${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלבה: מהמסעדות המבטיחות בתל אביב

פרט לאוכל המצוין, הגישה האירופאית של מסעדת אלבה משלבת חומרי גלם ונינוחות ישראלים באופן עדין ומושלם

תגובות

אלבה, שקרויה על שמו של האי הים תיכוני בין פריז לתל אביב אליו הוגלה נפוליאון, אמורה להיות הכלאה בין שתי ערים אלה. הפילוסופיה והגישה לקוחות מאירופה, אבל חומרי הגלם והנינוחות ישראלים; האוכל והיין הם ליבה של המסעדה; הבילוי הוא נגזרת של האוכל הטוב, ולא להפך. ואכן, אלבה היא מסעדה שאהבת האוכל וחומרי הגלם מורגשים בה. הבעיה היא שלא בטוח שאנשים ידעו איך לאכול אותה, אחרי שהורגלנו לטעמים אגרסיביים שנלחמים זה בזה.

מסעדת אלבה - כל הפרטים

האוכל באלבה, בסופו של דבר, פשוט. הוא פשוט במובן זה שהטעמים נקיים וברורים מבלי להיות כוחניים. חומרי הגלם גלויים ומחוצנים ולא עוברים מיני מניפולציות שמשכיחות מהם את טעמם. לפעמים האיפוק והעידון הזה גם פועל לרעתם: נדמה שהאוכל בחלקו קצת עצור במודע ואולי לא מספיק לבבי - קצת יותר מדי צרפתי (בגישה, לא בטכניקה) ופחות מדי איטלקי.

לביקורות נוספות:» שיין אנד שארפ: בשר בינוני במחיר שפוי» סנה: הכוונות טובות, הביצוע פחות» דליקטסן: עם מקצועיות לא מתווכחים

בדומה לאוכל, גם העיצוב מצביע על טעם טוב ועל עידון נעים ולא מנוכר. המסעדה, לפחות לעת עתה, קטנה מאוד, וכוללת בעיקר בר אכילה ומספר שולחנות שצמודים לקירות זכוכית גדולים הפונים לאבן גבירול. החלל עצמו מעוצב במינימליסטיות אלגנטית ומודרנית, ויחד עם זאת חמה. הקיר הגדול המהווה את המחיצה בין המסעדה למטבח, ואליו פונים מרבית הלקוחות, הוא מעין חדר אחסון פתוח  מעץ הכולל בקבוקי יין, כלים וספרים. השולחנות ערוכים עם מפה לבנה וכלים ראויים, וכסאות העץ יפים וגם נוחים.

מינימליסטיות אלגנטית ומודרנית. אלבה (צילום: נועה מגר)

מה אכלנו: התפריט באלבה לא מאוד גדול וכולל מנות ראשונות ועיקריות. "טרטר לוקוס, רוטב עגבניות, כרובית" היה יפה לעין וטמן בתוכו כמה הפתעות נעימות. הטרטר עצמו, מדג נהדר, נח לבדו בצד אחד של הצלחת, כשמולו ערימה של פתיתי כרובית עם מעט שמן זית. הטעם של הכרובית היה כה טהור ומודגש שהוא יצר איזו נעימות מוכרת בפה. ביניהם חיבר רוטב עגבניות - תמצית עגבניות עם מעט פפריקה שמבליטה ולא מעיבה על טעמן. זיתי טאסטס קצוצים בערימה קטנה נפרדת הוסיפו מליחות. משהו במנה הזכיר קצת אוכל תאילנדי, אבל היא היתה עשויה באקורדים הרבה יותר נמוכים, ובאופן כללי היה בה הכל - חמיצות, מליחות ומתיקות - שהתחברו בהרמוניה מתונה. הוכחה לכך שאפשר לעשות טרטר גם בלי עודף מיץ לימון, כוסברה וצ'ילי.

בורקס מנגולד לעומת זאת, היא מנה, שעל הנייר לפחות, היתה יכולה להיות כרגע במסעדות רבות. אלא שבצק העלים של הבורקס באלבה הוא מעודן וקל להפליא, כזה שאפשר להתענג עליו גם בלי התוספות - מנגולד, גבינת "המאירי" וחלמון ביצה. ועדיין, למרות הקומבינציה הפשוטה והמצוינת, המנה היתה יכולה לשיר בעוצמה עוד יותר גבוהה ובלתי מתנצלת אם רק היו משחררים עוד טיפה את הרסן. נלווה אליה סלט קטן וטעים של גבעול המנגולד וסומסום.

