${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גסטרו פאב: דרושה השקעה

הגסטרו פאב עובד מצוין בתור בר אבל לא מצליח לעמוד ברמה בתור מסעדה

תגובות

שבוע הגאווה נפתח, ומצאתי את עצמי יושב בגסטרו פאב הכה סטרייטי. כולי תקווה שהמהלך הזה לא ייחשב לי כמו בגידה בקהילה הלהט"בית של תל אביב. בדיעבד, הייתי אולי מעדיף לראות מרתון של סרטיהם האיומים של גרג אראקי וברוס לה ברוס, אם זה רק היה מונע ממני את האוכל בגסטרו פאב. ואולי לא. עברתי את הימים שבהם כיליתי את זמני על במאים חסרי כישרון, רק כי הם עשו עוד סרט עם תגית קווירית מפוקפקת כלשהי.» כתית: העסקית האמנותית של מאיר אדוני» מסעדת 44: די להתחכמות» מה צפוי באירועי הגאווה 2012?לפני שבועיים פירסמה כאן הכותבת המוכשרת דנה שוופי מסמך נוקב הטוען כי בשנים האחרונות מעדיפים יוצרים גאים פלירט עם הנורמליות של העולם הסטרייטי, שהיא מכנה "מנומנם, קיטשי וחדגוני". בשם האמנות, היא מבקשת מהם, ואולי מהקהילה כולה, לחזור לחיים רדיקליים בשוליים, מן הסתם עיסוק אובססיבי בפיסטינג, שהרי מחור התחת שמשביעו תמיד יישאר רעב תצא גאולה לעולם. היא מביטה במבט רומנטי כמעט על התקופה של הארון, האיידס ופשעי השנאה, בטענה שהביאו לעולם יצירות מופת. אלא שמלבד שיריו היפהפיים של חזי לסקלי ומלאכים באמריקה של טוני קושניר, הייתי בלי לחשוב פעמיים מוותר על כל הפילמוגרפיה של אראקי ולה ברוס, אם בתמורה היו שבים לחיים כל ההומואים שמתו באותן שנים איומות. אני בטוח ששוופי מסכימה איתי לגבי זה. כמו כן, יצירות מופת רבות נכתבו בתקופות שקטות והצליחו לגעת בחוכמה וברגישות בנימים הדקים ביותר של הקיום האנושי. הרדיקליות הגדולה מכל. מתוך קמפיין מצעד הגאווה 2012 (צילום: זיו שדה)על התפיסה הרדוקטיבית של הכותבת את העולם הסטרייטי, הייתי מצפה שסטרייטים יתקוממו. גם שוופי מודעת לכך שלאורך ההיסטוריה סטרייטים נשואים, זוגיים ובעלי משפחות, נשים וגברים, כתבו, הלחינו, שרו, ביימו, המחיזו ויצרו יצירות מופת אמנותיות ופילוסופיות רדיקליות ששינו את העולם. כהומו שלשיטתה של שוופי מפלרטט עם הנורמליות אני מרגיש חובה לציין שמניסיוני האישי אין כיום רדיקליות גדולה, מאתגרת, מרתקת ומורכבת יותר מהומואים ולסביות שמקימים משפחות חדשות כאלו או אחרות. ההבדל הלא זניח בין עכשיו לשנות ה־80 הוא שהרדיקליות ההיא שהתבוססה בשנאה עצמית ייצרה מוות והביאה להכחדה של כמה דורות של הומואים, ואילו הרדיקליות הנוכחית מייצרת חיים, מאפשרת הרחבה של גבולות הנפש הקווירית למחוזות חדשים והשפעתה על המבנה החברתי והתרבות בעתיד תהיה עצומה. יכולתי להמשיך ולדון כאן בשאלות יסוד (כמו האם קיימת נורמליות? האם כל סטרייט או גיי נשוי חי חיים בינוניים, חדגוניים וקיטשיים המבוססים על אמונה באגדות? האם כל הומו בודד שתלוי על סלינג מתחת לגשר בקהיר ומתרגל ברבאק הוא פוקו הבא? ואיך באה לידי ביטוי רדיקליות בתרבות העכשווית?), אבל לשמחתי עלי לכתוב על האוכל בגסטרו פאב, שהיה רע כל כך עד ששוופי תשמח לשמוע שניתן לכנות אותו רדיקלי.הבר סבבה, האוכל לא. גסטרו פאב (צילום: דן פרץ)הפריט היחיד בתפריט שהיה ממש טעים, ושעליו גם המליצה המלצרית שלנו בחום, הוא צלחת ירקות שוק (24 שקלים) חתוכים גס עם שמן זית ומלח גס, שהיו טריים, מרעננים ומענגים. ארטישוקים בגריל (28 שקלים) ופרמזן היתה מנה סבירה בטעמה של ארטישוקים מסמורטטים, וכרובית צלויה (24 שקלים) עם דבש, אורגנו ויוגורט כבשים היתה עייפה עוד לפני שצלו אותה, ספק רב אם הוכנה עם ההזמנה, והדבש לא הורגש. סלט קלמרי סיציליאני (38 שקלים) שהופיע במיוחדים של הערב היה סלט קר עם טבעות קלמרי עשויות היטב, צנוניות ופלפלים חריפים, והיה די טעים אם כי נדוש ולא עומד בתחרות עם סלטים דומים לו בעיר. שתיים מהעיקריות שהזמנו חזרו למטבח: קלמרי צרובים עם ירקות מהאש ויוגורט, שהיו למעשה קלמרי שרופים אש עם ירקות ויוגורט ועם טעם של שאריות קרצינוגניות שהתפחמו במחבת. גם מנת שרימפס במחבת עם עגבניות, זיתים, עשבי תיבול ושמן זית הוחזרה למטבח כי הרוטב לא צומצם בכלל, והיא היתה תפלה ועם טעם לוואי, שליווה גם את הכרובית וגם את המלפפון החמוץ שבא לצדו של ההמבורגר (56 שקלים), שהזמין חברי יריב. הבשר היה "חסר טעם", לדבריו, לפחות עד שנמרחו עליו גלונים של קטשופ, והצ'יפס שלצדו אנמי. לקינוח הזמנו קרם ברולה (18 שקלים), שהיה בסדר גמור. האמת שציפינו להרבה יותר מהחבורה שהביאה לנו את בר 223 בדיזנגוף ואת הסושיאל קלאב הנהדרת ברוטשילד. אם כבר פתחתם בר שהקטע שלו הוא אוכל מושקע, אז תשקיעו באוכל. לזכותו של המקום אני חייב לומר שבתור בר הוא מצוין. האווירה מקסימה, הניהול והשירות נהדרים, המנות שהחזרנו התקבלו ללא ויכוח בכלל והקהל יפה. לדרינק הייתי יוצא לשם בשמחה שוב. ביחד עם בירות ואספרסו השארנו 300 שקלים.גסטרו פאב - יהודה הלוי 58, תל אביבפתוח: כל השבוע 18:00 עד אחרון הלקוחות

*#