טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יבנה מונטיפיורי: גם להעתיק צריך לדעת

כולם ציפו למסעדה החדשה של יונתן רושפלד, מי שפתח לא מזמן את מסעדת טפאס אחד העם השנויה במחלוקת. אלא שלמרות ההחלטה להתמקד במאכלי ביסטרו מסורתיים, חוסר ההקפדה הופך אותה לעוד טרנד חסר נשמה

תגובות

יבנה מונטיפיורי, מסעדתו החדשה של השף יונתן רושפלד וקבוצת שטראוס נפתחה לפני כמה שבועות עם הרבה ציפיות ומול לא מעט עיניים בוחנות. לא רק שמדובר באחת הפינות המבוקשות בתל אביב שבה שכנו בעבר לא מעט מסעדות ידועות, אלא שזו מסעדתם השלישית של אותה קבוצה שפתחה לא מזמן את טפאס אחד העם שזוכה לתשואות רבות לצד ביקורות חריפות.על הנייר, יבנה מונטיפיורי אמורה להיות הצלחה מסחררת; שף מפורסם בראש, קונספט פשוט ואהוד של מנות ביסטרו קלאסיות שחלקן עם טוויסט מעניין, מיקום אסטרטגי, ושפע של ניסיון שיבטיח ביצוע מושלם. רבים וטובים עשו זאת לפניהם, גם בישראל, והעניין הוכיח את עצמו. האמת, שאין עם זה שום בעיה. קשה מאוד, כמו בכל תהליך יצירתי, להמציא דברים חדשים יש מאין. כולם מעתיקים, כולם ממחזרים רעיונות קודמים, כולם שואבים השראה ממקומות אחרים. לפעמים זה עדיף על אלה שמנסים לכאורה להמציא את הגלגל ומעייפים אותנו עם נסיונות מביישים להיות "ייחודיים". אלא שמה שמשותף להצלחתן של מרבית המקומות הבלתי מתחכמים הללו הוא דיוק הביצוע, החדות וההקפדה על כל פרט. במילים אחרות: המסעדה נבחנת על טיב המוצר ולא על מקוריותו.הגענו מוקדם, בשבע בערב, וישבנו על הבר. המסעדה היתה מוארת ונעימה, מעוצבת בקפידה לא שתלטנית אך עם זאת מעט נטולת נשמה או מגע אישי. עיצוב שמדמה אר-דקו של ביסטרו צרפתי, אבל כזה שנראה כאילו נבחר מתוך קטלוג. הישיבה על הבר מרווחת ונוחה. עם הגשת התפריטים הודיע לנו הברמן החביב שמנות רבות חסרות או השתנו, אך מיהר לעדכן אותנו בשינויים ונתן את המלצותיו. קשה להתעלם מהדמיון בין תפריט המסעדה לזה של מסעדות רבות אחרות, חלקן מפורסמות. אבל כאמור, על אף העדר המעוף, אין עם כך בעיה עקרונית. בנוסף למנות ביסטרו צרפתיות קלאסיות, כמו סטייק טרטר, אויסטרים, המבורגר וסטייק פריט (סטייק עם צ'יפס), ישנן גם כמה מנות עם נגיעות אסיאתיות מובהקות. בנוסף לתפריט יין רחב יותר, יש בתפריט המרכזי גם ארבעה יינות "בית", שני לבנים ושני אדומים, המוצעים בכוס, קראף או בקבוק, וכן חמישה קוקטיילים מומלצים.תחושת החמצה. יבנה מונטיפיורי (צילום: דניאל לילה)מה אכלנו:למנות ראשונות חלקנוו שרימפס קוקטייל וסלט סזאר (קיסר). שרימפס קוקטייל הייתה מנה קטנה ומוצלחת; שלושה שרימפ על שיפוד, מונחים על קוביות אבוקדו ושמנת חמוצה, עם רוטב כוסברה וחלפניו חריף-מתוק. הרוטב, שנשפך על המנה, העניק לה רעננות ועזות. שילוב הטעמים והמרקמים כולו היה מוצלח, רק חבל שהאבוקדו לא נחתך במקום, ולכן איבד מעט מטריותו. כמו כן, בהתחשב בגודל המנה ומספר השרימפ המועט, מחירה גבוה.סלט סזאר, המוצע בתפריט עם עוף או עם סלמון, יצא באותו ערב לשמחתנו רק עם אנשובי. הסלט הכיל כמה לבבות חסה ערבית פריכים מאוד עם רוטב קיסר דומיננטי ומתובל, הכלל, בנוסף למרכיבים המסורתיים, גם פפריקה ומעט פלפל חריף. הסלט הגיע עם כמה פרוסות של אנשובי משומר. מנה פשוטה אבל לא  טעימה במיוחד. בשל עומס הטעמים ברוטב, שמחתי שאני חולקת אותה, שכן לא הייתי מצליחה לאכול את כולה לבדי.