טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דליקטסן: עם מקצועיות לא מתווכחים

המקום החדש של רותי ומתי ברודו מוקפד ומקצועי כמו שאר המסעדות שבבעלותם, למרות שדווקא האוכל במעדנייה עדיין לא לגמרי מיישר קו עם העטיפה הכוללת. ובכל זאת, מדובר בחוויה שרק מקצועיים כמוהם יודעים לספק

תגובות

כבר הרבה מאוד זמן אני טוענת שתל אביב זקוקה למעדניה טובה. כזו שמוכרת מגוון של אוכל ומוצרים, שגם נראית טוב וגם עושה חשק לקנות ולחזור. זה לא מפתיע שמי שהחליט להרים את הכפפה היא קבוצת R2M, שבבעלותה הקופי בר, הבראסרי, הוטל מונטיפיורי, רוטשילד 12 והבייקרי. הקבוצה הזו הרי מובילה את עולם המסעדנות המקומי כבר 17 שנים, ואם יש פער בשוק שאפשר למלא - אז רק מתבקש שהיא תהיה זו שתמנף אותו.

דליקטסן - לשעות פעילות ולכל המידע

ביקורות נוספות:» שולחן: הימור בטוח, בטוח מדי» ושתי: הרבה כישרון, המון הבטחה» מסעדת רגב: ברוכים הבאים לשנות ה-80» מסעדת יפו תל אביב: בלי ברק

זה לא שאין מקומות בעיר שבהם ניתן לקנות גבינות טובות, נקניקים ואפילו קצת אוכל מוכן, אלא שאין ממש מקום שהוא בבחינת "one stop shop", ויותר מכך, אין מקום שמספק את אותה חווית קניה ובילוי שדליקטסן מתיימרת לתת.  ואכן, כשנכנסים למקום אי אפשר להתבלבל. חתימת היד המוכרת כבר ממקומותיה האחרים של R2M מורגשת מיד, ועם זאת המקום שונה לגמרי ומעורר התפעלות. הקומה התחתונה מאכלסת את המעדניה כשבצידה האחד אוכל מבושל, מאפים, יינות ופרחים, ובצדה השני גבינות, נקניקים ודגים כבושים למיניהם. העיצוב מוקפד אבל מינימליסטי ומשאיר מקום לצבעוניות של האוכל והמוצרים. התחושה הראשונה היא של שפע גדול, יכול להיות שאפילו גדול מדי. במקום מסתובבים עשרות אנשים ביניהם לקוחות ועובדים רבים, ובשלב הזה האווירה קצת כאוטית, מה שגרם לנו להחליט להתחיל דווקא בארוחת צהריים בקומה העליונה.

כמו במפעל. דליקטסן (צילום: נועה מגר)

המסעדה שמעל המעדניה מגישה ארוחות עסקיות כל יום בין השעות 12 בצהריים לשמונה בערב, ובמבט ראשון קשה להאמין שהמסעדה זה עתה נפתחה. ראשית, היא מלאה לגמרי. שנית, המסעדה מתנהלת באופן בטוח, נינוח, מוקפד ומאוד מכוון. המלצרים חייכנים ויעילים, השולחן ערוך בקפידה, האווירה מתוקתקת והאוכל מספק תמורה הוגנת. מה אכלנו: התפריט מורכב ממנות ראשונות שחלקן הגדול מוכר מהמסעדות האחרות שבבעלות הקבוצה וממנות עיקריות הנשענות על האוכל שגם נמכר במעדניה. למנות הראשונות הזמנו קרפעלך במילוי עוף ובקר והרינג עם סלט תפוחי אדמה. שתי המנות היו מצוינות. הקרפעלך הוגש עם בצל מטוגן ושמנת חמוצה עשירה וטובה, כמיטב המסורת היהודית. ההרינג, שנכבש במקום, הוגש דווקא בגרסה מעודנת ולא מלוחה של המעדן. יש אולי אנשים שיאהבו אותו פחות בתחפושת זו, אבל הוא השתלב היטב בתפאורה הכללית של המקום והיה טוב באמת, בעיקר בשילוב עם סלט תפוחי האדמה, העתיר בשמן זית.

