${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דלי באלנבי: מה משותף לנקניקיות, בליינים ורחוב תל אביבי?

בשר משובח, כריכים עסיסיים ואווירה ניו יורקית - יהונתן כהן ועמית אהרנסון ביקרו בדלי באלנבי ומצאו הפתעות שאי אפשר לספר עליהן

תגובות

עמית: צהריים מצוינים יהונתן!יהונתן: אתה נשמע היום עולץ מתמיד. מה קרה? עמית: משהו שלא קרה לי כבר די הרבה זמן. אכלתי במקום חדש והדבר הראשון שעבר לי בראש הוא שאני חייב להביא אותך לשם, כי אתה בטוח תהיה מבסוט לפחות כמוני. יהונתן: מעטות הפעמים שאכזבת אותי בעבר, ובדרך כלל כשאתה נלהב ככה אני יודע שמצפה לי ארוחה טובה. מה בתפריט? עמית: אמריקה, יהונתן. קורנדביף חמים, צ’ילי דוג לפי הספר, ובאופן כללי שורה של כריכים שייגרמו לך לחייך חיוך גדול. הדלי זה השם, אלנבי זה המקום.יהונתן: אני בדרך. דלי - לשעות פתיחה ולכל הפרטיםמה חשבה הנערה הבליינית על הדלי?העסקיות הטובות של תל אביבהכתובת הרשמית של דוכן הכריכים החדש היא אלנבי 47, אבל עבור כל מי שבילה בתל אביב מתישהו בעשור האחרון יש דרך פשוטה הרבה יותר להסביר את המיקום. מדובר בחלל הגדול שאכלס במשך שנים את פאב הפרילנד המיתולוגי. אופציה נוספת, למאותגרים מבחינת היכרותם עם סצנת הלילה התל אביבית או סצנת עולם הרוק הישראלי (או סתם לבעלי חיבה למאפים תימניים) היא לציין שהדלי צמוד לג’חנון של אמא. עמית, לא בטוח לגבי הקטגוריה שאליה יהונתן מתאים יותר, מוסר לו את שתי נקודות הציון, וכעבור כמה דקות השניים נפגשים בתוך הדוכן הקטן.יהונתן: אח, הזיכרונות שיש לי מהמקום הזה. אני חושב שהפרילנד והמנזר שממול הם שני המקומות הראשונים שירושלמים קצת חנונים כמונו הכירו כשהם היו יוצאים לבלות בתל אביב. עמית: איכשהו המקום הראשון שאני זוכר מתל אביב הוא בר הזוי במתחם יד חרוצים בשם השוובלה, למרות שאני לא בטוח שמתחם יד חרוצים נחשב עדיין לחלק מתל אביב, כך שנשארנו עם הפרילנד. לשבת באלנבי, להרגיש אמריקה. כהן ואהרנסון בדלי (צילום: מישל גבינט )יהונתן: השילוב בין רוקרים, שאז עוד לא היו רוקרים מזדקנים, נערות שיכורות מדי, שולחן פול ומוזיקה רועשת הבטיח שתמיד יהיה מעניין. רק דבר אחד אני לא מבין - הפרילנד היה מקום ענק, לאן נעלם כל השטח?עמית: ובכן, כמו שאומרים, כאן טמון הגימיק. מאחורי הדלת הגדולה פה לידנו מסתתרת ההפתעה - הדלי הוא לא רק דוכן כריכים, הוא גם בר, או אולי אפילו דאנס בר, עם קוקטיילים מגניבים ורחבת ריקודים. יהונתן: ודנה ברגר ואסף אמדורסקי שעדיין תקועים בשירותים? עמית: נראה לי שכבר הצליחו לחלץ אותם. בוא נעשה סיבוב.צמד המבקרים משתחל מבעד לדלת הכבדה - לכאורה על מנת לשטוף ידיים לפני האוכל (השירותים נמצאים בחלק האחורי), אבל בעיקר כדי להציץ על הבר הנסתר, שמתחיל לפעול מדי לילה בסביבות השעה תשע. עמית: טוב, די ברור מאיפה הגיעה ההשראה למקום הזה, לא? יהונתן: אתה תקרא לזה השראה כי אתה עדין. אני לא מתבייש לומר שמדובר בסוג של חיקוי למקום ניו יורקי מאוד מוכר בשם PDT, שנמצא באיסט ווילג’. עמית: PDT כראשי תיבות באנגלית של Please Don’t Tell, או “נא לא לספר”. שם לדעתי מדובר בדוכן נקניקיות שבקצהו ניצב תא טלפון, כשהרעיון הוא שצריך להתקשר לבר שמסתתר מאחורי הדוכן כדי לקבל מקום ולהיכנס. יהונתן: אני לא חושב שמישהו צריך להתבייש באימוץ הקונספט שנעשה כאן או לטעון למקוריות יתרה. הרי יש גבול, בסופו של דבר, לכמה רעיונות וקונספטים אפשר להמציא. החברים כאן לקחו רעיון טוב ומיוחד של מקום שהוא בעצם הרבה יותר ממה שהוא נראה תחילה, והתאימו אותו לכיוון שלהם.עמית: ואגב, כדי שתרגיש בבית יש למקום נקודה ירושלמית. אחד הבעלים כאן הוא ראובן לובלין, מבעלי האומן 17, שאליו חברו שורה של צעירים מוכשרים ממיטב מקומות הבילוי בעיר. יש לי הרגשה שמהר מאוד יתחיל להשתרך כאן תור בכניסה.

