${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבו אל עבד ביפו: מטבח אותנטי מצוין

צבי גילת התגבר על המבוכה וסעד באבו אל עבד שממשיך לעבוד גם בזמן הרמדאן. היה שווה את זה

תגובות

הרמדאן בעיצומו, והוא עובר לידינו בלי שנרגיש בו. זה אולי מראה משהו על הנתק בין הרוב היהודי שכאן ובין המיעוט הערבי. אני לא חושב שיש ערבי שלא יודע מהו יום הכיפורים, או תשעה באב - ימי הצום היחידים בלוח העברי שלנו שחלק גדול מהיהודים מקפיד עליהם. אבל כמה מאיתנו יודעים מהו הרמדאן, שכמעט כל האוכלוסייה הערבית המוסלמית מקפידה עליו? ומתי הוא חל? לוח השנה הערבי, המבוסס על שנת הירח ללא מנגנון תיקון של שנה מעוברת כפי שיש בלוח היהודי, גורם לכך שאין לרמדאן תאריך קבוע. בכל שנה הוא זז כעשרה ימים אחורה בהשוואה ללוח הנוצרי. מילא כשהוא מתרחש בינואר, בימים הקצרים והקרירים של החורף, אבל השנה הוא חל בעיצומו של אוגוסט – ימים ארוכים ולוהטים שבהם מנועים שומרי הצום מאכילה מעלות השחר ועד שקיעת החמה. לא פשוט. ובכל זאת, פועלי הבניין ממשיכים לעשות את עבודתם הקשה כמימים ימימה, לא ראיתם מוסך סגור בגלל שהפועלים לא באו לעבודה - אי אפשר שלא להעריך את כוח הסבל הזה. וגם המסעדות פתוחות כרגיל. זה נראה לי הכי קשה – להיות טבח ערבי בתקופת הרמדאן, ועוד באוגוסט. להיות כל היום ליד הסירים, להריח את המטעמים, ולא לטעום דבר. אבו אל עבד - כל הפרטיםאף על פי כן, הצוות במסעדת אבו אל עבד ביפו - המלצרית, הבוס, הנשים העומדות במטבח על הסירים ושוטף הכלים - נראה רגוע לגמרי מהשבחים שמרעיפים עליו הסועדים. כיוון שהסועדים הערביים מדירים רגליהם אפילו יצאו כאן במבצע לרגל הרמדאן – מגוון של עסקיות במחירים שווים לכל נפש, רק תבואו. כך שבאמצע השבוע, בצהריים, בדרך לחוף העלייה המצוין, חניתי אצל אבו אל עבד. תחילה יש הרגשה לא נעימה כל כך – לאכול בפה מלא מול הצמים שמתקינים את סעודתך - אבל בעל הבית מעודד, וממילא אי אפשר לעמוד מול הריחות העולים מהמטבח. כמה מן המנות האותנטיות (לא החומוס והשיפודים הרגילים, שאף עליהם אפשר לומר רק שבחים) ראויות לתשומת לב מיוחדת, ולא מפסיקים להכין אותן כאן גם בימי הצום.

חומוס שהתפתח. פאטה באבו אל עבד (צילום: יח"צ)המסעדה מציעה מגוון עסקיות במחירים שבין 29 שקל (למי שזקוק ליציקה על הבוקר, בדמות חומוס, סלטים, צ'יפס, פלאפל) ועד 69 שקל (כאן כבר מגיעים לאנטרקוטים ולפירות הים), אבל ביניהן אפשר למצוא עסקית מבוססת על תבשילים ביתיים (במיה, מלוחייה, תרד) שבהם מככבים סיניה, מנסף, קבב לבנוני, פאטה ועוד. מהו הפאטה? תבשיל המבוסס על פיתות רכות המושרות במי חומוס, שעליהן מעמיסים חומוס גרגרים נהדר, טחינה גולמית ובשר כבש קצוץ עם שקדים קלויים. כן, טעים כמו שזה נשמע, ועשיר לא פחות. או, למשל, מנה משובחת של מנסף – אורז שצבעו הצהבהב ניתן לו מתיבולו במי תבשיל עוף, ועליו נתחי עוף טריים שיצאו זה עתה מהתנור. אבל מה שהכי אהבתי, אהבת נעורים, הוא את מנת הבמיה. יש הרבה במיה בשווקים עכשיו, טרייה וריחנית, ובאבו אל עבד שמו לי חצי קילו ממנה על מנה של אורז לבן (33 שקל כולה) - ללקק את האצבעות. העסקית כוללת בין שישה ל־12 סלטים, חלקם טובים, חלקם טובים פחות, אבל כולם טריים, מעוררים, וחבל למלא את הבטן בהם לקראת המנה העיקרית העתידה להגיע לשולחן, כי היא מלאה ונדיבה, וקרוב לוודאי שתיאלצו לבקש שיארזו לכם את שאריותיה הביתה. זה מטבח אותנטי מצוין, ואנחנו מחכים כבר לצאת הרמדאן כדי שלא יהיו לנו כל כך הרבה רגשי אשם בסעדנו שם, ומקווים שיישאר משהו בסירים, כדי שגם העובדים ייהנו עם רדת השקיעה.

אבו אל עבד - יפת 92, יפו. טל' 6814665, פתוח: כל השבוע 24:00-8:00.בקטנה תפאורה: ריהוט פשוט, מפות ניילון, ככה זה כאן מ־1949סביב השולחן: רק יהודים ברמדאן, אבל הצמים המוסלמים שמחים בבואםשירות: מכל הלב. כולל הקפה והבקלאווה ההכרחייםשירותים: מרווחים, אבל לא הכי נקייםנגישות: ככה. חמש מדרגות מהרחוב לחלל הסועדיםחניה: אפשר למצוא מקום על יפתשורה תחתונה: אוכל ערבי אותנטי ברמה גבוהה, במחיר שווה לכל נפש 

*#