${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פו סושי: בלי הפתעות

אווירה נעימה, עיצוב נקי וקהל צעיר הופכים את פו סושי למה שהוא מקווה להיות - בר סושי שכונתי עם מחירי שפויים. עכשיו רק צריך לעשות סושי קצת יותר טוב

תגובות

בפו סושי לא לוקחים הזמנות אחרי השעה 20:00. כשהגענו ב-20:30, למראית האנשים שחיכו בחוץ, לא חשבנו שנתיישב מהר. לשמחתנו, היה מקום בשולחן המשותף בפנים, שמשום מה לא קרץ לאף אחד אחר. המסעדה הקטנה, שלמעט אותו שולחן משותף ומקומות ישיבה בחוץ מכילה בר אכילה בלבד, מעוצבת בחן מעט קוקטי. טפט אוריינטלי על קיר אחד, מולו קיר אבן ותאורה מרשימה ועמומה במידה הנכונה. משהו בין בר אופנתי ליפנית שכונתית. גם התפריט מכוון למשהו היברידי; מצד אחד תפריט סושי גדול ומגוון, מצד שני – כמה מנות שבפירוש אינן יפניות. התפריט כולל גם לא מעט "מנות ראשונות", שהן למעשה מנות מטבח קטנות, המקנות למקום קצת אופי של איזקאיה – הגרסה היפנית לטאפאס בר, בר יפני שמגיש מנות קטנות של אוכל שנהוג לחלוק. יחד עם זאת, אני לא חושבת שהיה כאן נסיון ליצור משהו "אותנטי" או מאוד מדויק, אלא ברור שהמקום מכוון לקהל צעיר ומקומי, כזה שרוצה לאכול טוב במחיר שפוי, אבל לאו דווקא נמצא בחיפוש אחר נסתרי ונפלאות האומאמי. בין דפי התפריט הרבים ניתן למצוא אפוא סושי עם גבינת שמנת או עם עוף, לא בדיוק חומרי גלם קלאסים, אבל לצד אלה אפשר בהחלט גם להצמד לטעמים מסורתיים יותר, כפי שאנחנו בחרנו לעשות.

