${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת שולחן: הימור בטוח, בטוח מדי

המסעדה החדשה של עומר מילר מציעה אוכל טעים, שירות טוב ויעיל ומיקום מנצח. רק חבל שבתוך כל אלה אין אמירה קולינרית חדשה או יצירתיות

תגובות

שפים, במיוחד המפורסמים שביניהם, נדרשים להמציא את עצמם כל פעם מחדש. נכון שלכל שף, לפחות למוצלחים שביניהם, יש איזו שפה קולינרית ייחודית, מעין טביעת אצבע, אבל כמו בכל מקצוע יצירתי - לפעמים צריך גם להתפתח, להשתנות קצת, להתנסות. עומר מילר, השף הסלב שמאחורי חדר האוכל ועכשיו גם שולחן, מסעדה חדשה בשדרות רוטשילד, מגדיר את האוכל שלו כמטבח ישראלי חדשני. הכוונה למנות שרבים מכירים מהבית, חומרי גלם מקומיים וכל מיני טוויסטים עדכניים לכאורה. עד כאן נשמע פחות או יותר כמו חלק גדול מהמסעדות בתל אביב. אז במה שונה "שולחן" מכל אלה, ומ"חדר האוכל" בפרט? בגדול, לא בהרבה, אבל היא כן מצליחה לעשות את העבודה בפחות רישול, או אם להשתמש בלשון חיובית - לרוב, היא קולעת נכון.

מסעדת שולחן - כל הפרטים

ביקורות נוספות:

» בר יין: משאירים את המניירות בבית» ושתי: הרבה כישרון, המון הבטחה» מסעדת רגב: ברוכים הבאים לשנות ה-80» מסעדת יפו תל אביב: בלי רעש, בלי צלצולים, בלי ברקאבל השינוי הכי ניכר במסעדה החדשה לעומת "חדר האוכל" מגיע דווקא מגזרת האירוח ולא מהאוכל. המקום קטן יותר, אינטימי יותר והרבה יותר נעים. השולחנות ערוכים ולא צריך לדוג סכום מכלי מרכזי, ותודעת השירות טובה מאוד. לכל שולחן מוצעים מים מסוננים מוגזים או טבעיים באופן מיידי וחופשי - החלטה מבורכת ומאוד חכמה, שהלוואי ותוביל למגמה כוללת בעיר. האוכל לעומת זאת, אמנם עשוי טוב, מעודן יותר מ"חדר האוכל", אבל עדיין לא מביא עמו בשורה חדשה. בשביל להתפתח צריך גם השראה והפריה סביבתית, ואולי מזה אין כאן מספיק. במקום יש איזו הסתפקות בבינוניות, אולי כורח של יכולת הישרדות, שהיא כאמור בעיה לא ייחודית ל"שולחן" אלא למסעדות רבות.

מה אכלנו: התחלנו עם שלוש מנות ראשונות ומנה של לחם ומטבלים. כמו ב"חדר האוכל" - גם כאן הלחם מגיע עם קרם חצילים טעים, שמן זית מתובל ופסטו זעתר מתקתק (נדמה לי שעל בסיס שקדים במקום צנוברים) ומצויין, שכמעט וגנב את ההצגה לכל המנות. מנת ה"ביצה שניצל" היתה יפה מאוד, חמודה, וכמעט מוצלחת. יחד עם זאת, ברור שעם קצת נסיון ועבודה, זו תהיה מנה אהובה וטובה יותר. ביצה רכה טוגנה בציפוי פריך של פירורי לחם וגראם מסאלה (תערובת תבלינים הודית) והוגשה עם בצל מטוגן, כוסברה ורוטב ויניגרט תאילנדי עדין. מנה שהיא ממהותה קצת שובבה, אבל התנהגה קצת בביישנות. בדרך כלל אני בעד איפוק, אבל לפעמים צריך דווקא ללכת על כל הקופה. במקרה הזה - קצת יותר תיבול ופיקנטיות.

סלק צלוי במלח עם גבינת פטה היתה מנה אלגנטית וטעימה מאוד. הסלק נצלה עד למידה מדויקת והיה בעל טעם מתקתק ועמוק. הגבינה הטובה השתלבה היטב והעניקה מעט מליחות ומימד נוסף של מרקם למנה. כוסברה ועלים נוספים תרמו לרעננותה ולצבעוניותה.

