טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת התרנגול הכחול: אופנתית ומאכזבת

השף מפריז בשימוש בשמן כמהין כבד, הברמן לא מעורה בתפריט והעיצוב תלוש. אושרת יקותיאל לא נהנתה בתרנגול הכחול, המסעדה הטרנדית החדשה של השף שאול בן אדרת

תגובות

מסעדות טובות משאירות אצלי זיכרונות. לפעמים מנה בלתי נשכחת חוזרת להופיע בחלומות, לפעמים נשאר איתי זיכרון האנשים והצחוק שליוו את הארוחה. מסעדות רעות גורמות לי להיזכר במסעדות טובות ואפילו להתעצבן קצת שאיני יכולה לזכור דבר מלבד טעמו של חומר גלם מסוים, וכיצד מסעדה אמיתית אמורה להתנהל.

התרנגול הכחול, המסעדה החדשה של השף שאול בן אדרת (קימל), נראית נכון. העיצוב כפרי ואקלקטי, התאורה מגוונת ומעומעמת במידה הנכונה, יש מספר איזורי ישיבה, בר במרכז ואפילו אזור קטן ופתוח להכנת אוכל, המכונה "המעדניה". האוכל לעומת זאת, לא נחקק בזיכרון. הוא בעיקר לא מה שהוא מתיימר להיות. אם לפתוח לשם שינוי בשורה התחתונה, האוכל הוא גרסה דהויה ולעיתים מרושלת של הדבר האמיתי. התפריט העיקרי מחולק למנות ראשונות ועיקריות פחות או יותר קבועות. בנוסף, יש מדי יום מנות מיוחדות מתוצרת "המעדניה", המתבססות על חומרי גלם עונתיים הזמינים בשוק. היינו שתיים וישבנו על הבר היות והמסעדה היתה מלאה. הברמן ששירת אותנו ניסה אמנם להיות מועיל וחביב, אבל התברר שהוא לא בקיא בתפריט ומתקשה לענות על שאלותינו. מה אכלנו: למנות ראשונות הזמנו "פרחי זוקיני במילוי מחית ארטישוק" ו"חצילים בשלוש וריאציות”. במקרה אכלתי לפני שבוע פרחי קישוא במסעדה אחרת. לא נתקלים הרבה בפרחי הירק הללו שאני מאוד אוהבת, ואני מנצלת כל הזדמנות להנות מהם. פרחי הקישוא מולאו במחית ארטישוק מעט אנמית עם שמן כמהין שתלטן. הם צופו בבלילה עבה מדי ומאד לא מעודנת, טוגנו והוגשו עם שבבי פרמזן מלמעלה. לא רק שהמרכיבים השונים במנה נלחמו זה בזה, גם אף אחד לא ניצח. דמיוני הפליג מיד לאותם פרחי קישוא בבלילה קלה ובמילוי גבינת עיזים עם מעט דבש, שאכלתי ימים ספורים לפני. היה ברור מי משתי המנות מפסידה בתחרות.עיצוב כפרי במסעדת קניון, קצת כמו בדובאי. התרנגול הכחול (צילום: דניאל לילה)המנה הראשונה הנוספת שאכלנו היא לכאורה ממנות הדגל של המסעדה. חציל בשלוש וריאציות שלא נחשפות בתפריט (או בפני המלצרים מסתבר) ונעשה בהתאם להשראה המתחלפת של השף. מאחר וחציל הוא באמת ירק מופלא ורבגוני, שמחנו להתמסר למנה. אבל זו לצערנו היתה מאכזבת. הגרסה הראשונה היתה פרוסות חציל מטוגן שעליהן כבד עוף צלוי. הכבד היה טעים, אבל לא נעשה בו שימוש מיוחד. החצי השני של המנה היה חציל מטוגן וביחד הם הסתכמו בדיוק לסך חלקיהם ולא יותר מזה.

