טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חדר האוכל: חוויה קיבוצית מפוקפקת

השולחנות הגדולים אמורים לארח הרבה סועדים לאכילה תוססת ומשותפת, של אוכל ישראלי משודרג. כשהמקום חצי ריק, השירות מפוזר והמטבח לא מדייק, החוויה מוציאה לקיבוץ שם רע

תגובות

מסעדת חדר האוכל ידועה כמקום של צהריים, שמגיעים אליו עורכי דין העובדים בסביבה, אנשי צבא שנמלטים לשעתיים מהקריה ואחרים שנקלעו למתחם האמנויות של תל אביב. בערבים, למרות שהתפריט שונה מבחינת מבנה הארוחה והתמחור, האווירה דווקא זהה למתרחש בצהריים.כמשתמע משמו של המקום, חדר האוכל מציע ישיבה בשולחנות משותפים וחוויה לא פורמלית. על השולחנות מפות נייר וכמו בחלק מהבתים, את הסכ"ום לוקחים ממיכלים משותפים הניצבים במרכז השולחן. הכי ביתי וישראלי שאפשר.גם האוכל של השף עומר מילר, מוגדר כ"ארץ ישראלי ורב תרבותי". בתפריט יש מנות שרבים רגילים לאכול בבית, משניצל וממולאים עד למנות חדשניות יותר.כשהזמנתי מקום לשעה שמונה בערב, הוזהרתי על ידי מי שלקחה את ההזמנה שהישיבה היא בשולחנות משותפים. מבחינתי לא בהכרח מדובר בחיסרון.

לעיתים ישיבה בשולחנות משותפים יכולה להיות מאוד תוססת ומהנה, תלוי כמובן מי הם שכניך לשולחן. אבל כשהגענו למקום, המסעדה היתה חצי ריקה ולכן בסופו של דבר מצאנו את עצמנו יושבות לבד בקצהו של שולחן גדול. זו הבעיה עם מקומות שנועדו להיות המוניים. כשהם נטושים, זה מרגיש קצת עצוב.לו רק היו מבינים שהקבב שלהם הוא שווארמה. חדר האוכל (צילום: דודו בכר)

מה אכלנו: המנות אינן מחולקות לראשונות ועיקריות, אלא מגיעות לשולחן כשהן מוכנות, ללא סדר מסוים. פתחנו עם קרם חצילים מחציל חרוך, לבנה ודבש תמרים שהיה מצויין, בעל מרקם קטיפתי וטעם עמוק ובשרני של חציל. על אף פשטותה המסוימת של המנה, היא הצליחה להיות שונה ומרעננת.

לעומתה, סלט הסלק שהתלווה אליה, היה עייף ומשעמם. קיוויתי, במיוחד לנוכח מה שאפשר לעשות עם הירק, למנה קצת יותר יצירתית, או לפחות טעימה. אבל קוביות הסלק בושלו יתר על המידה, והכוסברה, הג'ינג'ר והפלפל חריף שפוטנציאלית היו יכולים להרים את הסלט, לא נכחו מספיק.

כמעט במקביל הגיעו גם סלמון כבוש על פנקייק תפוח אדמה ושרימפ חרוכים עם ציזיקי קישוא. שתי המנות לא היו יותר מסבירות. הסלמון נכבש קלות בלבד, ספג מעט טעמי לימון ונחתך כמעין סשימי. הרעיון היה טוב אבל הביצוע נפל ממנו. השילוב של פנקייק תפוחי אדמה (וריאציה על בליני) לא מעודן במיוחד וסלט מלפפון לא מספיק רענן וחד, העלים את טעמי הסלמון. כדאי היה לשלב במנה הזאת, סלמון בכבישה ארוכה יותר, בעל טעמים נוכחים.שרימפס חרוכים, שהוגשו עם צזיקי יוגורט קר ועם בצל ועגבניה שרופים היו טעימים, אך המנה סבלה מחוסר אלגנטיות. הצזיקי לא היה מספיק סמיך וחמצמץ והקישואים שבו היו עייפים. בינתיים כבר חיכה לנו על השולחן שיפוד של שווארמה טלה ועגל, או לפחות אינטרפרטציה לשווארמה. כחובבות שווארמה מקצועיות, היינו בטוחות שמדובר בקבב קצוץ ושמדובר בטעות במנה. אבל לאחר בירורים, הסתבר שזו אכן שווארמה. הבשר היה יבש למדי ובלי מספיק שומן. גם מה שאמורים היו להיות אריסה ופיתה צלויה, לא הצליחו להציל אותו. אם רק היו מסכימים איתנו שמדובר בקבב קצוץ, היינו יכולות להנות מהמנה יותר. חבל שלא השכילו להבין את הפוטנציאל האמיתי שפוספס פה.