"מליטות מקומחות ומטוגנות", מנה מיוחדת לאותו ערב, היתה פחות מוצלחת. לא צריך הרבה בשביל להצליח עם מנה כזו, כל עוד הדג טרי, ועדיין, מישהו במטבח טיגן אותן קצת יותר מדי - מה שפגע הן במרקמן והן בטעמן. חמודה וכמעט מוצלחת. מנת ה"ביצה שניצל" (צילום: דן פרץ)לעיקרית אכלנו "טורטליני דלעת עם גבינת ריקוטה, גזרים אורגניים חמאת מרווה וכמהין". דווקא על הנייר נדמה שיש במנה הזו יותר מדי מרכיבים, אבל יד עדינה וזהירה שמרה עליה והפכה אותה לטעימה ומרשימה. הכיסונים עצמם אמנם היו מעט עבים מדי, אבל המילוי היה מתוק במידה הנכונה, והאיזון עם גבינת הריקוטה, נגיסותם של הגזרים שנצלו בחמאה והרמז העדין ביותר לכמהין - פיצו על כך. "פילה מוסר ים צלוי,” עיקרית נוספת שאכלנו, הוכן באופן יוצא מן הכלל, שמר על עסיסיותו וכמעט ולא היה צריך כלום לידו. בתפריט כתוב שהוא מוגש עם סלקים ושומר אפויים, אבל אנחנו קיבלנו אותו עם תפוח אדמה וירקות שורש אפויים למחצה שהיו קשים לאכילה. מתוק במידה הנכונה. טורטליני דלעת עם גבינת ריקוטה (צילום: דן פרץ)

קינוח שנקרא "כבשים" היה מקורי ומהנה למדי. קרם אוורירי וקל של יוגורט צאן, מוגש עם מעט פיסטוקים, דבש וכמה שבבים של בצק עלים. קינוח שהמתיקות בו מרומזת בלבד, והוא חמצמץ, קליל, ומשאיר טעם של עוד.

שירות ואווירה: השירות היה קשוב, נחמד ומקצועי. המנות הוגשו בקצב נכון שהתאים לנו ולאו דווקא למטבח, צלחותינו פונו בין המנות, קיבלנו מפיות נקיות, הוצע לנו יין ואפילו עזרה בבחירתו. האווירה נעימה, עניינית, לא כפויה, תל אביבית אבל לא נוצצת, אבל גם קצת נטולת חן. אין תחושה שמדובר במסעדה שזה עתה נפתחה משום שהדברים מתנהלים בביטחון ובנינוחות. כרגע עושה רושם שהישיבה בפנים דווקא מוצלחת ואינטימית יותר, וגם מאפשרת הצצה לתוך המטבח. סביר להניח שברגע שתוסר סגירת החורף הישיבה בחוץ תהיה תוססת יותר. מקורי ומהנה. קינוח כבשים (צילום: דן פרץ)

יין: תפריט די סטנדרטי, אבל בטווח מחירים נוח והגיוני ועם איזון טוב בין יינות ישראלים ליינות עולם. חבל שאין יותר יינות ראויים ומעניינים בכוסות.

למי זה מתאים: לכ-ו-ל-ם, ולכן יש להניח שזו תהיה הצלחה גדולה.

בשורה התחתונה: ביצוע מוצלח למקום שיהיה חביב על רבים. בלי הרבה שאר רוח, או אמירה קולינרית יוצאת דופן, אבל אוכל טעים, שירות טוב ויעיל ומיקום מנצח. אין שום דבר מקומם במקום, אפילו המחירים סבירים (ביחס לרמת המחירים הלא סבירה אליה הורגלנו), אבל גם אין בו משהו שהוציא ממני רגשות חזקים אחרים. יחד עם זאת, חשוב לציין שהמסעדה זה עתה נפתחה ולכן אישיותה עשויה עדיין להתעצב וגם המטבח בוודאי יתמקצע ויתחדד.

ביצה שניצל - 28 שקליםסלק צלוי - 28 שקליםמליטות מטוגנות - 54 שקליםמוסר ים - 108 שקליםטורטליני דלעת - 58 שקליםקינוח "כבשים" - 36 שקליםכוס יין פלם קלאסיקו - 36 שקליםכוס יין ירדן שרדונה - 33 שקליםאספרסו - 10 שקליםסך הכל: 391 שקלים

מסעדת שולחן - שדרות רוטשילד 73, תל אביב.

*#