טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

The Bun: מנות שלא מחדשות במסעדה שלא מתאמצת

עם עיצוב בנאלי, ואוכל מוכר מדי - התפריט המצומצם של The Bun לא מצליח לרגש כפי שאפשר היה לצפות

תגובות

לפעמים נדמה שלא כל כך מסובך לפתוח מסעדה בתל אביב. לפעמים נדמה שזה אפילו די קל. אולי אפילו קל מדי. די לציית לכמה כללים בסיסיים. הכלל הראשון - אתה צריך לרצות. כבר עברתי בשנים האחרונות בכמה מסעדות שסיבת הקמתן היתה העובדה שכמה חבר'ה מאוד רצו לפתוח משהו, לא חשוב מה, לא חשוב היכן, העיקר בתל אביב. לפעמים ככה זה גם נראה, וככה זה גם נסגר, אחרי כמה חודשים. The Bun - לשעות פעילות ולכל הפרטיםביקורות נוספות של צבי גילת: » מסקל: מקסימום מקסיקו» נלסון 33: השכונתית שהשביעה אותי» ויטושה: אוכל מבולגריה באהבהכאן צריך להוסיף את הכלל השני: ה"לוקיישן". לפעמים נראה שדי בכך שאתה רוצה ושמצאת מקום פנוי, בסביבה שיש בה תנועה ערה ולקוחות פוטנציאליים תאבי גיוון, ובכך כבר נעשתה רוב העבודה. אם יש לך קונספציה בראש, מה טוב. אם לא - אפשר להתאים אותה ללוקיישן. גם ככה מסתדרים. בעלי The Bun, בר־מסעדה אסייתי שנפתח לאחרונה, מצאו מקום מצוין, בכניסה לשוק הכרמל. מקום קטן, צר, חמישה מטרים ממסעדת גדרה 26 הנהדרת. זה כבר נותן סיכוי לא רע להצלחה. הסקרנים יגיעו. מיקמו מטבח, בנו ספסל מולו וספסל כנגדו. הנה לנו מסעדה. על העיצוב פסחו. אפשר לומר שגם זאת קונספציה.

אוכל שוק הולך עכשיו חזק. שוק לא זקוק לעיצוב. אם המקום קטן מדי (והוא כזה) אפשר  לקרוא לו "מטבח פתוח". אוכל השוק שמציעים ב־The Bun הוא אוכל רחוב אסייתי. באן היא לחמנייה מאודה, ממולאת בכל מיני, מוצאה יפני, חוטפים על המקום וממשיכים הלאה. הופ, הנה לנו גם שם למסעדה. לא צריך להתאמץ. דרוש גיבוש. the bun (צילום: דניאל לילה)התפריט מודפס על נייר A4. חמש או שש ראשונות, ארבע עיקריות, עוד אחת שלא כתובה בתפריט, האיש שמאחורי הדלפק עידכן אותנו שהוא (התפריט) מתחלף בקרוב. כנראה יש לכך סיבה. מבין הראשונות בחרנו את הראשונה. מנה שאין לה שם, רק מרכיבים: סלט אטריות עם שעועית ופפאיה ירוקה, עגבניות צ'ילי, בוטנים, עשבי תיבול ורוטב שזיפים (34 שקלים). נו, שוין (זה ביידיש, לא ביפנית). פרט לחמצמצות נעימה, אין לי הרבה מה לספר על הסלט הזה. גם המנה השנייה שדגמנו מבין הראשונות, סלט וייטנאמי (לא הופיעה בתפריט, לדברי המלצר, משופע בבוטנים ובירקות שונים), השאירה אותנו די אדישים. חשבנו ששוט סאקי (10 שקלים) יפתח את חכנו, אבל הסאקי הוא משקה קל לעומת ערק האיילות (18 שקלים) שהוזמן אף הוא. העיקריות? ב־The Bun מציעים קריספי עוף עם פירה (56 שקלים), ראמן עוף עם ביצה קשה ברוטב סויה (52 שקלים) ומנה של דג (הפעם היה זה פילה בורי) על הפלנצ'ה (56 שקלים). קשה לומר שהמבחר משאיר אותך אובד עצות מול השפע. אז לקחנו את הדג. נכון, הוא נעשה לעינינו. נכון, הוא היה עשוי היטב. אבל יש הרבה דגים בים, וזה גם מה שאפשר לומר על הדג הזה. כבר העלינו בחכתנו כאלה. לא סיבה לפתוח מסעדה. לחמניות עם אנטריקוט ב-the bun (צילום: דנה מלמד)כדי לגבש דעה נחרצת לקחתי הביתה מנה של נודלס אודון (מהסוג הרחב) עם ציר דאשי, אצת נורי, בוניטו (סוג של טונה) וביצה (38 שקלים). אפשר לסחרר את ההכרה שלי עם שפע של מונחים אקזוטיים, אבל על החך זה לא עובד. סלט נודלס? כן. משביע? בהחלט. חידוש? לא איתרתי אותו. בקטנה תפאורה: בר, נטול עיצוב, מטבח פתוח, ישיבה על כיסאות עץ גבוהים, לאכול ולזוז.סביב השולחן: אין שולחן, יש דלפק. סקרנים וידידי העובדים, כך נראה.שירות: חביב ואישי.שירותים: צריך לצאת לסמטה ולפתוח את הדלת הסמוכה. אבל נקיים ונוחים.חיוך: שבע רצון.נגישות: טובה אך צרה.חניה: בחניון מכבי, שוק בצלאל.שורה תחתונה: מזון מהיר, אבל גם מעט חאפ־לאפ. היה עדיף לייצב תפריט, לעצב פינה, אולי לעשות עוד הרצה להרצה.

*#