כבר לא היינו רעבות אבל רצינו לנסות עוד משהו. למזלנו, המנה האחרונה שקיבלנו היתה הטובה ביותר: קרעי פסטה טרייה עם תרד טורקי, שעועית ירוקה, פטה ויוגורט כבשים. המלצרית הסבירה שמדובר במנה המשלבת טמפרטורות. הפסטה חמה והיוגורט והגבינה, קרים. השילוב התגלה כמוצלח במיוחד והטעמים העדינים והמדוייקים השתלבו היטב. הפסטה המצויינת היתה עשירה בחלמונים, בעוד שהתרד הטרי והשעועית הירוקה הפריכה, שמרו על טעם וחיות. התוספת של גבינת פטה כבשים עדינה ומתפוררת יחד עם יוגורט כבשים חמצמץ, סיפקה עניין וקלילות למנה. הדבר היחיד שפגע מעט באיכות היו כמויות שום גדולות, בחתיכות גסות, שלא בושלו מספיק זמן ולכן טעמן היה חד מדי. עם זאת, לא התחרטנו על ההזמנה וניקינו את הצלחת היטב.

אם רק היינו מסיימות שם, הייתי נשארת עם טעם טוב בפה. הפעם, הגרגרנות לא הוכיחה את עצמה. קרמל תפוחים לקינוח היה מאוד מאכזב. יותר מדי בצק, פחות מדי תפוחים, שגם הם היו יבשים, נטולי אופי ומעט מסכנים.קרם החצילים הבריק ליד סלט הסלק. חדר האוכל (צילום: אביעד הרמן)

שירות: הייתי מצפה שהשירות במקום כזה יהיה יעיל ושמח, במיוחד לנוכח האווירה והעומס בצהריים. אבל השירות לא היה קשוב וכמעט בלתי נוכח. כשהמלצר לקח את ההזמנה הוא טרח לציין את שמו "למקרה שנצטרך משהו", אך כשבאמת נזקקנו לו, כנראה שהיינו צריכות לצרוח את שמו במסעדה, כי הוא לא הגיע. שאר המלצרים, או שקיבלנו הוראות חד משמעיות לא להסתכל על השולחנות האחרים שהם עוברים לידם, או שהיו עסוקים בשיחות בינהם, על הבר.

אווירה: בין חדר מורים לחדר אוכל בקיבוץ. קצת כבדה, לא בלתי משעממת.כוכב הערב: פסטה עם תרד טורקי ופטה כבשים.  שילוב טמפרטורות וטעמים מוצלח.

בשורה התחתונה: האוכל סביר ובצהריים, במסגרת הארוחה העסקית, די מספק. אך לא מדובר בהרבה יותר ממסעדת פועלים משודרגת ובערב לא הייתי ממליצה על ביקור מיוחד. גם למי שהולך לתאטרון או לאופרה מגיעה חוויה קצת יותר מעניינת וזוהרת. יש למקום פוטנציאל להיות יותר מוצלח גם בערב, אלא שזה מצריך כמה צעדים ושינויים, שלא ניכר, לפחות על סמך הביקור שלנו, שלמישהו יש את האנרגיה לבצעם.

החשבון: לחם הבית: 12 שקליםקרם חצילים: 18 שקליםסלמון כבוש: 42 שקליםסלט סלק: 17 שקליםשרימפס חרוך: 56 שקליםשיפוד שווארמה: 48 שקליםפסטה פטה ותרד: 48 שקליםקרמבל תפוחים: 30 שקליםמים מינרלים, כפול 2: 22 שקליםתה: 10 שקליםסה"כ: 305 שקלים לא כולל שירות

» חדר האוכל - שדרות שאול המלך 23 תל אביב. המשכן לאמנויות הבמה.

*#