וריאציה נוספת היתה מרק חצילים דליל וחסר אופי. בקערית השלישית הונח חציל צלוי בטמפרטורת החדר, עם שמן כמהין ושברי פיסטוק. לא מזיק אך גם לא מלא השראה. גם העיקריות, או לפחות מה שאכלנו מהן, לא הותירו רושם רב. פילה לוקוס עם קרם תרד וביצה עלומה היה מרושל וסבל מהעדר עידון ומיד כבדה. הן הלוקוס והן הביצה העלומה בושלו יתר על המידה ולפיכך איבדו ממהותם: הלוקוס היה יבש, בעיקר בקצוות וחלמון הביצה לא נזל בגאווה מעוררת תאבון.אך מה שפגם באיכות המנה יותר משני אי דיוקים אלה היתה נוכחותו הדומיננטית של שמן כמהין, שוב. אמנם לוקוס הוא דג בשרני ומוצק שיכול להחזיק יחסית הרבה טעמים, אבל חשבתי שקרם תרד (לא תרד טרי) וביצה עלומה הם שילוב מאתגר מספיק גם בלי שמן כמהין החד-ממדי. עוד מנה שהזמנו היתה סטייק סינטה עם קראסט גרעיני חמניות ומנגולד בשמן זית. הבשר לא היה רע ונצלה במידה הנכונה. קראסט הגרעינים לא הוסיף הרבה לסטייק, פרט למליחות יתר. גם המנה הזו, כמו כל אחת מהמנות שאכלנו, תובלה בשמן כמהין. לא הייתי טורחת לציין זאת אלמלא זה לא צוין בתפריט ולא נאמר, כפי שהייתי מצפה, כשההזמנה נלקחה. איני נוהגת להחזיר מנות במסעדה, אלא אם כן הן בלתי אכילות או מקולקלות בבירור. לכן לא היה בכוונתי להחזיר את המנה הזו, רק משום שהיא לא היתה לטעמי. יחד עם זאת, לא הייתי מסוגלת לתת עוד ביס במשהו עם שמן כמהין. הברמן הבחין ששתי המנות העיקריות לא נאכלות והתעניין בסיבה. הסברנו לו.“אוקי, נראה מה נעשה עם זה", היתה תשובתו. עברו כ-20 דקות בהן הצלחות שלנו לא פונו ואיש לא ניגש אלינו. בסופו של דבר ניגש מנהל כלשהו שהסביר ש"השף מאוד אוהב את השמן הזה ולכן הוא נוכח בחלק ניכר של המנות".

פילה לוקוס עם קרם תרד בתרנגול הכחול (צילום: דניאל לילה)  איני יודעת מה טיבו ואיכותו של השמן בו הם משתמשים, אך מעט מאוד שמני כמהין אכן עשויים מפטריות כמהין אמיתיות. גם אלה שכן עשויים מהן, לא ממש מצליחים לשחזר את הטעם המורכב ובמקום זאת, מקנים לאוכל ארומה מאוד מובהקת. למרות זאת, המנהל הוסיף שהם לא חשים צורך לציין את נוכחותו במנות היות ו"לא מדובר בטעם דומיננטי מדי" וכי "הרבה יותר זול להם להוציא את המנות בלי השמן". אני לא יודעת איזה מבין שני חלקי המשפט גרוע יותר, כשהוא בא ממנהל מסעדה שמתיימרת להיות רצינית.מאחר שאין תפריט קינוחים, הברמן דקלם אותם. תחילה הוא זכר שלושה, אחר כך עוד אחד ואחרי כמה דקות נזכר שיש עוד אחד ברפרטואר. הזמנו תותים עם מסקרפונה. רצינו קינוח פשוט ומרענן, אחרי מערבולת הטעמים רבי העוצמה שהשתוללו לנו בפה. אבל גם הקינוח היה תמוה: הוא הוגש בתוך מה שמסתמן כטרנד – צנצנת צרה ולא נוחה. התותים היו קרים מדי, המסקרפונה סמיכה ומגושמת והשטרויזל, שלא ידענו על קיומו, התחבא בתחתית הצנצנת והתקשינו לחלצו. שירות ואוירה: על אף התלהבותו הראשונית של הברמן, השירות לאורך כל הערב היה חובבני. מעבר לחוסר בקיאות מעט מביכה בתפריט, מרגע שחשפנו את אי שביעות הרצון שלנו מהמנות העיקריות, חדלנו למעשה מלקבל שירות. האוירה במקום תוססת אך האקוסטיקה לא מספיק טובה והמוסיקה רועשת מדי. באופן כללי יש פער בין מיקום המסעדה בתוך קניון במתחם "יוקרה", למראה הכפרי של המקום, ובין הקהל ה"נוצץ" והמוחצן שנמשך למסעדה.הבילוי בתרנגול הזכיר לי קצת מסעדות בבתי מלון יקרים התלושים ממיקומם,  כמו בדובאי או במזרח הרחוק, שבהם אפשר בעצם לחוש בכל מקום בעולם.בשורה התחתונה: מעבר לעובדה שהאוכל לא מוצלח במיוחד, נדמה כי למסעדה חסר עמוד שדרה. אין עדות למשהו בסיסי שממנו היא צומחת או אליו היא שואפת. התפריט מעט ארכאי ונטול חן וקלילות. מצד שני זו בוודאי אינה מסעדה קלאסית. במתכונתה הנוכחית התרנגול מתאימה למי שאינם מתעניינים באמת באוכל אלא מסתפקים בקבלת אוכל מחוספס ונטול זהות שמבוצע ללא רגישות.

החשבון: חציל בשלוש וריאציות: 59 שקליםפרחי זוקיני: 46 שקליםסינטה: 99 שקליםפילה לוקוס: 119 שקליםכוס פינו גרי 31 שקליםמים מינרלים: 12 שקליםתותים ומסקרפונה: 38 שקלים אבל ניתנו על חשבון הביתסה"כ: 366 שקלים, לא כולל שירות

התרנגול הכחול ניסים אלוני 10 קניון G תל אביב.

הביקורת הינה אובייקטיבית ולא תלויה באף גורם חיצוני.

*#