טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת סלימי: אוכל מהנשמה

במסעדת סלימי תמצאו אוכל ביתי נהדר, מחירים נוחים ומלצריות שתרצו לחבק לפני שתעזבו

תגובות

די ברור עכשיו, לאחר חתונת הימין, שביבי שוב נתפס לפאניקה. עכשיו יהיו, כדי לצאת ידי חובה, שפע של הסברים מדוע אנחנו זקוקים ל"ממשלה חזקה" ול"משילות". ביבי יאמר שאיום הגרעין האיראני הוא הסיבה, ומתנגדיו יטענו שחוסר יכולתו להתמודד עם הבעיה החברתית היא הסיבה האמיתית. אלה ואלה יודעים שהסיבה פשוטה יותר: ביבי רוצה משילות כי הוא רוצה למשול. הוא רוצה קומבינה מראש כדי שזו תבטיח את בחירתו. הגרעין האיראני והמחאה החברתית הם בעדיפות משנית. אבל אני סבור שהפתרון לשתי הבעיות הללו פשוט יותר: מסעדת סלימי בנחלת בנימין. המשילות שם עובדת באופן טבעי מזה 24 שנה, ובין חנויות התבלינים משובבות הנפש שמסביב אין איש שיפקפק בצדקת דרכה.  סלימי - לשעות פעילות ולכל הפרטיםסתם, סתם אומרים רעות על הפרסים. תעמולת בחירות ותו לא. אוקיי, יש אחמדינג'אד אחד, אבל מה עם כל הסרטים האיראניים המשובחים? מה עם התרבות הפרסית שהולידה את הסופים? מה עם הגונדי של סלימי? תחת הפוסטר העתיק של השאה ריזה פלאווי ורעייתו היפהפייה אנחנו מתקשים למצוא מקום פנוי באולם האוכל הצר והמתפקע. רוב הלקוחות קבועים, אבל גם זרים כמונו יתקבלו בלבביות. שתי מלצריות ותיקות (עוד לא ראיתי כאלו חום ואהבה שאינם תלויים בדבר) מושיבות אותנו בקרן זווית פנויה ומניחות לפנינו, במהירות שיא, צלחת של חמוצים, ועוד אחת שעליה גבעה של עלי בזיליקום רעננים וריחניים. כל סביבתנו מלחכת את העלים הטריים. אין כמותם לעורר תיאבון ולנקות את החך. תפריט אין, מסבירה המלצרית, כי העניין מאוד פשוט: "אנחנו מביאים לכם מנה עם שני סוגי אורז. מנה של גונדי גם הולכת טוב, גם מנה של בשר בקר ברוטב שזיפים. נכון, זה קצת מתוק, אבל גם אתה מתוק. אם אתם רוצים שיפודים, יש גם שיפודים, נשמה". יש אנשים שקוראים לך נשמה כמטבע לשון, אבל זאת נשמה נשמה. כולה חיוך, כולה טוב לב, כולה מהירות. האיום האיראני האמיתי. סלימי (צילום: דודו בכר)תוך דקות מבהילים אלינו מהמטבח את שתי מנות האורז, את הגונדי ואת הבשר. ידיה של המלצרית עמוסות כל הזמן, היא עוברת בין השולחנות בקלילות של מלכה. שחרזדה שמולכת על שוק לוינסקי. הגונדי, כדור טניס מוצק של סולת ובתוכו כדור עוף מבושל היטב, שוחה בתוך צלחת מרק שיש בה אי אלו תפוחי אדמה מבושלים וכורכום. שפתיים יישק הטבח. האורז נימוח וקליל - אחד לבן, אחד סבזי (דהיינו, מרובב בעלים ירוקים). אומרים שלא על האורז לבדו יחיה האדם, אבל אחרי האורז של סלימי אני מתחיל להטיל ספק בקביעה הזו.  גם מנת הבקר בשזיפים מצוינת. לא מתוקה מדי, כפי שחששנו, והבשר נמס בפה. נמס. ממש, נשמה. תוך מרוציה שאלתי את המלצרית מה הם הגושים החומים שעל השולחנות שלידי. "זה?", היא לוקחת לי דוגמה מהשולחן הסמוך כדי שאראה מקרוב, "זה בצל על האש. להביא לך, נשמה?". עוד לא עניתי "כן", וכבר נחתו שני בצלים שחומים ושתי עגבניות צלויות על השולחן. לא עברה דקה נוספת, והיו כלא היו. נותר לנו רק עוד לפתור את עניין המחאה החברתית: גם כאן לסלימי הפתרון. ארוחה מלאה ומשביעה - שתי מנות אורז ומנה בשרית - עולה 40 שקל לאדם. בצאתך תלווה אותך קריאתה של המלצרית: "פרנסה טובה, נשמה, הרבה בריאות". באמת נשמה, את הבריאות בכבודה ובעצמה.

בקטנה תפאורה: לטחון וללכת. שולחנות צפופים, איפה שישימו אתכם לא תתלוננוסביב השולחן: קבועים וחדשים שחולמים להיות קבועים (אם רק היה קרוב יותר להרי ירושלים)שירות: עוד לא נתקלנו בחום כזהחיוך: מהנשמהשירותים: למי יש זמןנגישות: יש, אבל צפוףחניה: הצחקתם אותנו. בשוק לוינסקי?שורה תחתונה: אם אחמדינג'אד היה אוכל כאן, פני המזרח התיכון היו נראים לגמרי אחרתסלימי - נחלת בנימין 80, תל אביב   

*#