טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חבש: ארוחה אתיופית עם ערך מוסף

האוכל האתיופי מזכיר את הסגנון ההודי, רק הרבה יותר חריף ועוקצני. אבל זה של מסעדת חבש מציע, יותר מהכל, חוויה תרבותית מיוחדת

תגובות

הטענות הגזעניות המסריחות שנשמעו רק לפני כמה שבועות נגד קליטת אתיופים בקרית מלאכי ("האוכל שלהם", "הריח שלהם") שקעו די מהר בענני האבק היומיים שמספקים לנו כאן (האטום האיראני, מחירי הדלק). למאהל המחאה האתיופי שהוקם מול משרד ראש הממשלה הוציאה כבר עיריית ירושלים צו פינוי, ויש להניח שעד שיתעורר שוב "השד העדתי" השחור, נסתפק גם הפעם בצקצוקים צדקניים ותרעומת תקשורתית על "הגזענות". זה קל. קל למחות בתל אביב על אפליית תלמידים אתיופים בחדרה, בפתח תקוה ובקרית מלאכי. בתל אביב הם לא קיימים. דמי השכירות הגבוהים ומחירי הדיור הם מחסום יעיל נגד גזענות. חבש - לשעות פעילות ולכל הפרטים» יהלומה: גן עדן בשוק לוינסקי» The Bun: לא מחדשת» מסקל: מקסימום מקסיקולא פלא שהמסעדה האתיופית חבש מתאמצת לשרוד בשולי התחנה המרכזית הישנה, בין מכוני עיסוי, תאי צפייה בסרטים פורנוגרפיים ותועי דרך שמחפשים מנה. רק שם הם יכולים לעמוד, בקושי, בדמי השכירות. עכשיו מלאו חמש שנים למאמץ ההרואי להביא את התרבות האתיופית ללב המדינה. לפני כן הם ישבו במורד אלנבי. אלמלא קבוצות מאורגנות של חניכי תנועות הנוער ודומיהם, שפוקדים את המקום מטעמים ערכיים, ספק אם היו מצליחים להתקיים. חלק גדול מעולי אתיופיה לא יכולים להרשות לעצמם בילוי במסעדה כדי להיזכר בגעגוע בטעם של הבית. הטעם של הבית הוא בחבורה. בארוחה אתיופית מסורתית יושבים כולם סביב האינג'רה, אותה פיתה ספוגית וחמצמצה, ומאכילם זה את זה בידיים, מהיד שלך לפה של החבר או החברה. זה ביטוי לחיבה, לקרבה ולאינטימיות. הנה משהו שהיינו יכולים ללמוד. הייתי באתיופיה כמה פעמים בשנות ה־80. מה שהיה יפה בעיני, בין השאר, הוא שגם במסעדות היוקרה וגם בדוכנים העממיים של השוק באדיס, אוכלים בדיוק את אותו אוכל: אינג'רה, בשר ברוטב חריף, מטבלים שהאינג'רה סופגת. רק ההרכב האנושי סביב השולחן משתנה. חבש מעוצבת כסוכת קנים, כמו מסעדה אתיופית עממית, והשולחנות מיועדים ל־18 סועדים. ישבתי שם השבוע לבד. האכלתי את עצמי. במה? כל מנה בתפריט מוגשת בשני סגנונות: קיי וואט (תיבול חריף) ואלצ'ה וואט (מעודן יותר). מנה עסקית צמחונית (29 שקל בשעות 16:30-12:00, 39 שקל לאחר מכן) כוללת מגש של אינג'רה ושלושה תבשילים שהוגשו בפנכות מתכת קטנות. גרגרי חומוס שרוסקו במעבד עד שהיו לתערובת סמיכה, מנה מבוססת על אפונה, מנה של ירקות מבושלים (תפוח אדמה, גזר, עלי סלק). קצת מזכיר את הארוחות בסגנון ההודי, רק הרבה יותר חריף, עוקצני, ואת הכל מלווה הטעם החמצמץ של האינג'רה. לוקח זמן להתרגל לזה. הכל סביב האינג'רה. מעורב אתיופי בחבש (צילום: דן פרץ) המנות הבשריות (39 שקל עד אחר הצהריים, 49 שקל לאחר מכן) מבוססות על עוף או על בשר. דורו קאיי וואט היא מנה של שוקי עוף ברוטב חריף, כמעט ללא תוספת. אין הרבה בשר במנה, אבל חריפות הרוטב גורמת לך מהר מאוד להזיע ולהרגיש שבע. במנות הבקר כבר נכנעתי, הזמנתי את הגרסה הפחות חריפה, תבשיל של אביש קיי אלצ'ה (בשר בקר מוקפץ, שבושל ארוכות, ברוטב אדמדם). כדאי להזמין את המנות בגרסה המעודנת יותר כדי להבחין בהבדלים ביניהן. הרוטב החריף משתלט בקלות על בלוטות הטעם. זה לא מקום שבאים אליו כדי למלא את הבטן (למרות תחושת השובע שהיתה לי בתום הארוחה) וגם לא כדי להשוות אותו לחוויות הגורמה הנהנתי המקומי (אין למה להשוות), אלא יותר כדי לעבור חוויה תרבותית מיוחדת ולהתקרב לזולת. התענוג העיקרי עבורי היה דווקא בסוף, עם לגימת בונה, הקפה המסורתי. קולים את הגרעינים שם בבוקר, טוחנים לפני כל הגשה של קנקן. אפשר להרגיש את הניחוח הירוק של פולי הקפה, ניחוח עז של מרחב.

תפאורה: שולחנות עץ ארוכים ומסודרים בצפיפות, מעט תמונות מסורתיות סביב השולחן: הייתי לבד. סמוך לעזיבתי נכנסו חמש נשים אתיופיות, צוהלות ומקסימות שירות: אישי חיוך: מלא שיניים בוהקות שירותים: מבריקים נגישות: נוחה שורה תחתונה: חוויה שונהחבש - הנגב 4, תל אביבפתוח: א'-ד' 22:00-10:30, ה' 24:00-10:30

*#