המנות העיקריות הגיעו מהר מאוד, מהר מדי. נראה היה שכל המנות יוצאות בזריזות רבה מהמטבח, ולסועדים לא ניתנת השהות להתרווח בין מנה למנה. בהמלצת הברמן הזמנו פילה דג  sale-sucre (מתוק-מלוח), על אף שמדובר היה בפורל ולא בקוד, כפי שמופיע בתפריט. החלטנו לשים את מבטחנו בפורל כיוון שרצינו מאוד לטעום את אחת המנות האסיאתיות, והברמן המליץ בחום על המנה. אלא שמדובר היה בטעות חובבנית; לא רק שהפורל הוא דג קצת עצוב וחסר אופי מטבעו, אלא שגם התלבושת האסיאתית לא הלמה אותו, והמנה דמתה לכזו שקל היה למצוא בתחילת שנות ה-90: קצת סויה, קצת שמן סומסום, יוזו, ג'ינג'ר, מעט צ'ילי ואצות. שום דבר מעודן או בעל דמיון. שוב, בהתחשב בכך שדובר בפורל ולא בקוד, ציפיתי שיגבה עבורה מחיר נמוך יותר מזה הנקוב בתפריט (95 שקלים), והתאכזבתי לגלות שלא כך. אכלתי את המנה בלי הרבה תאווה בעודי מפנטזת על ההמבורגר שנצפה בשולחן ליד. הוא נראה  מבטיח, והבטחתי לעצמי לחזור למענו.המנה השניה שהזמנו לא הופיעה בתפריט: "בלנקט" של אוסובוקו עגל, ללא עצם, עם פטריות פורצ'יני וערמונים, מנת ביסטרו קלאסית. נהננו ממנה יותר מהקודמת, אם כי גם היא לא היתה מבריקה. הבשר, שנחרך ואחר כך בושל באיטיות ביין לבן וירקות שורש, אמנם היה רך, אך מעט חסר טעם. הפורצ'יני הוסיפו טעם אדמתי עמוק והיוו את המרכיב המהנה ביותר במנה. הערמונים, אף שהם עשויים תיאורתית להשתלב, היו רבים מדי בכמותם, עניין שפגם באיזון המרקמים וגרם למנה להיות כבדה שלא לצורך. בסך הכל, המנה דמתה למעשה ידיה של בשלנית ממוצעת מבשלת בארוחת שישי - אפשר לאכול בשמחה, אבל אין סיבה לשלם עבורה 138 שקלים. הצ'יפס שאכלנו לצדה היו מצויינים, וללא ספק גנבו את ההצגה. רעננות ועזות. שרימפס קוקטייל של יבנה מונטיפיורי (צילום: דניאל לילה)בשלב הזה, המסעדה והבר היו מלאים לגמרי, אך האווירה נותרה נעימה ומסודרת, והברמן והברמנית החייכנים המשיכו לתת שירות מוקפד וקשוב. כשהיינו מוכנים, הוציאה לנו הברמנית את "מגש הקינוחים", המחליף למעשה את תפריט הקינוחים. על מגש כסוף הונחו כמה קינוחים שמהם יכולנו לבחור – עוגת גבינה, מוס שוקולד, כמה סוגי של אקלר, תותים בקצפת וטארט אגסים. כל הטקס הזה קצת מיותר ותמוהה בעיני, אם כי ברור שזו מחווה לביסטרויים של פעם. בכל זאת, אם כבר עושים זאת, הייתי מצפה לקצת יותר מחשבה על צורת ההגשה, שכן כל העניין לא נראה אסתטי במיוחד. בחרנו במוס שוקולד ולרונה שהוגש בצנצנת והיה טעים אך קר מדי. הברמנית החליטה להזמין אותנו גם לאקלר שהיה טעים ומשמח.שירות ואווירה: השירות מציל את המקום ואף ממקם אותו גבוה יותר משאר הקטגוריות. לאורך כל הערב קיבלנו שירות מצויין, נדיב ואדיב. שני הברמנים היו קשובים, מקצועיים ובקיאים במנות על אף השינויים הרבים בתפריט. האוירה נעימה, עליזה במידה אך מאופקת. המוזיקה אמנם מתנגנת ברקע, כמו במרבית המסעדות בישראל, אך האקוסטיקה טובה והווליום נותר סביר. אך עם כל הנעימות והחביבות הזו, משהו באווירה נותר עצור, כמעט לא טבעי. יתכן שזו תסמונת של מקום חדש ולוקח זמן עד שנוצרת הרמוניה ונוחות מסויימת במסעדה, אבל אולי זה משקף משהו עמוק יותר.למי זה מתאים: לאנשים שרוצים להיות במקום הנכון בזמן הנכון, אך פחות מוטרדים מרמת האוכל ולא מצפים לחוויה קולינארית יוצאת דופן.תפריט היין: תפריט טוב ומאוזן, עם יינות מצרפת, איטליה וישראל. בחירה מעניינת ומגוונת של יינות בכוס ומחירים הוגנים.בשורה התחתונה: המסעדה עדיין לא הצליחה למצוא את ייחודה, לא מבחינת האוכל ולא מבחינת האווירה. התחושה היא שהקונספט מכתיב את הכללים באופן מאוד נוקשה, אך התוצאה היא מקום ללא שאר-רוח, ללא האופי והנשמה של מי שעומדים מאחוריה. האוכל לא יותר מסביר, ובהתאם לכך, המחירים גבוהים ולא מוצדקים, דבר שהיה נמנע אם הביצוע היה מושלם. לזכותם ולמזלם של הלקוחות, השירות הטוב מתקן מעט את תחושת ההחמצה. החשבון:שרימפס קוקטייל: 52 שקליםסלט סזאר: 46 שקליםבלנקט עגל חלב: 138 שקליםדג פורל Sucre Sale: 95 שקליםמוס שוקולד: 28 שקליםקראף יין, מאקון של בושארד: 66 שקליםאספרסו: 9 שקליםסה"כ: 434 שקלים

» יבנה מונטיפיורי, מונטיפיורי 31, תל אביבהקונספט מכתיב את הכללים. יבנה מונטיפיורי (צילום: דניאל לילה)

*#