ביקורות נוספות של אושרת יקותיאלמה אכלנו: אין בתפריט מגוון רחב מאוד של דגים או או חומרי גלם אקזוטים ומעניינים במיוחד. הרב מבוסס על טהרת הסלמון-טונה-טופו, ובמקרים רבים נוטים לפיכך לשחק קצת יותר מדי עם מעט החומרים שיש. התחלנו בכמה מנות מטבח: אגדאשי טופו – קוביות טופו מטוגנות בתוך ציר של דאשי, סויה ומירין היה טעים, אם כי קצת אלים. גם מי שאינו חובב טופו נוטה לאהוב את המנה הזו שכן הטופו המטוגן סופג את טעמי הציר העשירים. למעשה, גם אגדאשי יכול להיות מעודן יותר, על-ידי שימוש בטופו טרי בעל טעם עמוק יותר, ועל-ידי שימוש בדאשי איכותי. למרות שימוש מופרז בסויה ומירין במקרה הזה, עדיין מדובר במנה מוצלחת ומהנה. לעומתו, סלט אצות וואקמה עם מלפפונים ורצועות עוף לא היה מתובל מספיק וגם לא מספיק נכון. התיבול אשר כלל סויה וג'ינג'ר היה מעט תפל והסלט כולו נטה לעבר יצירה "אסייתית" ולאו דווקא יפנית מובהקת. דווקא מרק אודון שמר על מרכיבים מסורתיים והיה טעים מאוד. טעים, אבל קצת אלים. אגדאשי טופו של פו סושי (צילום: דני פילדס)אטריות אודון – אטריות חיטה עבות, בושלו באופן מדוייק ושמרו על גמישותן. המרק, שוב על בסיס ציר דאשי, סויה כהה ומירין, היה מרוכז ומתקתק. בנוסף, הכיל המרק צנון, ג'ינג'ר ושני שרימפס גדולים מצופים בטמפורה, שאפילו שמרו על פריכותם בתוך המרק. גם מנה של טופו בקארי יפני נרשמה כהצלחה. קארי יפני הוא למעשה קארי מערבי הנעשה מאבקת קארי, המוכר ממסעדות הודיות מחוץ להודו. הוא הפך לחלק מהתפריט היפני בעקבות שהותם של אנגלים ביפן במחצית השניה של המאה ה- 19, כשהודו עוד היתה קולוניה בריטית. קארי יפני אינו מכיל בדרך כלל חלב קוקוס, אבל התוספת הזו למנה דווקא השתלבה היטב בטעמיו החריפים של הקארי שעטפו את קוביות הטופו הגדולות. המנה מוגשת עם אורז לבן מאודה בצד – ללא ספק מקבלים תמורה נאה לכסף. עכשיו הגיע תורו של הסושי. בחרנו להמנע מסושי ססגוני ועז טעם מדי, אם כי האופציה הזו בהחלט קיימת בתפריט. פתחנו עם סשימי "ניו סטייל" כפי שהוא מכונה בתפריט; במקום חתיכות עבות של טונה, הדג נחתך דק יותר, בדומה לקרפצ'יו, ומוגש על מצע עלי בייבי עם רוטב ויניגרט על בסיס שמן שומשום. הצלחה בקערה. אטריות אודון של פו סושי (צילום: דני פילדס)שימוש מופרז למדי בשמן שומשום לא אפשר לטעמו של הדג לבוא לידי ביטוי. שמחנו אמנם שנתנו צ'אנס לסשימי ההרפתקני, אבל להבא נדבוק בדבר האמיתי. המשכנו עם מבחר של ניגירי. אורז נגירי אמור להיות מעט שונה מאורז סושי אחר – רך וחמים יותר. האורז, על אף שהיה מעט דביק מדי, נשא את חמימותן של ידיו של הסושי מן והיה בטמפרטורה הנכונה. גם התיבול בחומץ אורז היה עדין אך נוכח במידה מספקת. ניגירי עם דג יילו טייל היה הטוב ביותר ואולי הדבר הקרוב ביותר לעונג הטהור והפשוט שבאכילת סושי מוצלח באמת. הזמנו גם שני סוגים של גונקאנמאקי – כדורי אורז עטופים באצה במילוי משתנה – במקרה הזה אחד עם איקורה (ביצי סלמון) ואחד עם טוביקו (ביצי דג רחף). קשה לא להנות מביצי דגים אלה, עם טעמם המלוח, המעט מעושן והמובחן מאוד, אך האצה הצליחה לחבל ביצירה, שכן היא נעדרה כל פריכות והיתה סמרטוטית למדי. גם מאקי טונה ובצל ירוק סבל מאותה בעיה.  ויתרנו על קינוח, היות ומוצעים רק ארבעה קינוחים משעממים ואירופאים מאוד – קרם ברולה, טירמיסו, פבלובה ומרקיז שוקולד.עונג טהור. כדורי ניגירי של פו סושי (צילום: דני פילדס)שירות ואוירה: השירות היה נעים ויעיל והאוירה נינוחה, שמחה אך לא צוהלת מדי. נראה כי נחמד במיוחד לשבת על הבר, שהוא למעשה לבה של המסעדה, ולצפות בעבודתם של הסושי מן והברמנים. הישיבה בחוץ נראית קצת תלושה, למרות שהשולחנות פונים לרחוב ירמיהו שהתגלה כתוסס למדי ביום חמישי בערב. למי זה מתאים: קודם כל לתושבי השכונה, שיכולים להנות מהמקום מבלי להתאמץ יותר מדי. למי שאוהבים אוכל יפני אבל לא רוצים או יכולים להוציא הרבה כסף על מסעדות יפניות יקרות מאוד, אבל יחד עם זאת מחפשים משהו מעבר לסושיה נחותה ובעיקר רוצים קצת שיק וגלאם לצד הרול והקוקטייל. בשורה התחתונה: האוכל בחלקו יותר פיוזן יפני מיפני מסורתי ולא מעודן במיוחד, אבל עדיין מהנה ברובו. ככלל, דווקא מנות המטבח היו מוצלות יותר מהסושי. ניכר השימוש בחומרי גלם טובים וטריים, אבל נחוצה הקפדה יתרה בשימוש בהם. יש משהו הגון במקום, שכן הוא מצליח להיות מה שהוא מצהיר – סושי בר צעיר, נטול יומרות, עם אוכל שיספק את גחמותיהם היפניות של רבים במחיר מתקבל על הדעת.החשבון (עבור 3 אנשים):בירה אסהי – 24 שקליםבקבוק סאקי ניגורי – 66 שקליםאגדאשי טופו – 30 שקליםסלט וואקמה – 29 שקליםטופו בקארי יפני – 29 שקליםמרק אודון – 35 שקליםסשימי טונה – 43 שקליםמאקי טונה – 21 שקליםגונקאנמאקי טוביקו – 30 שקליםגונקאנמאקי איקורה – 31 שקלים2 x ניגירי טמאגו – 38 שקליםניגירי יילו טייל – 26 שקליםניגירי צלופח – 33 שקלים סה"כ: 435 שקליםפו סושי - ירמיהו 32, תל אביב

*#