${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סנה: הכוונות טובות, הביצוע פחות

למסעדה החדשה של רועי אורן יש את כל התכונות הטובות על הנייר, אבל בפועל היא סובלת מאוכל צולע וביצוע לא מדויק

תגובות

בחודשים האחרונים נפתחו הרבה מסעדות חדשות בתל אביב על ידי שפים צעירים. מסעדנות, בנוסף לבישול מקצועי, זה לא עסק קל. זה אפילו עסק קשה מאוד. רועי אורן, השף שמאחורי cena, עבר בלא מעט מטבחים, חלקם מרשימים מאוד. אבל האם די בניסיון שלו, אולי אפילו בכישרון שלו, בכדי להבטיח את הצלחתה של המסעדה החדשה?

על הנייר יש למסעדה את כל התכונות הנכונות: מיקום טוב, חלל יפה וייחודי, תפריט נגיש ומחירים שפויים. התחושה הראשונית היא שהושקעו במסעדה מחשבה, מאמץ וכוונות טובות, ובעיקר שלא מזלזלים כאן בלקוח כמו במקומות אחרים בעיר. ובכל זאת, עם כוונות טובות לא הולכים למכולת. ונדמה שאם המסעדה לא תעבור שינוי משמעותי, היא תמצא את עצמה במסעדות הנשכחות, שבמקרה או לא במקרה, החלל שבו היא מצויה כבר איכלס כמה מהן. » cena - לשעות פעילות ולכל הפרטים» דנה מלמד מבשלת עם רועי אורן

לביקורות נוספות:» דליקטסן: עם מקצועיות לא מתווכחים» מסעדת שולחן: הימור בטוח, בטוח מדי» ושתי: הרבה כישרון, המון הבטחהמה שהכי בולט מהחוויה ב-"cena" היא העדר הרושם שהיא מותירה. כמי שלעיתים נדירות שוכחת מה היא אכלה, לקח לי כמה דקות להיזכר. וזה לא שהרושם היה רע כל כך שהדחקתי אותו, פשוט היה בו משהו אפרורי ונשכח. יכול מאוד להיות שגם העובדה שהמסעדה היתה כמעט ריקה בבואנו לא תרמה להתרשמות הכללית.

המסעדה שוכנת במבנה לשימור, שכולל חצר יפה ונעימה מאוד. בחלל הגדול והמרווח שבפנים, אפשר לשבת בשולחנות או על הבר. על אף הנברשות והגימורים המעט מצועצעים, יש משהו אלגנטי ופשוט בעיצוב. גם התפריט שומר על קו פשוט יחסית, וכולל מנות ראשונות ועיקריות בהשפעה אירופאית-ים תיכונית.

מה אכלנו: למנות ראשונות הזמנו "ארטישוק ואספרגוס על קרם שורשים עם פרמז'ן” ומנה מיוחדת לאותו ערב - "סינטה צרובה עם קרם שום וציר שאלוט". שתי המנות היו לא רעות אבל סבלו מאותה בעיה: יותר מדי מרכיבים על הצלחת, שהותיר אותן מבולבלות. מנת הארטישוק סבלה גם מבעיה נוספת - בעוד הארטישוק היה טרי, טעים ועשוי כהלכה, האספרגוס לא היה באיכות מספיק טובה ובושל יותר מדי. קרם השורשים השלים את המנה, אבל יחד עם הבלסמי המצומצם והפרמז'ן היו בה פשוט יותר מדי טעמים. הסינטה עצמה היתה טובה, אבל המנה סבלה מבעיה של מרקם - יותר מדי קרמים (שחוזרים במנות רבות בתפריט) והעדר רעננות. לא ברור מה היה תפקידו של הפלפל המוחמץ במנה, אבל הוא לא הוסיף מבחינה אסתטית ואף גרע מהטעם. מסובכת. ארטישוק ואספרגוס על קרם שורשים עם פרמז'ן (צילום: אנטולי מיכאלו)לשמחתנו לא מיהרו להגיש לנו את המנות העיקריות. בכלל, השירות היה קשוב ולא מעיק, למעט השאלה "הכל בסדר" שחזרה יותר מדי פעמים. אגב, אם הייתי נותנת תשובה כנה לשאלה הזו, אז התשובה היתה "לא, הכל לא בסדר. דג היום ברוטב פרובנסאל לא באמת כלל רוטב פרובנסאל. הדג עצמו, פילה לברק, הוכן כהלכה (או "הותקן" למי שמתעקש) והיה טעים ועסיסי, אבל טעמי העגבניות, הזיתים ושמן הזית שאופייניים לאזור פרובאנס נבצרו מהמנה. במקום זה קיבלנו ירקות שורש (גזר ובטטה) אפויים ומשעממים. המנה העיקרית השנייה, מרק פירות ים, ניסתה להיות מתוחכמת יותר אבל בסופו של דבר נעדרה אופי. המרק בפועל דמה יותר לציר, שטעמי הדגים ופירות הים ניכרו בו, אבל הוא היה דליל מדי וחסר גוף ונוכחות. פירות הים - סרטן, מעט שרימפס ומולים - היו אמנם טריים אבל הסרטן בושל יותר מדי".

