אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

א-לה רמפה: מקום טוב בשוליים

התנערו מדעות קדומות על פליטים, נרקומנים וזונות: משהו טוב קורה בדרום מזרח תל אביב, וקוראים לו א־לה רמפה

תגובות
אל תבהלו מהמיקום. א-לה רמפה
אורן זיו

האנרגיה התל אביבית הצעירה מתפשטת מזרחה ודרומה, תופעה משמחת ותענוג אמיתי. א־לה רמפה, המסעדה המתוקה שנפתחה סמוך למערכת "הארץ", היא הדבר הנכון בזמן הנכון. תוצאה של עוד ועוד צעירים שהפסיקו להתעקש לגור במתחם ה"מזדקן יפה" של מזא"ה־יהודה הלוי־נחמני, ובמקום זה מותחים את מרכז העיר לכיוונים חדשים. הדרישה המפונקת של תל אביבים צעירים, לגור באזורי ח"ן של לב העיר, מקוממת אותי כבר שנים.

» א־לה רמפה - לשעות פעילות ולכל הפרטים

» המוציא: אל תאמינו להייפ» אלמה דה קובה: אוכל משני לאווירה טובה

אני הולך לכתוב משהו קצת זקן: ב־96', כשהבנתי שלא נוכל להרשות לעצמנו דירה ליד גן העיר, עברנו דרומה מאלנבי, שאירח אז קהל של נרקומנים וזונות. כמו דיירי השכונה, גם הסצנה הזו התברגנה, את הנרקומנים החליפו הומלסים שיכורים וזונות החצר התכנסו בדירות ליווי דיסקרטיות, אבל אז זה באמת היה סוף העולם. מתחם שוקן־הר ציון־קיבוץ גלויות הוא אחד המסעירים בעיר נכון לעכשיו, ולאו דווקא בזכות מערכת "עכבר העיר" שיושבת שם. השילוב של חנויות אאוטלט, אמנים ומעצבים רבים ששוכרים שם סטודיו, מוזיקאים, מהגרי עבודה וזונות הרחוב מכל גזע, מין ונטייה, מרגיש כמו - ואני מתנצל על המטפורה החקלאית, פשוט שלחו מהגן של הילד מייל בנושא ט"ו בשבט - קרקע פורייה לגדל בה חומרי מחשבה חדשים. אנשי א־לה רמפה זיהו את זה והתמקמו בדיוק שם, בתקווה שגל ההגירה לאזור יגדל, והם יהיו ה־Hub הרשמי.

כמו שמדרום לאלנבי נפתח עם השנים מתחם אוכל נהדר שכולל את גדרה 26 המקסימה, The Bun המצוינת, פסטה בסטה וביסטרו הכובשים המוצלח, אני מאמין שא־לה רמפה היא סנונית ראשונה בגל החדש של מסעדות יצירתיות וטובות בדרום מזרח העיר, והיא לא ממש לבד: הביסטרו הטעים בטירוף של יהלומה והאוזריה נמצאים במרחק הליכה בלוינסקי, ו־24 רופי הוותיקה מספקת חוויה הודית־שאנטית סבירה. בקיצור, אני אופטימי. ובינינו, זה ממש לא בסוף העולם, רבע שעה באופניים מלב העיר. הגענו לשם, בעלי ואני, עם שניים מחברינו הקרובים, ענת ועודד אצילי הנפש והמסוקסים. המקום מעוצב מכל הבא ליד, אפשר לקרוא לזה אקלקטי, ובחוץ על הרמפה הולך להיות ממש לוהט באביב ובקיץ, אין לי ספק. יש גם פסנתר, שף סקסי ביותר, יצירות אמנות טעונות שיפור על הקירות ומלצרים חכמים ומקצוענים.

המקום סופר פרנדלי, נטול פוזה, וירושלמי במובן הצנוע והנעים שלו. היה ממש כיף לשבת שם, גם אם לא הכי נוח; האוכל נדיב, ביתי וגם יצירתי, מאוד ברור, בלי ברדק של טעמים בצלחות ולא היתה אפילו נפילה אחת. התחלנו עם כוס יין חם (28 שקל), מתוק וחריף, העשוי מגרעיני פלפל שחור ומושלם לחורף. כרובית מטוגנת (36 שקל) עם טחינה ירוקה אמנם מופיעה בכל מסעדת שוק, אבל פה היא היתה עשויה נכון, טרייה ועסיסית וגם קראנצ'ית, לימונית, אבל לא מדי - פשוט בול. חציל שרוף עם לבנה (34 שקל) וקונפי עגבניות שרי היה עדין מאוד ומלטף. זו מנה נדושה שקל להרוס, אבל כל החומרים היו נכונים והעשייה במיטבה. אספרגוס בקרם סלק (44 שקל) ופרמזן קיבלה את התואר "מנה של כל הכבוד". האספרגוס עצמם היו מהטובים שאכלתי בעיר, גם רכים וגם פריכים, עשויים במידה הכי מדויקת שניתן לחשוב עליה. קרם הסלק היה מקורי, סמיך וטעים, והפרמזן פצצה. פשוט וטוב. מרק כתום (32 שקל) סמיך ועשיר היה התרופה הטובה ביותר לקור שבחוץ, גם טעים וגם מרגיש בריא. הפוקצ'ה שהגיעה שוב ושוב היתה ממכרת, עבה וסמיכה ועם זאת אוורירית. הטבעונית (38 שקל) היא מנה מיוחדת ומקורית של קרעי פטריות על פתיתים ביין לבן, כמהין ורוקט. ניתן היה להוסיף לה איזה פאנץ' קטן, אבל זו בדיוק היתה כוונתי כשכתבתי גם ביתי גם יצירתי. מנת סביצ'ה מוסר ים (44 שקל) עם תותים, נענע ופסטו כוסברה, היא הברקה: קוביות דג טרי מאוד, והשילוב עם התותים הפתיע. לעומת זאת, ריזוטו (72 שקל) עם שרימפס ונתחי מוסר ים בציר דגים היה מעט מאכזב לטעמי. הכל היה טרי והריזוטו עשוי טוב, אבל המנה הרגישה קצת דהויה ושטוחה בטעמיה. מנת קלמרי ממולא בשר אדום (67 שקל) עם טחינה, יוגורט ולימון כבוש, היתה גולת הכותרת מבחינת עודד. בדרך כלל הוא חשדן כלפי השילוב של ים ובשר, אבל הפעם לא רצה שהמנה תיגמר.

הקינוחים מילאו אותנו אהבה. עוגת שמרים עם טחינה נראתה כמו יציקה, אבל בכלל לא - פשוטה ומפנקת עם טוויסט. אגסים מקורמלים בוויסקי על לבנה וצ'ילי יבש היתה מנה מסעירה לגמרי. השארנו 553 שקל, ויצאנו בתחושה שלא רק שבא לנו שהשף והמלצרים יבואו לבשל לנו בבית, אנחנו גם רוצים להיות חברים שלהם.

א־לה רמפה - העמל 21, תל אביב

*#