טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך עושה כנאפה פרה: ביקור במזנון החדש של אייל שני

הקהל סקרן, המיקום מגניב ויש מנות מאתגרות שלוקחות את המוזרות של שני למחוזות חדשים. יעל רייף ביקרה בסניף החדש של "מזנון" ברמת החייל וחזרה עם תהיות

תגובות

אחרי שני סניפים מרכז תל אביבים ואחד פריזאי, פנה אייל שני למחוזות חדשים וסחים הרבה יותר, ופתח בלב אזור המשרדים של רמת החייל סניף חדש של מזנון, מעוז הפיתות הממולאות במיני מזונות מושקעים, יצירתיים ומתומחרים כהלכה. לתפריט הקבוע, המחולק לפיתות צמחוניות, דגיות או בשריות, ירקות על טהרת כרובית, תפוח אדמה או בטטה, ושורות מלוחות או מתוקות, נוספו שתי מנות חדשות ומסקרנות: כנאפה פרה (42 קלים) ופיתה במילוי אורז ושעועית (34 שקלים). ובמילים אחרות: סיבה טובה לבדוק האם האיש שהכניס לשיח הקולינרי את הצירופים "בייבי כרובית" ו"שחלות של עגבנייה", עלה על הבשורה האכילה הבאה.

אבל איפה הפתיליות? פיתה עם שעושעית ואורז על פי אייל שני (צילום: יעל רייף)

בכל זאת, התמחור 

אם פעם היה קל יותר לשלם מחיר גבוה עבור כרובית (שהמילה בייבי, מעבר לגילה הצעיר, מתארת גם את גודלה) רק כי היא עשויה כל כך טוב, קצת קשה לשכנע את הכיס ואת ההיגיון לשחרר 34 שקלים עבור הפיתה עם האורז והשעועית. היא טעימה ובאמת אין מילה רעה להגיד עליה, פרט לכך שבכל מסעדת פועלים סבירה, לוקחים על מנה כזאת במקסימום 20 שקלים. פיתת האורז והשעועית של שני, בחיזוק קרם פרש, פלפל ירוק חריף קצוץ וקצת עגבניות, עולה הרבה יותר, ואין בכך שום תענוג קולינרי, מקסימום קצת כאב בטן בשווי מופרז.

איך אומרים בסחית יאללה בלאגן? המזנון ברמת החייל (צילום: יעל רייף)

כמה מילים על השירות: המוכרים, כיאה למוכרי המזנון, היו שמחים וקולניים, שזה תמיד נחמד ובונה אווירה, במיוחד כשברקע מוזיקה אום כולתמית שמחה. אבל כאן התווספה לכל הקרחנה הגישתית הזאת, אגרסיביות מסויימת, שהתחילה עם התעלמות מהלקוח (אני) בבואו להזמין, כדי לסיים שיחת חולין עם המוכר השני, והמשיכה בתחושה עזה שהלקוח (שוב אני), מפריע לקופאית באמצע משהו חשוב ומעניין יותר. 

המפגש הראשון של העין עם הכנאפה פרה לא הסתיים טוב. בשונה מהפיתות המהונדסות באגביות מחושבת כמנת רחוב פשוטה אך עמוסת מרכיבים, פיתת הכנאפה נראתה מרושלת על אמת, והצלי שנדחס עד אובדן צלם אנוש עם כל השומן העוטף אותו, נראה פשוט לא מגרה. גם הביס הראשון חיזק את המסקנה שהכנאפה, על אף ההילה וההילולה שסביבה, לא משתייכת לארסנל המנות הבלתי שכיחות של שני, דוגמת פיתת ה"אינטימי" המתגמלת עד מאוד כל אוהב בשר, או הרטטוי האלוהי שמוגש עם טחינה וביצה קשה מפוררת, ומסב אושר רב בכל ביס.

בקרוב בממתקי נצרת? כנאפה פרה של אייל שני (צילום: יעל רייף)

הכנאפה החדש של שני הרגיש, ויסלחו לי אוהביו, כמו מנת בר מצוות עם טעמי כבש חזקים שמבזיקים פה ושם, שהוכנסה לפיתה טעימה מאוד. גם התוספות, נגיסות, פריכות או חריפות, שבימים כתיקונם משדרגות כל פיתה מזנונית באשר היא, מוצו כאן במעט קרם פרש ופלפל ירוק קצוץ עם קצת שמן - שניהם מאגף "אוכלי החינם", והיו יכולים להילקח באופן עצמוני. נכון, כובד מרכיבים בפיתות של אייל שני הוא בדרך כלל דבר מבורך שמעיד על בישול ארוך ומושקע, אבל כאן הטעם נע על הסקאלה שבין סתמי ל-לא נעים בפה, ושום תגמול על הבישול הארוך לא הורגש.

תכלס, נעים לשבת. מזנון, סניף רמת החייל (צילום: יעל רייף)

אם גם אתם תוהים לפשר השם או הקשר לכנאפה המסורתי המגיע עם גבינה ושערות קדאיף, ומאופיין מצד אחד בדחיסות מרכיבים ומצד שני בפריכות ואווריריות, אתם לא לבד. שאלתי את המוכרים על שום מה השם "כנאפה". האחד ענה "אין לי מושג", השני אמר בהחלטיות "יש איזשהו היגיון בשם הזה. אני בטוח", ורק השלישית הסבירה שהמנה דומה לכנאפה בתהליך ההכנה שלה, שכולל שכבות שכבות של בשר פרה וטלה שבושלו עם תבלינים. "ואני חושבת שיש גם בצל ואיזשהו בצק", הוסיפה. לאייל שני הפתרונים.

מזנון, סניף רמת החייל, הנחושת 1, תל אביב

*#