טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בר יין: משאירים את המניירות בדלת

במסעדה הקטנה בפינת הרחובות מונטיפיורי ונחלת בנימין אפשר להעביר ערב נעים, אינטימי וליהנות מאוכל טוב ומיין מצויין

תגובות

יש מסעדות שנפתחות ומיד יש סביבן הייפ. עוד לפני שהסועד הראשון שילם את החשבון כבר נכתבות עליהן אלפי מילים. לעומתן, יש אחרות שלוקחות את הזמן, ובונות, תוך עבודה עקבית ועיקשת, קהל לקוחות נאמן ואוהד. בר יין או "Wine Bar", שחגגה החודש יומולדת שלוש (שנים, לא חודשים), שייכת לסוג השני. המקום הקטן והצנוע לא מנסה, לפחות כך נדמה, להיות "הכי" בשום קטגוריה. האנשים של "בר יין" רוצים לספק חוויה נעימה וטעימה, תוך מתן כבוד הן לאוכל והן ליין שלצידו. בשנים האחרונות נפתחו לא מעט ברי יין, מוצלחים יותר ופחות. חלקם התהדרו או עדיין מתהדרים בתואר "בר יין" אך למעשה מתפקדים כבר אוכל שאינו שונה מברים או מסעדות אחרים. "בר יין" שבפינת הרחובות מונטיפיורי ונחלת בנימין מנסה להיות שונה בנוף, ולהעמיד את היין במרכז החוויה. המשימה הזו לא קלה, משום שבארצנו מרבית האנשים עדיין יוצאים על מנת לאכול, ולא על מנת לשתות.בר יין - לשעות פעילות ולכל המידעביקורות נוספות:ושתי: הרבה כישרון, המון הבטחהמסעדת רגב: ברוכים הבאים לשנות ה-80מסעדת יפו תל אביב: בלי רעש, בלי צלצולים, בלי ברקהמקום כולל בר ארוך שמאחוריו נערכים כל הבישולים, שני דלפקים בגובה הבר לאורך החלונות וקומת גלריה קטנה. העיצוב, או העדרו, מפנים את הבמה לשחקנים הראשיים. הגענו בשעת ערב מוקדמת יחסית, והמקום היה עדיין ריק. יחד עם זאת, היות שהמקום קטן ושמי שבישל מולנו גם שירת אותנו, לא נוצרה מבוכה שיכולה לאפיין מסעדות לא מלאות.פשוט סלט. אבוקדו, שומר, תפוז (צילום: הילית אזולי)היות שהמסעדה בדיוק חגגה יום הולדת שלוש, למנות הקבועות בתפריט נוספו כמה מנות מיוחדות. למעשה, גם ככה חלק משמעותי מהתפריט משתנה בהתאם להיצע בשוק. כמו מקומות רבים, גם כאן המנות כולן בינוניות בגודלן ונועדות לחלוקה. אך שלא כמו מקומות אחרים, התחושה היא שאין מאחורי המבנה הזה שום "אג'נדה" או פילוסופיה מורכבת, אלא שזו הפשוט הדרך הכי נכונה לאכול בבר יין. אפשר לאכול מעט ולשתות הרבה, אפשר גם הפוך. מה אכלנו: התחלנו עם לביבות סרטנים וגבינת עיזים חגיגיות, שנוצרו במיוחד לכבוד יום ההולדת. הלביבות טוגנו לנגד עינינו והיו פריכות מבחוץ ורכות ועסיסיות בפנים. יותר מדי גבינת עיזים האפילה על טעם הסרטנים, ומה שנותר מהחוויה היה בעיקר טעם הגבינה והטיגון. לא בלתי מהנה, אבל הדרמה גברה כאן על הטקסט, וחבל. קרעי פסטה עם ארטישוק היתה מנה פשוטה יותר, וטובה. הפטסה הביתית אמנם היתה קצת עבה מדי אבל בשילוב הארטישוק המצויין והתיבול המאופק והעדין - מגרעותיה נסלחו. "אבוקדו, שומר, תפוז" – נשמע לנו מסקרן בפשטותו הנועזת, אך בפועל מה שקיבלנו היה סלט חסה עם חתיכות שומר, אבוקדו ותפוז. כסלט הוא היה מצויין ורענן, ותובל בויניגרט חמצמץ וטעים, אבל לא יכולתי שלא להתאכזב מעצם היותו פשוט סלט. ארטישוק