ראשונה מפתיעה ומעודנת. הרינג בדליקטסן (צילום: נועה מגר)

למנות העיקריות הזמנו כרוב ממולא ועוף טיקה. שתי המנות היו טובות והוגשו באופן מאוד אסתטי, אבל הן היו פחות מדוייקות, או פחות מובחנות מהראשונות. כרוב ממולא בבשר ברוטב עגבניות זו דווקא מנה המוכרת ממעדניות אולד סקול שמוכרות את האוכל הביתי העדתי. המנה הזו אמנם הכילה הרבה פחות שמן ממה שהורגלנו, ולפיכך היתה גם אלגנטית - וסביר להניח בריאה יותר, אבל היא לא נלקחה למקומות חדשים. עוף טיקה - עוף בתיבול הודי חריף, היה טעים, אבל ללא ספק עבר תהליך נורמליזציה או התאמה למקום. הוא הוגש כקרע שנחתך לשניים על מצע אורז לבן, וסביר להניח שלא הוכן בתנור מסורתי על עץ או גחלים. הארוחות העסקיות כוללות סלסלה של לחמים טריים עם חמאה, ואיך שהתיישבותנו קיבלנו גם קנקן מים לשולחן ושתי כוסות יין, משום שחיכינו כמה דקות לשולחן. בהחלט מדובר בארוחה טובה שמתומחרת באופן הוגן ומשתלם למדי. 

לפני שירדנו למטה, לסיבוב ארוך יותר במעדניה, קינחנו בפאי תפוחים מתובל מאוד שהוגש חם, עם כדור של גלידת וניל. גם בגזרת הקינוחים החליטו לייבא את ההצלחות המפורסמות משאר המסעדות ויש לא מעט קינוחים בפחות מ- 20 שקלים.מתובל במיוחד. פאי תפוחים בדליקטסן (צילום: נועה מגר)

בחזרה למטה: כבר שעת אחר הצהריים והרוחות נרגעו. בקערות גדולות מוגש אותו האוכל שאכלנו למעלה, לצד מגוון רחב יותר של סלטים ומוצרים נלווים. אפשר לקחת סלסלה, לעבור בדוכניה השונים של החנות ולשלם במקום אחד. אין ספק שהמקום מכוון לקהל רחב יחסית של אנשים. מצד אחד, אנשים שאין להם זמן, יכולת או חשק לבשל בעצמם, אבל רוצים בכל זאת לאכול בבית אוכל בריא יחסית. מצד שני, אנשים שבאים לכאן במטרה הרבה פחות פרקטית ויותר חווייתית. מי שרוצה להרשים את אורחיו יוכל לקנות כאן גם פרחים, כלי הגשה יפים, צנצנת לימונים כבושים ואפילו עגבניות וארטישוקים טריים ויפים. במקום ללכת לשוק, או למספר חנויות שונות, אפשר להסתפק במקום אחד. אין ספק שמדובר בפרויקט מורכב, שעדיין צריך זמן על-מנת לפתח את אופיו ולהבין מהו הקו המנחה שלו. כך למשל לא בטוח שלמכור שימורים ופסטות שאפשר לקנות גם בחנויות אחרות זה רעיון מוצלח (גם אם מדובר במוצר טוב), ויכול להיות שדרושים אנשי מקצוע מנוסים יותר באגף הגבינות והנקניקים. הרצון להיות גם-וגם-וגם מובן, במיוחד בשוק המקומי, אבל כדאי לשים דגש בשלב הזה על איכות האוכל ואופיו, כדי שגם בגזרה הזו יהיה ברור מה האלטרנטיבה שהמקום מציע, ומדוע היא טובה יותר מאחרות. 

מי צריך שוק? דליקטסן (צילום: נועה מגר)

בשורה התחתונה: האוכל שלקחנו הביתה היה לא רע וגם לא יקר במיוחד, אבל הוא לא גרם לי לרצות לרוץ ולקנות שם אוכל שוב. במובן הזה האוכל לא מיישר קו עם העטיפה הכוללת, שבכלל לא מובנת מאליה לכשעצמה - העיצוב, ההקפדה על כל פרט, השירות המצוין ובעיקר התחושה הנדירה שמקבלים מהעובדים שם כאילו הם כל כך גאים להיות חלק מהמקום. 

עסקית עוף טיקה כולל מנה ראשונה: 68 שקליםעסקית כרוב ממולא כולל מנה ראשונה: 52 שקליםאמריקנו: 12 שקליםהפוך: 12 שקליםפאי תפוחים: 28 שקליםסה"כ: 172 שקלים

החשבון - מעדניה (עבור ארוחה לשני אנשים, לפי משקל): סלט חומוס ומגולד: 13.68 שקליםסלט פריקי: 11.28 שקליםעוף צלוי: 33 שקליםנקניק סופרסטה איטלקי, 160 גרם: 35.20 שקלים

דליקטסן, יהודה הלוי 81, תל אביב

*#