה ביין. אוי והרוטב הנפלא במרקם מיונז המתובל בלא יותר מדי אנשובי, שנטיפים גדולים ממנו עיטרו את כל הטוב הזה. "חבל שאני לא יכולה להכניס עוד פירור לפה" התלוננתי, בעודי מתקשה לחסל אפילו רבע מהסלט. "גם אני לא" השיב מה שמו שהיה מבסוט כתיר מסלט השווארמה. מנתו הורכבה מנתחי פרגיות (אחת ולתמיד, השימוש במלה "פרגיות" מוטעה ומטעה. פרגית היא תרנגולת תינוקת ואילו רשתות השיווק ומסעדות ארצנו נוהגים לציין במילה הזאת נתחים רכים של תרנגולת ללא הגבלת גיל ומבנה גוף)  טבעות בצל סגול, כוסברה ופטרוזיליה וקצת נענע בתיבול טחינה, לצד תיבול השווארמה המקובל, הכולל מלח, פלפל שחור, פפריקה ואולי גם חשש לכמון. בעצם מדובר בשווארמה העשוייה מעוף במקום מכבש או מהודו בלי פיתה, אבל לא נרשמו טענות בקהל.

דווקא אז החליטו במסעדה להנחית על שולחננו גם פריטו-מיסטו (54 שקלים) של דגי ים פריכים. הייתכן שהאיפור לא הסווה את זהותי? לאולהימה הפתרונים. מדובר בדגי סרדין שהוגשו כשהם מחופים בתלולית של מה שנראה כמו הגרסה החינוכית לביסלי והתגלה כאיטריות פסטת סולת מטוגנות. הדגים היו טובים וטריים אם כי לא די פריכים, אבל כשמקבלים סוס במתנה, ככה אמרו לי, לא בודקים לו את השיניים. ה"נוקלך תרד ריקוטה עם גבינת טולום" (68 שקלים), לעומתו, מנה שכשהוגשה במאסטר שף גרמה למיכל לבכות, גרמו לי לתגובה דומה, אלא שאני בכיתי משום שלא עמדו לי יותר כוחותיי לטעום יותר משני נוקלך בצורת תיבה לבנונית מנוקדת בירוק. נוקלך הם הגרסה המזרח או המרכז אירופאית של ניוקי, ובעצם דומים לגומבוץ ההונגריים, מאכל שלולא הייתי מפוצצת כמעט עד עלפון, הייתי שמחה להסתער עליו לזכרו של טומי לפיד ולזכרו של אבי ההונגרי שבכה, ממש כמו אנסקי, כשהכנתי לו אותו.

יקרה וטעימה. עגבניית ביף עם בוראטה לצד פטה ברולה (צילום: דניאל לילה)

"מה עם קינוחים?" התעניינה אצלנו המלצרית העדיין נחמדה. "לו הייתי יכולה להכניס עוד פירור לפה הייתי מכניסה בורטה" אמרתי לה בשנינות של בהמה מבושמת. כך ישבנו לנו ובכינו כמו בני ישראל במדבר בעומדם מול הארץ המובטחת שאליה לא יבואו (מוקדש לינון מגל), כשבכל זאת הגיע בדרך פלא אל שולחננו מגש עץ ארוך ועליו חמישה גביעי צ'ייסר ממולאים בסורבה צבעוני (45 שקלים). בכינו ונעצנו בהם מבטים מבועתים. "אבל הם בטח יעלבו אם אני לא אוכל את זה" אמרתי לבלתי מזדהה. "ייעלבו? למה, הם אמא שלך?" התפלא החצוף. בחוסר חשק טעמתי מסורבה פיג'ויה מרנין, לא רק עם טעם, אלא גם טקסטורה של הפרי הנהדר, וכדי שלא להעליב את העומדים לצידו טעמתי גם מסורבה השוקולד עם טיפת המלח שהפכה אותו למעניין, אלא שאני עדיין מעדיפה טעים על מעניין. ההוא חיסל באותה הזדמנות את סורבה המשמשים, הליים והמנגו. "לא רק הלב, כי אם הקיבה גם היא שריר גמיש מאוד" נשאתי את מילות הסיכום שלי, וראו זה פלא, תכולת חמשת הגביעים חוסלה באחת. רק הקהל נותר משועמם ממני וממילות ההנאה. "הלוואי שאתבדה", היה אבא שלי מוסיף לנבואות השחורות שניבא לי לגבי עתידי המשוער. הוא התבדה וגם אני שמחתי להתבדות. מיכל אנסקי היא גסטרונומית, כבר אמרנו?

» 2 סנגריות עח"ה. עבורכם: 46X2 שקלים (מוגזם בהחלט)» כוס יין לבן טוליפ: 38 שקלים» עגבנית ביף עם גבינת בורטה: 62 שקלים» ירקות מהשוק עח"ה. עבורכם: 49 שקלים (שווה כל גרוש)עסקית צהריים הכוללת פטה ברולה וסלט שווארמה: 59 שקלים (תמורה מעולה לאגרה)» ניסואז ירקות: 68 שקלים» נוקלך ריקוטה תרד עח"ה. עבורכם: 68 שקלים» פריטו מיסטו של דגי ים עח"ה. עבורכם: 54 שקלים» גלידות החקלאים עח"ה. עבורכם: 45 שקלים» טיפ: 50 שקליםסה"כ: 277 שקלים

אחד העם אחד - אחד העם 1, תל אביב

*#