${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסלון: כמה באמת שווה ערימת העגבניות של אייל שני?

מסעדתו של אייל שני פתוחה יומיים בלבד בשבוע, ומתיימרת לספק לסועד חוויה בלתי נשכחת של אכילה ובידור. אבל האוכל במקום לא מספיק מבריק, במיוחד לא ביחס למחירים הגבוהים בהם הוא מוצע

תגובות
מוטי מילרוד

מאז ילדותי אני מתקשה בבחירות. נדמה לי שעם כל בחירה שאני עושה, אני מוותרת לנצח על משהו אחר. הגיע הזמן להתבגר, אני יודעת, אבל כשמדובר במסעדה אני עדיין מצפה לכל החבילה. לכן ציפיתי במיוחד לביקורי בסלון. הנה מקום שמבטיח לענות על כל חשקינו; מסעדה שמתיימרת לספק לא רק אוכל מעולה אלא גם חווית בילוי יוצאת דופן. מסעדה שבה מהללים את היצירתיות וההשקעה הניכרים באוכל, באותה מידה בה מתפעלים מהתפאורה, האווירה והמוזיקה. ההגעה והכניסה למסעדה מלווות בתחושה מאוד מיוחדת. החלל ייחודי ומרשים, ותצוגת האוכל על הדלפק - ירקות, נתחי בשר, קינוחים ופוקצ'ה ענקית שזה עתה יצאה מהתנור – לא פחות ממרהיבה. לכמה דקות הרגשתי כאילו הגעתי למסיבה אצל מישהו בבית, מישהו עם טעם טוב במיוחד. אלא שכעבור זמן מה תהיתי אם הגעתי מוקדם מדי, כיוון שנראה היה שהמארח לא מוכן לאורחים שלו. חיכינו קצת עד שהוגשו לנו תפריטים, ועוד קצת עד שניגש אלינו מלצר והציע לנו לשתות. אבל אנחנו הרי באנו ליהנות, ולכן לא נתנו לזה להפריע לנו.

התפריט בסלון נכתב כל יום מחדש ולכן כל המנות הן מיוחדות לאותו יום. את המנות מומלץ לחלוק, והן מגיעות בקצב שלהן, ולא לפי סדר קבוע. לאחר הסבר מהמלצר היינו כמעט מוכנים להזמין, אבל לפני זה היינו צריכים לתרגם את התפריט לחברנו דובר האנגלית, לאחר שהמלצר סירב לעשות זאת בעצמו.

מה אכלנו: הזמנו ארבע מנות קטנות יחסית בתור מנות פתיחה. ערימת עגבניות; סביח (פול ירוק צלוי בפרפום טלה על טחינה, מעליה ביצה קשה ופלפלים חריפים); שקית שעועית ירוקה; וסאשימי טראחון. כל המנות היו טעימות, אך אף אחת מהן לא בלתי נשכחת. אני מאמינה לרצינות ולרגישות שאייל שני מגלה כלפי אוכל, ואין לי בעיה עקרונית עם ערימת עגבניות או שעועית ירוקה כמנות בפני עצמן, להיפך. אבל אם לא כל העגבניות בסלט העגבניות היו עזות ומלאות בטעמן, הן לא היו ראויות להיכנס לסלט הזה, ואולי בתפריט שנכתב מדי יום היה אפשר לוותר על המנה. גם האינטרפרטציה לסביח היתה מקורית ומשעשעת, אך חסרה חדות והרמוניה שתרים אותה לגבהים שמעבר לפול, טחינה וביצה קשה - טעימים ככל שיהיו. היות שהיינו ארבעה, ישבנו בשולחן ולא על הבר, כפי שהייתי ממליצה בדיעבד לעשות, כיוון שכך אפשר להתבונן בשפים בפעולה במטבחם הפתוח והיפה. למרות זאת, הצלחתי לראות את אייל שני מערבב בידיו, בריכוז ובאיטיות, את השעועית הירוקה שידעתי שמיועדת לנו. תחילה דווקא לא התרגשנו מהמנה הזו, אך כעבור זמן מה, אחרי שהיא נחה קצת על השולחן וספחה את טעמי הרוטב העדין שאיתו עורבבה (על בסיס לימון ושום) - למדנו לאהוב ולהעריכה יותר. סשימי טראחון היה סופר טרי, מאוד טעים ופשוט, כפי שסשימי נועד להיות. בשלב הזה האוירה כבר התחילה להתחמם. ווליום המוזיקה עלה, קרפצ'יו נדפקו על שולחנות הסועדים בזה אחר זה (נחמד בפעם הראשונה, קצת מיותר אחר כך) ואפילו נשמעו כמה מחיאות כפיים. לשולחננו בדיוק הגיעה מחבת לוהטת של שרימפס קריסטל, קלמארי וסרטנים כחולים צלויים על גחלים בחמאת זרעי עגבניות. השרימפ והקלמארי היו טובים אך שניהם בושלו קצת יתר על המידה מה שפגע במרקמם וטעמם. רוטב זרעי העגבניות היה עדין ומוצלח ותאם את פירות הים הצלויים. היה נחמד אם היו מגישים את הסרטנים עם מפצחים - פשוט יותר קל ליהנות מהם כך.

