${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קפה נואר: האווירה ניצחה את השניצל

כולם נוהרים לביסטרו הוותיק בגלל השניצל, ושוכחים עד כמה האווירה במקום מיוחדת ורומנטית

תגובות

ברגע שהתיישבתי בקפה נואר התמלאתי געגועים לבעלי שנשאר בבית עם הילד. הביסטרו היפה והאלגנטי הזה כל כך ותיק עד שלקחתי אותו כמובן מאליו, ושכחתי כמה הוא מיוחד, סקסי ורומנטי, מהחלונות הצרפתיים, דרך התאורה המלטפת, מוזיקת ג'אז שלא מעצבנת, ועד שירות מקצועי ונעים. הכל היה מושלם למעט העובדה שמצאתי את עצמי באחד המקומות הרומנטיים בעיר, בתור גלגל חמישי בעגלה של קצין הרפואה הקרבי ואשת הקצין המרירה. » קפה נואר - לשעות פעילות ולכל הפרטים» רוקח ים: מופע היחיד של איל לביא» פסטה מיה: שמורת טבע בלב תל אביב» בויה: המנה הכי טעימה היא אווירה טובה"אני שונאת לשלם 62 שקל על שניצל חזה עוף", הודיעה עוד לפני שסיימה להניח את ישבנה על הכיסא. התפריט לא הוגש לנו עדיין, אבל היא הגיעה מעודכנת מאתר האינטרנט. "עוד לא התיישבת", אמרתי לה, "למה כבר מרירות?". לזכותה ייאמר שמאותו רגע אחזה בעצמה, אבל ליתר ביטחון מיהרנו להזמין בקבוק סוביניון בלאן פלטר (129 שקל) מצפון הארץ, מרענן ושמח עם ריח של ליים, אבל לדעתי אפשר לתמחרו זול יותר. מנת לחם (14 שקל) כללה חמאה מלוחה לצד שתי פרוסות לחם לבן ושתיים־שלוש פרוסות לחם דגנים. הן היו טריות וטעימות, אבל גביית כסף עבורן, טענתי ואמשיך לטעון, נוגדת את חוקי האירוח המושלם. לחם שמוגש בארוחה, בניגוד לזה שנמכר במאפייה או במכולת, מחזיק בתוכו אסוציאציה קדומה, בסיסית ועמוקה מאוד של חיים, משפחה, חום ואהבה, ואלה דברים שלא קונים בכסף. לדעתי, הרווח מהלחם קטן מהפגיעה בתחושת ההנאה הכללית. סקסי ורומנטי. קפה נואר (שי בן אפרים)מנת קלמרי עם במיה (56 שקל), שהופיעה בתפריט המיוחדים, היתה טעימה מאוד. הבמיה טופלה במיומנות ונותרה זקופה, אך רכה. גופי הקלמרי היו מצוינים ורוטב העגבניות היה בסיסי, אך קליל, טעים ולא שתלטן. סלט קיסר עם שרימפס (54 שקל) היה שנוי במחלוקת. הקצין אהב מאוד, אבל יש להביא בחשבון את העובדה שסעד בבסיס שריון במשך שאר השבוע. אשתו ואני חשבנו שהקיסר יכול היה להתאמץ יותר. עלי החסה העליונים היו פריכים ויפים, אך בעומק הצלחת התגלו עלים סמרטוטיים שאינם ראויים. גם הרוטב סבל מחוסר עידון מסוים. ילדים, חיילים וקצינים היו עפים עליו, אבל אשת הקצין המרירה ואני הרגשנו שהמיונז חנק את שאר המרכיבים, ואת האנשובי בכלל לא הרגשתי. בנוגע לשרימפס, הקצין חשב שהם היו טעימים מאוד. הם היו עשויים בסדר, אבל היו תפלים לטעמה של אשת הקצין, ונדמה כי הם לא לחלוטין סגורים על הקשר שלהם למנה. לעיקרית הזמין הקצין שניצל עגל חלב (79 שקל), למרות מחאותיה הקולניות של אשתו המרירה, שלא בוחלת באכילת חיות, אבל מתברר שהיא מתנגדת אידיאולוגית לגידול עגלי חלב. סתם לשחוט פרות, תרנגולות, ברווזים וטלאים, זה בסדר, אבל עגל חלב? עד כאן. בשלהי הוויכוח, כשהקצין אמר שהוא נוטה לוותר על עגל החלב כי לא יצליח לגמור את המנה הענקית לבד, שכחה אשתו את האידיאולוגיה ואמרה "טוב תזמין, אני אטעם". הקצין לא חסך במחמאות: "המנה עמדה בציפיות ולא סתם היא נחשבת למנת הדגל של המקום", הוא אמר. השניצל, שהיה ענקי ודק, קריספי ועם מעט מאוד גידים, חוסל במהירות. אשת הקצין המרירה עמדה בהבטחתה וטעמה. היא חשבה שהשניצל "טעים, אבל הבאזז שהוא סוחב אחריו כבר שנים מוגזם. אני לא מבינה למה לשלם 79 שקל על שניצל מעגל שהתעללו בו שעות על גבי שעות". הפירה שהוגש לצד השניצל היה מושלם לדעת כל הנוכחים, אבל הסלט הירוק היה מיותר. יש להמציא תוספת אחרת לצד הפירה עבור מי שמזמין סלט כמנה ראשונה. עגל הזהב. שניצל של קפה נואר (צילום: גיל לביא) אשת הקצין ואני חלקנו שתי עיקריות: ניוקי ערמונים ופטריות (67 שקל) ופילה לברק עם ריזוטו דלעת (96 שקל). הניוקי עצמם היו טובים מאוד, מדויקים וטעימים, אבל המנה כולה קיבלה רק "בסדר גמור", כלומר טעימה, אך לא מבריקה. "המנה עשירה בפטריות, והערמונים משדרגים את הרוטב שעשוי ציר ירקות שורש, אפונת גינה ופרמזן, אבל היה חסר משהו שיהפוך אותה למיוחדת", אמרה אשת הקצין בעצבות קיומית מסוימת. מנת הלברק והריזוטו, סבלה מתסמונת החבר היפה. תחשבו שאתם מסתובבים ברחוב עם יהודה לוי או מירי בוהדנה. מי יבחין בכם? טוב, בי. הריזוטו היה טעים להפליא, עסיסי ועשיר, והוא העמיד בצל את הלברק שהיה לא רע, אבל היה מצליח לבלוט יותר לצד תוספת מצטיינת פחות. בקיצור, צריך לדעת עם מי להסתובב. גם אשת הקצין המרירה וגם אני היינו שמחים להפוך את הריזוטו לעיקרית. לקינוח הזמנו טארט אגסים (33 שקל) עם קרם שקדים וקצפת שנטילי אוורירית. המלצרית טענה שזה הקינוח הטוב ביותר, ויצרה ציפיות גבוהות מדי. זה טארט עדין ונחמד ביותר, וקרם השקדים מוסיף עניין, אבל לא מעבר לזה. השארנו 540 שקל, ואמרנו שנשמח לחזור, בעיקר בזכות האווירה.קפה נואר - אחד העם 43, תל אביבא'-ד' 24:00-8:00, ה'-ו' 1:45-8:00, שבת 24:00-9:00

*#