מוסיף המון. קרעי פסטה וארטישוק (צילום: דן פרץ) מנה של קוקי סן ז'אק (סקלופס) כבר היתה יותר מיוחדת. אמנם הסקלופס לא טריים אלא קפואים (מעטות המסעדות שבהן יש סקלופס טריים בארץ), אבל השפית הבטיחה לנו שהם טובים, אחרת "הם לא היו משתמשים בהם". מה גם שלא רצינו לוותר על השילוב עם תפוחי "פינק ליידי" וארטישוק. המנה נעשתה היטב, והאיזון בין החמצמצות של התפוחים לעומק והמרירות-מתיקות המרומזת של הארטישוק, יחד עם החמאה המפולפלת שבה נעשו הסקלופס היתה תענוג אמיתי. כמובן שאם הסקלופס היו מתוקים ובשרניים יותר (פשוט טריים) – היינו נהנים יותר, אבל במחיר הזה לא יכולנו להתלונן. קינחנו עם קרמבל בננות ושוקולד חם ומושחת, שהיווה סיום מתוק למדי וראוי לארוחה. חמצמץ-מתקתק- מריר-טעים. סקלופס (צילום: בועז לביא) שירות ואוירה: השירות לא יכול אלא טוב במקום כזה, והיה אכן אישי ונעים מאוד. ההרגשה היא שהם נמצאים שם עבורך ולא להפך - הרגשה שלצערי לא הרבה מסעדות מספקות לסועדים. אין  טקסים או גינונים מיוחדים, הסברים ארוכים על המנות או נסיון להסביר איך רצוי או ראוי לאכול. כיאה לחוויה שהמקום מכוון אליה – הכל נעים, לא כפוי ותלוי בחשקיו ורצונותיו של הלקוח. קשה לשפוט את האווירה על סמך הביקור האחרון, שכן המקום התמלא רק לקראת עזיבתנו, אבל ניכר שהיא ידידותית, חמה, לא מגניבה או לחלופין רצינית מדי, אבל גם לא נהנתנית עד הסוף.בעיקר, נעים. בר יין (צילום: בועז לביא) יין: כאמור, היין הוא שחקן ראשי במקום. תפריט היין מחולק לשלוש קטגוריות: "מיוחד במינו", "פשוט וטעים" ו"קצת אחר". בתוך כל קטגוריה יש חלוקה ליינות מבעבעים, לבנים ואדומים. המבחר כולל הרבה יינות ישראלים מיקבים קטנים וייחודיים וגם מיקבים גדולים – אך גם הבחירה מהם לא שרירותית וכוללת יינות טובים ומעניינים. בנוסף ישנם גם יינות מאזורים שונים באירופה, בעיקר מאיטליה וצרפת – שמשלימים את אפשרויות הבחירה ומאפשרים שתיה של זנים אחרים שאינם קיימים בארץ. יש לא מעט יינות שנעים בטווח המחירים הנוח 130-170 שקלים. בנוסף, ישנם יינות משתנים בכוסות. אנחנו שתינו שתי כוסות של כרם שבו אדום, יין פרי תוצרתו של היינן גבי סדן מהגליל. זה אולי אחד היינות הכי פחות ישראלים שמיוצרים כאן, ויחד עם זאת הכי מתאים לאקלים הים תיכוני ולמה שאפשר לעשות כאן. רענן, מלא בחמיצות ופרי, לא בומבסטי ובעיקר כיפי לשתיה.בשורה התחתונה: מקום אינטימי שמאפשר בילוי סולידי, נעים וטעים. קיים איזון טוב בין בר-יין למסעדה או בין מסעדה לבר-יין. האוכל טוב וחף ממנייריזם מיותר, אבל יכול להיות יותר חד.  זו מסעדה שבוודאי כיף לשוב אליה, משום שאין בה שום דבר מאוס או טרחני, אך מצד שני היא גם מעט מנומסת מדי, ואולי לא מספיק מרשה לעצמה להיות כל מה שהיא יכולה להיות.החשבון (עבור שני אנשים): קוקי סן ז'אק – 77 שקליםלביבות סרטנים – 82 שקליםקרעי פסטה וארטישוק – 54 שקליםאבוקדו, שומר, תפוז – 39 שקלים2 כוסות כרם שבו אדום – 90 שקליםקרמבל בננות – 32 שקליםסה"כ: 374 שקליםבר יין - נחלת בנימין 36, תל אביב.

*#