אחר כך הגיע הלוקוס. 400 גרם של דג (התמחור לפי 100 גרם) ברוטב עגבניות מדבר. עד כמה שהלוקוס היה טעים, מי שגנב את ההצגה היה הרוטב. עגבניות שכנראה נצלו בתנור ואחר כך בושלו על אש נמוכה במשך זמן רב, עם מינימום התערבות ועם חריפות קלה ולא מכניעה. ולמרות זאת – גם המנה הזו לא תופיע בחלומותיי, אם כי באמת אי אפשר לומר שזו לא מנה טובה. אחרון חביב הגיע צוואר טלה וירקות של ערבים צלויים כל היום על רמץ עצים, בתוך כלי ברזל יפהפה. המנה מתומחרת לפי אדם ואנחנו הזמנו אותה עבור שני אנשים. בשר הצוואר עצמו היה עשיר ונימוח, כמעט מתפורר, ספוג בטעמי ירקות השורש והעצים המעושנים. הירקות היו עזים בטעמם ולמרות רכותם לא התפרקו. מנה מאוד מהנה.להמלצת המלצר הזמנו לקינוח עוגת שוקולד עירומה עם קרם פרש, ולא התחרטנו על כך. העוגה היתה מענגת, עם טעם לבבי ונדיב של שוקולד איכותי, ובאמת התאימה לסיומה של מסיבה מפוארת. שולחננו הוזמן לסבב ההושבה השני ולכן נאלצנו, בהבנה, לפנותו לאנשים שכבר עמדו וחיכו בקוצר רוח להצטרף למסיבה שהייתה בדיוק בשיאה. 

שירות: בהתחשב בכמות האנשים שעובדים במסעדה - במטבח ומחוצה לו - ובהתחשב באיכות השירות שמקבלים, נראה שהלקוחות פחות חשובים במשוואה כאן. התחושה היא שהנחת המוצא של הסלון היא שכל האנשים נהנים ומרוצים, אבל אף אחד מאנשי הצוות לא באמת טורח לוודא שזה המקרה. יכול להיות שהנחת המוצא מרחיקת לכת עוד יותר משנדמה - ייתכן והיא "לא כל אחד מתאים לבקר בסלון". נראה שהמשפט הזה נכון כמעט לכל מסעדה, אלא שמרבית המסעדות לא מרשות לעצמן להחצינו כל כך. מתי ישכילו להבין שאפשר להיות קול ונינוח ועדיין לתת שירות טוב?

תפריט היין: כולל יינות מהרי יהודה ומבורגון בצרפת בלבד. תפריטי יין ממוקדים ועם אג'נדה דווקא עשויים להיות מוצלחים, אך במקרה הזה לא ברור מה עומד מאחורי הבחירה. אין ממש מכנה משותף או מה שנקרא טרואר (תחושה של מקום) משותף ליינות השונים מהרי יהודה, ובטח שלא בינם לבין היינות מבורגון, שרובם אמנם טובים מאוד אך חלקם הגדול גם יקרים. אנחנו בחרנו להביא יין מהבית ושילמנו דמי חליצה של 25 שקלים לאדם (סה"כ 100 שקלים).

בשורה התחתונה: המסעדה כמעט מצליחה להיות "גם וגם" אך בסופו של דבר מאכזבת בחזית האוכל. עושה רושם שהיינו אמורים להיות מסוחררים מהאוכל אך למעשה הוא דווקא נדחק קצת הצידה, וחבל. חבל לא רק בגלל הכסף הרב שגובים עבורו (אם כי קשה להתעלם מזה), אלא גם כי מדובר באוכל אמיתי וטוב שאולי סנוור על ידי הרבה אורות וזיקוקים וכעת טעמו קצת "כבוי". אין ספק שהסלון היא מסעדה ייחודית, אך אולי הגיע הזמן שמישהו יצעק "המלך לא לבוש היטב", לפני שהוא יהיה ערום.

החשבון (עבור ארבעה אנשים)
ערימת עגבניות – 79 שקלים
סביח – 79 שקלים
שקית שעועית ירוקה – 69 שקלים
סאשימי טראחון – 89 שקלים
חריימה לוקוס (400 גרם) - 218 שקלים
שרימפס, קלמארי וסרטנים בחמאת זרעי עגבניות – 130 שקלים
צוואר טלה (עבור שני אנשים) - 280 שקלים
עוגת שוקולד – 49 שקלים
דמי חליצה - 100 שקלים
ס"כ: 1093 שקלים

» סלון - מעבר יבוק 8, תל אביב

*#