 עמית ויהונתן יוצאים מאפלוליות הבר של הדלי היישר לדלפק המואר. עמית משיב את נפשו בבירה מכבי צוננת מהחבית, יהונתן מתכבד בקולה, והשניים מחליטים לבחור לסיבוב הטעימה הראשון שתי קלאסיקות: כריך קורנדביף, המכונה כאן “ניו יורק”, וצ’ילי דוג - נקניקייה מבשר לבן שמוגשת בלחמנייה עם תבשיל שעועית ובשר טחון חריף. יהונתן: מדהים כמה הכל כאן זועק ניו יורק - ממבחר המנות המצומצם, דרך עיצוב החלל ועד הגרפיקה של התפריט. יפה מאוד. עמית: זה זמן מצוין להזכיר עוד כמה טרנדים של תרבות הבילוי והאוכל בניו יורק שהיינו רוצים לראות בארץ - קודם כל, אוכל מקסיקני. יהונתן: אחר כך סנדוויצ’ים וייטנאמים. עמית: ולקינוח – Food Trucks, אותם גזלנים שמסתובבים ברחבי העיר עם המון סטייל ועם גרסאות גורמה לאוכל רחוב ומפיצים שמחה ואושר. יהונתן: נהייתי רעב.

כריך הקורנדביף מוגש בין שתי פרוסות של לחם לבן ועליהן סימני קלייה קלים. הנקניקייה מעורסלת בלחמנייה שחומה ומבריקה, קבורה תחת ערימה של תבשיל הבשר. שתי צלוחיות קטנות של סלט כרוב מעטרות כל מגש יחד עם שני קורנישונים – מלפפונים קטנים הכבושים בחומץ. עמית: איך שר זוהר ארגוב? ממש מראה נהדר. בשר מעורסל. נקניקיה של הדלי (צילום: מישל גבינט)יהונתן: וריח נהדר לא פחות. עמית: נתחיל מהבסיס - שני הלחמים מצוינים, ומתאימים היטב למטרתם. אני חושב שזו לחמניית הנקניקייה הכי טובה שנתקלתי בה בעיר. הלחם הלבן המרובע הוא אמנם לא הפרטנר הקלאסי לקורנדביף, שמוגש מסורתית על לחם שיפון, אבל הוא מתאים כאן. יהונתן: במבט ראשון כריך הניו יורק נראה לי קצת רטוב מדי. הביס, לעומת זאת, יצא מאוזן ומדויק. חסה פריכה, עגבנייה, רטבים מצוינים. מה שכן, הייתי מוסיף קצת יותר בשר. הקורנדביף הזה טעים ומאיכות טובה והוא גם חם כמו שצריך, פשוט בעושר התוספות הוא קצת נבלע. עמית: מדובר ב־100 גרם בשר, שזה אכן לא המון. ברוב המקומות הכריך הרגיל מכיל 200 גרם בשר ועולה פחות. יהונתן: שלא נדבר על כמויות הבשר המפלצתיות שיקבל מי שיזמין כריך קורנדביף בדלי בניו יורק, רצוי בדלי של כץ, אגב. עמית: טעמיו של כריך הנקניקייה גם הם מדויקים והוא מאוד מוצלח. הנקניקייה פריכה ודי פשוטה בטעמיה, והצ’ילי לעומת זאת עשיר מאוד ועם טעם מעושן וחריף כמו שצריך. יכול להיות שהיה מקום “לקבור” את הנקניקייה בתוך הצ’ילי מלמעלה ומלמטה. בסך הכל, צריך להתאמץ כדי למצוא משהו להתלונן עליו בכריך הזה.

