טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת קוביות: אוכל טעים בריבועים

הצ'יפס, האורז והפרגיות, הכל מגיע בצורת מרובע במסעדת קוביות, מה שמשבח את האוכל מאוד. צבי גילת לא נעלב כשחותכים לו את האוכל 

תגובות

כשאומרים על מישהו שיש לו ראש קובייה, הכוונה בדרך כלל היא לכך שהוא לא סתם מרובע - הוא מרובע בריבוע. כולנו קצת מרובעים – אנחנו מודדים את הבתים שלנו במטרים מרובעים, מסלול חיינו די מרובע, וגם ה"יצירתיות" שרוב המסעדות החדשות בעיר מתהדרות בה – הרי כמעט כולם פה "מטבחי שף" - מתפרשת מדברי השבח של הנחתומים על עיסתם כמשהו די מרובע:  השף עבר ליד ה"קורדון בלו" פעם, חשקה נפשו במסעדה עוד כשהיה כרוך אחר סינר אמו, ובעיקר – הוא קובע את התפריט היומי  (המשתנה, איך לא) לפי "חומרי הגלם הטריים שמצא בשוק בבוקר" (בטח). אבל מה אם מישהו הולך עם המרובעות שלו עד הסוף? זה יכול להיות עניין יצירתי למדי, לא? אז הנה, מסעדה ששמה קוביות. הכל שם מרובע – הכיסאות, השולחנות, הצלחות שבהן מגישים את האוכל, והאוכל עצמו – הוא מגיע לשולחן חתוך לקוביות. התפריט דווקא משולש: חומרי הגלם מתחלקים לשלוש קטגוריות מחיר: ב־30 שקל אפשר להזמין 250 גרם של חזה עוף, ירקות שורש וטופו, שניצל עוף או שניצל דג; ב־40 שקל מקבלים קוביות של פרגית, טונה אדומה, שייטל או קבב; וב־50 שקל - סינטה, אנטרקוט, פילה בקר או תערובת של שלושתם. זו נשמעת אופציה נהדרת לאנשים כמוני, ששיניהם כבר רעועות למדי – מישהו חותך לי את הבשר לנגיסות (אולי גם ילעס אותו קצת בשבילי), אבל את ההמתנה הקצרה  למנה העברתי בדריכות – מה עם החוויה הוויזואלית? הרי חלק ממה שמגרה אותך במנת הקבב היא צורתו העגולה או המוארכת. מה שמושך באנטרקוט נחמד הוא המרקם הבשרי־משויש שלו. מה עם זה? מצד שני – הרעיון הקובייתי הוא בדיוק מה שהופך את המקום לפאסט פוד יעיל, ככוונתו המרובעת המקורית - קוביות בשר נצלות על הפלנצ'ה הרבה יותר מהר מנתח שלם, וזמן ההמתנה מתקצר. היינו חבורה קטנה ליד השולחן, כך שיכולנו לדגום, במחירים הנמוכים שהתפריט מציע, כמעט את כולו. בצלחת המרובעת קיבל כל אחד את הקוביות שהזמין, ובצדן קוביות של צ'יפס או תפוחי אדמה אפויים. יש גם אורז – וכיוון שהאורז, כידוע, גדל בגרגרים מאורכים, קיבלנו את הערימה בצורת קובייה. זו לא היתה הברקה גדולה.

קוביות בשר יוצאות עסיסיות על הפלנצ'ה. קוביות (צילום: דרור כץ)

זה קצת מוזר, האמת. אל חוויית האכילה מתלווה בהתחלה הרגשה סינתטית (בערך כמו זו שמתעוררת מול המבנים המוזרים על הצלחת שאתה מקבל במסעדות היוקרה היצירתיות), אבל מתברר שההברקה של כל הקונספט היא המטבלים שמתלווים לכל מנה (שניים). כמה מהם יצירתיים למדי: רוטב ג'ינג'ר, רוטב גבינת רוקפור, ציר בקר ביין אדום, טחינה. למראה ההיצע הזה, אף אחד לא ביקש קטשופ. הקובייה מתלבשת יופי על המזלג (לא הביאו לנו סכינים, ובצדק), ואתה טובל אותה באחת מהפנכות (המרובעות, כמובן) של הרוטב, כך שטעמה של כל קובייה, אם תרצו, שונה מטעם קודמתה. למרות שאף אחד לא שאל אותנו באיזו מידת הכנה נרצה את הקוביות שלנו, הן הגיעו עסיסיות למדי. קוביות הקבב הפתיעו לטובה, וגם האנטרקוט זכה לשבחים, למרבה ההפתעה. כדי לעגל קצת את הפינות, המליצה לנו המלצרית החביבה לעיין בתפריט האלכוהול. אכן, שוס. כוס יין אוסטרלי  ב־10 שקלים, בקבוק למברוסקו ב־30 שקל, קאווה ב־35 שקל, ויסקי ב־18-12 שקל, שליש גולדסטאר ב־10 שקלים, ערק ב־10 שקלים, שוט ערק ב־3(!) שקלים. לא תמצאו מחירים כאלה בתל אביב. ובכלל – איפה תמצאו בעיר הזו ארוחה ושליש בירה ב־40 שקל? לפני הפרידה, מישהו מאיתנו העלה את החשש שבבואנו הביתה נחרבן קוביות, אבל, אם זה מעניין אתכם, לא התקבל דיווח כזה. אני מניח שזה לא מקום שיככב בביקורת של דניאל רוגוב, אבל אני בהחלט יכול לציין, כמוהו בבואו לשבח את מסעדות היוקרה, ש"בדעתי לשוב לכאן".

» קוביות. כיכר רבין 8, תל אביב. טל' 03-6092991. פתוח: א'-ה' 24:00-11:30, ו' 16:00-11:30, שבת 24:00-18:30.השורה התחתונה תפאורה: בר, מטבח פתוח, דלפק פונה לרחוב, שולחנות ספורים על המדרכהסביב השולחן: קהל צעיר, שעוד יגדל כשיתגלו המחירים המפתיעים של האלכוהולשירות: זריזחיוך: עגולשירותים: נקייםנגישות: למסעדה כן, לשירותים לא. ההגעה לשם כרוכה בעלייה במדרגות לולייניות לגלריה שמעלחניה: בחניון גן העיר הסמוך. תעלה כמעט כמחיר הארוחה, אז עדיף להגיע ברגלשורה תחתונה: יצירתי במרובעותו

*#