אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חריף אש: אוכל מנחם במחיר שפוי

בין משרדי ההייטק ובית החולים הפרטי, מסעדת חריף אש בתל אביב מציעה פשטות מבורכת

תגובות

חברה טובה ואהובה מאוד מתמודדת בחודשים האחרונים עם מה שמכונה "מחלה קשה". אנחנו קוראים לדבר הזה בשמו המצמרר. זה המקרה השלישי בסביבתי הקרובה בחודשיים האחרונים. זה מבהיל. מבהיל עד כדי כך שכשאני עולה לבקר אותה אחרי הניתוח באסותא ברמת החייל, אני ממשש במעלית את ראותי המצפצפות. ברור שאני זקוק לסיגריה כדי להרגיע את עצמי. המקום משדר יעילות מרגיעה. ליד המעליות אפשר ללגום אספרסו בסניף של ארקפה, כשאתה לוחץ על מספר הקומה מיד מודיע לך צג אלקטרוני איזו מן המעליות המהודרות תהיה הראשונה להיענות לבקשתך. המסדרונות מצופי שיש, הניקיון מופתי, חדרי ההמתנה מרווחים, עמדת האחיות היא לובי מודרני מעוצב של חברת הייטק. "מיטה במסדרון" היא לא משהו שתראו כאן. אין כאן שביתות, אין עיצומים, לא תראו כאן אחות מרירה כורעת תחת הנטל, לא הליצמנים קובעים כאן איזה טיפול יוענק למי. אה, ולא תוכלו להגיע לכאן אם אין לכם ביטוח משלים. הנה עוד הוכחה ניצחת לניצחונה של ההפרטה. יעילה, חדה וחותכת. אחרי הניתוח ישוחררו החולים הביתה במהירות המרבית, ויחזרו להמתין שעות במרחבי הרפואה הציבורית העמוסים, לטיפולים המתישים שאליהם עוד יזדקקו תקופה ארוכה. זה מייאש.חריף אש - פרטי המסעדהבחוץ - כאילו בית החולים הזה הוא רק עוד בניין משרדים הייטקי במרחב ההדוניסטי שסביבו - המולת החיים הטובים, הטובים למראית עין. עובדי חברות ההפקה, עם תלושי האוכל שלהם, מחפשים גירויים חדשים לצהריים (ומדחיקים את הידיעה שהחוזה האישי שלהם לא מבטיח דבר לצהריים של מחר), ואני מחפש, כמעט לשווא, סתם מסעדה פשוטה, לא מפונפנת, לא מעוצבת, לא מתיימרת, לא "חוויה", אלא סתם אוכל.השלט חריף אש, בקצה הרחוב נראה לי כמו משהו פשוט דיו, המקום היחיד באזור שעשוי להזכיר סתם מסעדת פועלים, בעולם שכבר אין בו סתם פועלים. אכן כך. לכאן נכנסים לא כדי לעיין בחידושי התפריט, לא כדי לברר מהי "מנת השף" של היום. ההודעה הכתובה היחידה על הקיר היא התנצלות מנומסת של  הבעלים על כך שנאלצו להעלות את מחיר המנה ל־38 שקל (כולל לימונדה). מי שלאור העלייה ייאלץ לוותר על הלימונדה ישלם 35 שקל. מה יש לאכול? כל מה שאפשר להכין בכמויות, להגיש חם מהמזנון לצלחת, לאכול ולשבוע, ולהמשיך הלאה: קציצות ברוטב עגבניות, שניצל, עוף בתנור, קציצות בקר עם סלרי ושום, לא הרבה יותר. גם מגיעות לכם שתי תוספות חמות: פירה, תפוחי אדמה אפויים, אורז, קוסקוס או ירקות מבושלים. די בכך. חמגשיות הקלקר הריקות שעל הדלפק מעידות שרבים מהלקוחות חסרים גם את הזמן לארוחת צהריים: יארזו להם בדקה, יאכלו בדרך או במשרד, מול המחשב. האוכל משביע. שתי קציצות הבקר עם שרידי עלי הסלרי המבושלים חוסלו מיד. הקוסקוס בינוני, תפוחי האדמה האפויים כבר החלו להתקשות. מנת היום – מוסקה – הפתיעה לטובה. החציל היה חרוך באופן נעים, המילוי היה עשיר, הפירה לצדה דייסתי, אבל התאים לנו משהו רך, שיזכיר לנו את הילדות. למנה מתלוות צלוחיות קטנות של חומוס, טחינה, צ'רשי וחריף. כל הפינוקים הקטנים הללו היו תעשייתיים, החריף היה חריף, לא אש, אבל המחיר והפשטות ניחמונו באותו יום.

חריף אש - הברזל 38, טל' 4226229־077, תל אביב. פתוח: א'–ה' 16:30-11:30 (אם הכל חוסל, לפעמים סוגרים קודם).בקטנה תפאורה: דלפק, שמונה שולחנות וכיסאות פשוטים, האוכל מול העיניים, הקופה על יד.סביב השולחן: עמלים שעושים חשבון לכסף.שירות: מעמיסים והולכים לשבת.שירותים: שני תאים, נקיים יחסית.נגישות: נוחה.חניה: בחניוני הסביבה, המודרניים, שמנחשים את מספר המכונית שלך לאחר ששילמת בעמדת התשלום ופותחים לך את המחסום בעצמם. 10 שקלים לשעה ראשונה, נמוך ממחיר החניונים בעיר, אבל בכל זאת,  שליש ממחיר הארוחה.

*#