הבירה של עמית נגמרת יחד עם הנקניקייה והכריך של יהונתן. הבטן כבר כמעט מלאה. השליחות העיתונאית ובעיקר (בואו נודה באמת) החזירות הטבעית, מכתיבות טעימה של שני כריכים נוספים. הפעם יהונתן הולך על כריך העוף, שמוגש בלחמנייה זהה לזו של הנקניקייה. עמית פונה לאופציה הלא כשרה בעליל - סנדוויץ’ פורק ובו המון פרוסות של צוואר חזיר, ירקות ומיונז צ’יפוטלה בלחם לבן. עמית: בשונה מהקורנדביף שטיפה נעלם, נקניק החזיר דווקא מדבר חזק מאוד בסנדוויץ’ שלי: הגבינה הותכה כמו שצריך מתחת לגריל והמיונז החריף נותן קיק נחמד. כריך נפלא, שראוי לכל ארוחת צהריים. יהונתן: כל מה שאמרת, פחות או יותר, תקף גם לגבי כריך העוף. למרבה השמחה אין מדובר סתם בחזה עוף שהוקפץ על מחבת או פלאנצ’ה, אלא בפיסות של עוף שלם שנצלה בתנור גריל בשיטה קלאסית. זה מה שעושה את כל ההבדל. חתיכות הבשר עסיסיות ומפוצצות בטעם. עמית: בתור מומחה עולמי לקולסלו, איך אתה מדרג את זה של הדלי?יהונתן: עשוי היטב. מתקתק מעט, כמו שצריך. ביצוע ראוי ביותר של סלט המיונז האחרון שנותר עדיין רלוונטי לעולמנו הקולינרי. עמית: לעולמך, אולי.  רק דבר אחד חסר לי כאן. אתה יודע מה?יהונתן: אני מנחש שצ’יפס, מקלות דקים, פריכים ולוהטים מהטיגון.  עמית: בגדול אתה צודק, אבל ליתר דיוק אני מפנטז על מה שנקרא באנגליה “קריספס” ופה בארץ, בהיעדר מונח מתאים יותר, “תפוצ’יפס”, פרוסות דקיקות ופריכות של תפוחי אדמה מטוגנים או אפויים. זה הליווי המושלם לכריכים כאלה, הרבה יותר מצ’יפס אמיתי. החברים פה הבטיחו לי בביקור הקודם שהנושא נמצא בטיפול. יהונתן: לאור המקצוענות והדיוק שראינו, אני מניח שגם את זה הם יעשו טוב או שלא יעשו בכלל. ככה צריך להיות. עמית: ומה לגבי קינוח? יש לך מקום? יהונתן: אחרי מתקפת סנדוויצ’ים כזו, אני יכול מקסימום סיגריה. חוץ מזה, אני לא רואה שיש משהו מתוק. עמית: פה לא. אל תשכח שמעבר לדלת נמצא הג’חנון של אמא. לא תיכנס איתי בחצי זיווה עם ביצה? דלי - רחוב אלנבי 47, תל אביב, 03-6425738

*#