איפה המרק? מרק פירות ים (צילום: אנטולי מיכאלו)לקינוח הזמנו קראמבל תפוחים, לכאורה קינוח פשוט למדי שאם נעשה כהלכה גם מהנה למדי. לשולחננו הגיע קראמבל תפוחים מעט מוזר עם תפוחים אפויים שנפרסו מאוד דק עד שלא היה מה לנגוס בהם, וקראמבל מתוק מדי. סורבה התותים שליווה אותו לעומת זאת היה מצוין. כל זה הגיע עם שוט של סמבוקה משולהבת שבתוכה כדור מלון. לא קיבלנו הסבר על איך זה אמור להוות חלק מהמנה ולאחר טעימה משולבת עדיין לא השכלתי להבין.

שירות ואוירה: קשה לשפוט את השירות היות והיינו הזוג היחיד שישב על הבר, ובכל זאת, קיבלנו שירות טוב מאוד וחביב. כאמור, נדמה שהכוונות כאן באמת טובות ושהנכונות הבסיסית לשרת לקוחות כראוי מצויה. האווירה נעימה ולא נראה שיש כוונה להפוך את המקום לרועש מדי, גם לכשיתמלא. יחד עם זאת יש משהו, אותו משהו חמקמק, שחסר. כאן אולי מגיע לידי ביטוי העדר הניסיון, ההבנה והטעם הדרושים בכדי לנהל מסעדה בהצלחה. לא באמת פרובנסאלי. דג ברוטב פרובנסל (צילום: אנטולי מיכאלו)

יין: תפריט היין מצוין, ורואים שיש מאחוריו מחשבה רבה ובחירות אישיות ומעניינות. התפריט מחולק לקטגוריות בהתאם לאופיו/סגנונו של היין (כפי שאופנתי לעשות עכשיו), וכולל יינות ישראלים מיקבים קטנים וטובים ויינות אירופאים מאזורים שונים. מרביתם גם בטווח מחירים נוח וסביר. אני שתיתי שרדונה של יקב אסיף, הממוקם בערד, שיינותיו הלבנים הם מהטובים שמיוצרים בישראל. השרדונה רענן, עם חמיצות עדינה, רך ונעים לשתיה. בשורה התחתונה: המסעדה בחלקה על המסלול הנכון, אבל כוללת לא מעט מהמורות. המחירים נמוכים, התפריט פשוט ונגיש, אבל האוכל צולע בגלל יותר מדי מרכיבים, בלבול של מרקמים וביצוע לא מדויק. הרושם שנותר הוא שעל אף כוונות טובות וראויות, חסרה כאן הבנה אמיתית של אוכל וחדות בהוצאה לפועל הן של המנות והן של החזון מאחורי המקום.

ארטישוק ואספרגוס – 42 שקליםסינטה צרובה – 56 שקליםמרק פירות ים – 60 שקליםדג היום – 98 שקליםשתי כוסות שרדונה של אסיף – 26 שקלים כ"אכוס ריוחה – 33 שקליםקראמבל תפוחים – 36 שקלים

סה"כ: 351 שקלים, לא כולל שירותcena - מונטיפיורי 42, תל אביב

*#