טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת 44: רק עוד מאמץ קטן

בניוקי היה חסר מלח, קציצות הדגים לא החמיאו לפאד תאי ובאספרגוס היו גזעים לא אכילים. אז למה אושרת יקותיאל מתכוונת לחזור למסעדת 44? הסוד הוא באותנטיות

תגובות

אני קוראת עכשיו את הספר "שום וספירים" של רות רייכל, מי שהיתה מבקרת המסעדות האגדית של הניו-יורק טיימס בשנות ה-90, ואחר כך העורכת של מגזין "גורמה" במשך שנים רבות. לא מדובר אמנם ביצירה ספרותית יוצאת דופן, אבל אני קוראת ואכולת קנאה; על היכולת לבקר כחמש פעמים בכל מסעדה לפני שכותבים עליה ביקורת, על האופן שבו היא מצליחה לתאר טעמים, ריחות ומרקמים, ובעיקר – על המסעדות. מסעדות גרנדיוזיות, שלוקחות את עצמן ברצינות. מסעדות שלטוב ולרע, נדמה שכבר כמעט נכחדו מהעולם או לפחות יצאו מהאופנה, יחד עם האוכל הצרפתי העשיר והמורכב שהגישו בהן. 44 - שעות פתיחה, הזמנת שולחן וכל הפרטים

לארוחות העסקיות הכי משתלמות בתל אביב

על אף מה שנהוג לומר על האסקפיזם התל אביבי (לפחות עד הקיץ הנוכחי), אין בעיר מסעדות שגורמת לנו להרגיש שאנחנו במקום אחר, או שברחנו לרגע מקיומנו האפרורי. אין מסעדות שמחייבות אותנו לנעול עקבים ולהתגנדר, אין מסעדות שבהן לערב אחד כולם "גברתי ואדוני". שוב, לטוב ולרע, יש בעיר הרבה אוכל מצויין ומלצרים בכפכפים שנותנים שירות טוב, אבל ברובם אנחנו מרגישים בגדול פחות או יותר אותו הדבר, ואם נודה על האמת – ברבות מהן מגישים אוכל דומה.

יחד עם זאת, לכל מסעדה, גם לפשוטה ביותר, יש איזו תחושה שהיא מקנה עם הכניסה אליה, במודע או שלא במודע - תחושה שלרוב מלווה את הסועדים לאורך הארוחה והבילוי. כמו כל מיומנות נרכשת, מי שמתרגל לעיתים תכופות ניחן ביכולת הזו יותר מאחרים, אבל בדרך כלל אנחנו יודעים כבר בצעדינו הראשונים אם אנחנו הולכים ליהנות. האחות הקטנה של ג'וז ולוז. מסעדת 44 (צילום: דניאל צ'צ'יק)ב- 44, מסעדה חדשה מבית היוצר של אסנת הופמן (לשעבר ג'וז ולוז), התחושה הראשונה היתה של חמימות נעימה. שלא כמו אחותה הגדולה ג'וז ולוז, הגברת הזו יודעת לחייך ללקוחותיה ועדיין להיות מגניבה. לא הושקע כסף רב במסעדה, הכוללת חצר, חדר תחתון וקומה שניה קטנה בה ישבנו שבה גם בר אכילה קטן, אבל היא משדרת נדיבות ורוך. כיאה למקום קול, האוכל אינו מתאמץ מדי להרשים, כי הרי זה לא קול להתאמץ. נדמה שהאוכל הוא כזה שהשפית היתה מכינה בשמחה לאורחים שהיו באים לביתה; הוא טעים, לעיתים מקורי, אבל גם קצת מרושל. חלק מהמנות פשוטות ונקיות, אחרות מחוספסות יותר ומפוספסות.