עוד מנה פשוטה שעושה שימוש נפלא בחומרי גלם שמעטים מדי להשתמש בהם, היתה קרפצ'יו של שייטל עם בהרט ווינגרט פורצ'יני. לשייטל עצמו היה טעם עז, הפורצ'יני קרקעו אותו מעט והבהרט היה מרומז בלבד. מנה טעימה ומפתיעה של קלמרי על הפלנצ'ה עם עגבניות חיות וצלויות הדגימה משחק של מרקמים, וכללה מעט חריפות לא שגרתית של פלפל טוגארשי - פלפל חריף יפני.

שימוש מוצלח בחומרי הגלם. קרפצ'יו שייטל באלבה (צילום: נועה מגר)

כמנות עיקריות הזמנו פרנצ'בורגר ו"כתף טלה ממולאת בטלה". הפרנצ'בורגר - גרסה מתוחכמת ועדיין מהנה של המבורגר, עשויה מבשר אונטריב (כתף-אחורית) קצוץ גס עם מעט אגוזים, עסיסי ועתיר טעם ומוגש בתוך לחמניה עם קטשופ פלפלים ואיולי עם תפוח ירוק. התוספות העניקו מגוון של טעמים, אבל במידה, וכולם שירתו את כוכב המנה - הקציצה עצמה. המנה מוגשת עם "זוקיני פריטי" - פרוסות קישוא מטוגנות - אחת ההמצאות האיטלקיות הגאוניות מיני רבות.

"כתף טלה ממולאת טלה" נשמעת כמנה שעשויה להיות כבדה מאוד, כשבפועל מדובר במנה שאולי הושקע בה מאמץ רב, אבל היא נותרה קלה ונאכלה בלי כל מאמץ. הבשר נצלה במשך זמן רב אך הוגש כשהוא קצוץ דק, קצת כמו שווארמה, עם כמות שומן במידה הנכונה. מנה שכל כולה זעקה "טלה" על גווניו השונים והוגשה עם סלט עלים ועשבי בר רענן להפליא - תוספת מבריקה ורגישה שמהווה את הדרך הנכונה ביותר לאכול את המנה.

מדויקת. כתף טלה ממולאת טלה באלבה (צילום: נועה מגר)

לקינוח נשבינו בקסמו של המלצר האיטלקי שנאלץ להגיד, כנראה למורת רוחו, שה"בלאן מאנז'ה" - קרם חלב בתוספת שקדים - הוא וריאציה צרפתית מוצלחת יותר לפנקוטה האיטלקית. הוא הוגש עם סורבה ("סורבטו") מלון מעולה והצליח להשתוות ברמתו לשאר האוכל.

שירות ואוירה: סומליה צרפתי, מלצר איטלקי, מוסיקה נעימה ולא רועשת - ממש אירופה במרכז תל אביב. האווירה אינטימית אבל לא מעיקה, וגם השירות טוב מבלי להיות נוכח מדי - המלצר משרת את הלקוח אבל לא מיחצן את עצמו או את המסעדה בכוח. כאמור, האוכל מדבר בעד עצמו והוא, לצד היין והמשקאות האחרים, המוסיקה, התאורה, החלל היפה, ספריית העץ ומעט מקומות הישיבה - יוצרים את הבילוי הנעים והנינוח.

פנקוטה משודרגת. בלאן מאנז'ה באלבה (צילום: נועה מגר)

יין: על היין מופקד סומלייה צרפתי, אבל אל דאגה, התפריט לא גדול מדי וכולל יינות מצרפת, איטליה ומיקבים קטנים בישראל, שמתאימים לאוכל ולאופיו. המחירים נאים בטווח סביר ואפשר ליהנות מבקבוק טוב במחיר 150 שקלים. אנחנו שתינו בקבוק יין של שפוטייה מקוט דו רון - פירותי, בשל, מרענן ונקי.

בשורה התחתונה: פתיחתה של אלבה מבשרת על מגמה חדשה במסעדות תל אביביות: יותר תוכן ופחות סופרלטיבים שקריים. האוכל אינטליגנטי, לא עמוס ומצביע על אהבה של חומרי גלם, ידע רב וניסיון. בלי יומרה ודידקטיות, אלבה היא מסעדה ייחודית בנוף המקומי, המונעת על ידי מקצועיות. ההיסוס הקל שעדיין מורגש בה בוודאי יעלם עם הזמן והיא תלמד למצוא חן מבלי להתפשר על דרכה.

בורקס מנגולד - 39 שקליםקלמארי עגבניות - 47 שקליםטרטר לוקוס - 63 שקליםקרפצ'יו שייטל - 67 שקליםפרצ'בורגר - 73 שקליםכתף טלה - 81 שקליםקינוח - 37 שקליםסלט חזה - 35 שקליםבקבוק שפוטיה סן ג'וזף - 155 שקליםסה"כ: 597 שקלים

מסעדת אלבה, מגדל השופטים G, אבן גבירול, תל אביב

*#