${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבו נאסר חינאווי: גם ברמדאן העסקים כרגיל

האוכל באבו נאסר חינאווי לא מסעיר, אבל מעניק תמורה מלאה למחיר. חוץ מזה, חייבים להעריך את מי שמגיש אוכל במהלך צום הרמדאן

תגובות

בראשית השבוע יצאו אחינו המוסלמים לחג העיד אל פיטר. החג, שתוכנו כולל סליחה, אהבה, קרבה לזולת וחזרה בתשובה, מציין את תום הצום של חודש הרמדאן. לפי אחת המסורות העיקריות, ביום זה נשלמה ירידת פסוקי הקוראן משמיים אל הנביא מוחמד. במהלך החודש אפשר לצום יום שלם ולאכול רק לפני עלות השחר ואחר השקיעה, אפשר (אולי) גם לא לעשן ביום, כפי שמצווים המוסלמים ברמדאן (אילו הייתי מוסלמי, מן הסתם הייתי אוכל ומעשן כל הלילה) אבל לשמור על כך כשלפניך אנשים אוכלים, ואתה גם צריך לשדל אותם לאכול, נראה לי קשה מאוד. אבו נאסר חינאווי - לשעות פעילות ולכל הפרטים» אוליברי: יושבים בתל אביב, מרגישים איטליה» מסעדת אודליה: כמו אצל אמא» בכור את שושי: אהבה בתפריטזו הסיבה שלדעתי שהמסעדנים והמלצרים ביפו עברו חודש לא קל, בלשון המעטה. חלק מהמסעדות היו אמנם סגורות בשעות היום, אבל רובן היו פתוחות. בכל זאת צריך פרנסה, והיא מגיעה, כידוע, מאחינו בני ישראל חובבי החומוס והבשרים על האש. כשאתה מגיש ערכת סלטים טריים ורעננים לשולחן, הם ודאי מגרים גם אותך (לפחות צריך להיראות כאילו הם מגרים אותך). לכן, אני מניח, עיד אל פיטר הוא חג שמח במיוחד עבורם. יצאתי אפוא לחגוג, הפעם בלי רגשות אשם על שאני אוכל. החגיגה נערכה במסעדת אבו נאסר חינאווי, סמוכה לחוף האהוב עלי בתל אביב, חוף עג'מי. קרבה מקסימלית לים, חניה חופשית, חוף פתוח ולא צפוף. שכנים שבאו לעשות טבילה קטנה, עולים מחבר העמים מסביבת בת ים, קצת צפונבונים, עמך מדינת ישראל. חוף שקט, מצילים עדינים, יש מקום בסככת הצל. אצל אבו נאסר - עסקים כרגיל. החיבור המשותף בין אבו נאסר שקנה לו מוניטין בתחום הדגים, ובין חינאווי שמקובל כמומחה לבשרים, מבטיח מראש שהמנה העיקרית, מה שלא נבחר, תהיה בסדר. אשר על כן, במסעדה הזו מוגשת עסקית כל שעות היום. היא קצת יותר יקרה ממתחרותיה בסביבה, אבל במרחק סביר: העסקית מתחילה ב־60 שקל (קבב, שיפודי פרגיות, לבבות, שניצלונים), עוברת לעסקית ב־75 שקל (מושט, פורל, בורי, שפודי פילה או כבש), ולמעלה ממנה, העסקית ב־85 שקל (סטייק אנטרקוט, לברק, שרימפס או קלמרי); קיצוניים יבחרו אולי בעסקית היקרה ביותר, 95 שקל (סטייק לוקוס, סטייק פילה). במקרים כאלה כדאי לסמוך על המלצר, ולא דווקא על המחיר. הוא הציע לברק, שהגיע טרי רק לפני שעות ספורות. הקשבנו לו. עסקים כרגיל. אבו נאסר חינאווי (צילום: דודו בכר)עד שהגיע הלברק נפרשו על השולחן ערימות של סלטים שסודרו כשני חצאי סהר מקבילים על המפה האדומה. חומוס, טחינה, סלט חצילים, לבנה, בורגול, גזר חריף, תירס בטחינה ועוד. אתם מכירים את הרפרטואר, וזה של אבו נאסר חינאווי לא היה ראוי לגינוי וגם לא לשבח יוצא דופן לעומת מה שכבר דגמנו ביפו בשנים האחרונות - כלומר היה טרי, אבל לא היה מפתיע. עם הסלטים מקבלים לשולחן פיתות מחוממות, קנקן לימונדה, מים, ולסיום קפה או תה ובקלאווה. כאן לא אומרים "על חשבון הבית". זה על חשבון העסקית־ללא־הפסקה. הלברק הגיע לאחר דקות ספורות. נפתח ונפרש, קיבל את הצריבה שהיה זקוק לה על הגריל, והוגש לשולחן. זהו דג טוב, עסיסי, נטול עצמות מיותרות, ובאבו נאסר חינאווי מכינים אותו כמו שצריך. מג'דרה היתה התוספת המועדפת עלינו (אפשר גם צ'יפס) והיא משביעת רצון. דג אחד הספיק לשנינו, ולכן נוספו לחשבון עוד 35 שקל, שאותם מחייבים על הסלטים את מי שנמנע מהעיקרית. הוגן. אפשר לסכם שהעסק עובד ביעילות, המלצרים מיומנים, טיפ טיפה יקר לעומת הנורמה ברחוב קדם, אבל התמורה ראויה.

בקטנה תפאורה: אולם אוכל גדול, מגוון אפשרויות ישיבה, אפשר באולם הממוזג וגם תחת כיפת הגגסביב השולחן: תיירים מהאזור הצפוני יותר של תל אביב־יפושירות: מיומן ומקצועיחיוך: טבעישירותים: נקיים ומספקיםנגישות: עולים מספר מדרגות רחבות בכניסהחניה: בשפעשורה תחתונה: לאכול בלי רגשי אשםאבו נאסר חינאווי - קדם 130, יפו.  פתוח: כל השבוע, 11:00 עד אחרון הלקוחות.

*#