מה אכלנו: כך למשל אספרגוס בחמאה, עם פירורי לחם ופרמזן היתה מנה קלאסית, כמעט; מרבית האספרגוס הוכנו באופן מדוייק ונותרו רעננים ופריכים. אך כמה גזעים עבים במיוחד היו בלתי אכילים היות ולא בושלו מספיק. אם מישהו במטבח היה נותן עוד קצת תשומת לב למנה, הם לא היו עולים על הצלחת. סביצ'ה מוסר ים דווקא ניסה את כוחו כמנה ייחודית, והוגש עם פרוסות נאות של במיה חתוכה והרבה מאוד צ'ילי. רעיון נחמד ותוצאה יפה מבחינה אסתטית אם כי פחות הישג קולינארי. מבין מנות הפתיחה שאכלנו המוצלחת ביותר היתה סלט סום טאם עם קלמארי – וריאציה מוצלחת של הסלט התאילנדי הכללה פרוסות פפאיה ירוקה, נבטים, צ'ילי ובוטנים. חריף, חמוץ, מתוק – הכל היה שם, אבל במינון נכון ותוך התחשבות בקלמארי הטעים. המשכנו עם ניוקי ועם אנטרקוט נא עטוף בעלה אורז. אמנם היה חסר מלח בניוקי, אך אלה היו נימוחים, רכים וקלים. הם הוכנו עם חמאת מרווה עדינה והוגשו עם גבינת ריקוטה טריה מעל. מנה פשוטה, לא מתחכמת, עשויה היטב ומהנה. לעומתה, מעין טרטר של אנטריקוט עטוף בעלה אורז, סוג של מחווה אולי לרולים ויאטנמים, חסר את הרעננות והפריכות של אלה. משהו בחיבור המרקמים בין הטרטר העיסתי מדי לעלה האורז לא עבד. גם המנה הזו הכילה נבטים, רק שבמקרה הזה הם בלטו במגושמותם מול הטרטר ששאף להיות אלגנטי יותר. חבל, כי שוב מדובר במנה שנשמעת טוב על הנייר. מנה של פאד תאי עם קציצות דגים הרגישה קצת כמו הכלאה מאולצת של שתי מנות. הפאד תאי היה עשוי היטב לכשעצמו, אם כי לא יוצא דופן בשום אופן. הקציצות היו כנראה אמורות לעזור למנה להותיר את חותמה, אבל הם נכשלו במשימה. שוב, הקציצות היו עשירות ואפילו מעניינות בטעמן, אך מתפרקות לגמרי ולא דיברו באותה שפה עם הפאד תאי.

החלטנו על קינוח קליל של נקטרינות בגראפה עם שמנת חמוצה, שהיווה סיום מולצח מאוד ולא מתוק לארוחה קצת מבולבלת אך לא בלתי מהנה.לא שומרים על רמה אחידה. המטבח של 44 (צילום: דניאל צ'צ'יק)

שירות ואוירה: השירות היה קשוב, ידידותי, נעים ולא פולשני. לא סחבקי מדי כפי שקורה לעיתים קרובות במקומות מהסוג הזה, אבל בהחלט גם מקצועי וגם נינוח ובעיקר תואם את האוירה והסגנון של המקום. המפלסים השונים והחצר מקנים אוירה אינטימית ומעט סלונית, כזו שמתאימה למפגש של חברים טובים עם הרבה יין, או לארוחה זוגית שקטה.

יין: תפריט יין טוב שמתאים למקום. תפריט לא גדול, אך עם בחירות מעניינות, מגוונות ומקוריות. כמו כן, יש מבחר זהה של יינות לבנים ואדומים – שזה בהחלט שינוי מבורך והגיוני. שתינו בקבוק של ארבלוצ'ה – זן ענבים לבן מפיימונטה. יין קל, עם חמיצות מרעננת, ללא יישון בחבית, שתאם גם את הטעמים האסייאתים.

בשורה התחתונה: קרוב לוודאי שרות רייכל לא היתה טורחת אפילו לכתוב על הארוחה הזו – לא היו בה זיקוקים וניצוצות, והיא לא שונה או בולטת מספיק בהשוואה למסעדות אחרות . יחד עם זאת, היו בה כמה רגעים של עונג וכמה הבלחות של מקוריות. בסך הכל, מדובר במקום שארצה לחזור אליו היות שיש באוכל ובאוירה משהו צנוע, אמיתי ואותנטי, שבתוספת מאמץ קטן, יהיה גם מאוד טעים. מקום לחזור אליו. מסעדת 44 (צילום: דניאל צ'צ'יק)

אספרגוס: 42 שקליםסביצ'ה: 49 שקליםסום טאם: 48 שקליםעלה אורז סינטה: 52 שקליםניוקי: 52 שקליםקציצות דגים: 72 שקליםנקטרינות בגראפה: 25 שקליםבקבוק ארבלוצ'ה: 165 שקליםמים מינרלים: 12 שקליםערק: 19 שקליםאספרסו: 12 שקלים

סה"כ: 554 שקלים

44 - נחלת בנימין 29,תל אביב

*#