${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דלאל: כמעט זה מעט מאוד

חלק מהמנות טעימות, השירות סביר והעיצוב מושקע. אבל מסעדת דלאל בנוה צדק נותנת לסועדים בה את התחושה שהם ניצבים בסרט בטעם בינוני

תגובות

דלאל שוכנת במבנה ערבי יפה ומשופץ שנבנה בשנות ה-20 או ה-30 של המאה הקודמת (כשעוד היה כאן אוכל ערבי אמיתי). כמיטב המסורת הישראלית העכשווית, העיצוב, כמו האוכל,  אקלטקטיים במידה; מצד אחד טעמים וניחוחות ים תיכוניים, מצד שני שיק אירופאי. נדמה שבדלאל רוצים להנות מכל העולמות, אבל לא בהכרח יודעים להחזיר בהתאם. במבט ראשון ואפילו שני נראה שחשבו כאן על הפרטים הנכונים – החצר הפנימית נעימה, מוארת במינימליות ומוקפדת במידת הרישול הראויה, בעוד שבפנים התחושה יותר אלגנטית וקלאסית. יחד עם זאת, במבט שלישי וככל שעובר הערב, אי אפשר שלא לחוש שהכל כאן קצת מחופש, שמשחקים כאן קצת ב"כאילו". מה אכלנו: התפריט מחולק לארבעה חלקים; מנות טאפאס, מנות ראשונות, פסטה ומנות עיקריות. התחלנו בשתי מנות טאפאס ובמנה ראשונה. “עדשים שחורות בבישול איטי עם טחינה לבנה", היתה מנה פשוטה ומוצלחת. העדשים, על אף הבישול הארוך שמרו על מרקמם וטעמם הטבעי, הטחינה הטעימה הוסיפה מתיקות מאוזנת ולא שתלטנית והכל תובל בעדינות מבורכת. עוד מנה שנהננו ממנה היתה של בייבי סרדינים כבושים עם יוגורט ופלפלים קלויים. הסרדינים, על אף שנדמה כי לא נכבשו במקום, היו טעימים אבל הייתי שמחה אם חלקם במנה היה דומיננטי יותר. לעומתם, הפלפלים הקלויים הדקיקים, רוטב היוגורט הקל והעלים הירוקים פגעו נכון והשתלבו היטב מבחינת הטעמים אבל חלקם במנה היה גדול מדי. גם ברוסקטה עם אנשובי סבלה מבעיה דומה. ראשית, הלחם עצמו, מעין פוקצ'ה עבה וכבדה מדי – לא אפשרה כמעט לאף מרכיב אחר לבוא לידי ביטוי. שנית, גם כך המנה סבלה מעודף מרכיבים והאנשובי המסכנים נדחקו לפינה. פרוסות עגבניות טריות ולא קטנות, פלפל קלוי, חציל שרוף וטפאנד זיתים – כולם מרכיבים ראויים לסנדוויץ' טוב, אבל פחות מתאימים במקרה הזה.אף מרכיב לא בא לידי ביטוי. ברוסקטה אנשובי של דלאל (צילום: יח"צ)המשכנו לסיבוב הבא. ריזוטו אפונה ואספרגוס היה מלא פוטנציאל אבל סבל ממליחות יתר. האספרגוס הלבן בושל במידה הנכונה ושמר על פריכותו, האפונה הצעירה הוסיפה צבע ושמחה והפרמזן סיפק עומק וגיבוש. פרט למליחות, הריזוטו אמנם הוגש אל-דנטה ולא היה צמיגי, אבל יכול היה עדיין להיות יותר נוזלי וקל. ארטישוקים צלויים עם ויניגרט זרעי עגניות היו מצויינים: קטנים, מלאי טעם וניחוחות צלייה, עם ויניגרט לא מתחכם שכלל זרעי עגבניות וקוביות קטנות של עגניות. מנה מאוד אלגנטית אם כי לא זולה ביחס לגודלה. שירות חסר חן וחסר נדיבות. דלאל (צילום: יעל רייף)שווארמה טלה עם מסבחה של שעועית לבנה היתה הרבה פחות מעודנת ומאופקת. הבשר עצמו היה מלוח מאוד ולא עסיסי, והוא לא נחתך בעובי הנכון. גם מסבחת השעועית לא עוררה תאבון רב וסבלה מחוסר השראה הן מבחינת המראה והן בנדיבות הטעמים. לקינוח בחרנו באופציה הים תיכונית המובהקת והלא שגרתית; סורבה יוגורט ומי זאהר, עם קציפת גבינת עיזים, שערות חלבה וקרנץ' קדאיף. הסורבה עצמו היה קליל, חמצמץ ומעולה ושערות החלבה וקראנץ' הקדאיף היוו קונטרה מתוקה, פריכה ומענגת למדי. החלק הפחות ידידותי של הקינוח היה קציפת גבינת העיזים והסומסום שטעמו ודמו יותר למשהו שאפשר להתגלח באמצעותו יותר מאשר כדאי לאכול אותו. שירות ואוירה: אם לחזור להתחלה, יש משהו מצועצע ולא אמין בדלאל – והדבר בא לידי ביטוי גם בשירות. המלצר לכאורה עשה את מה שנדרש לפי הספר, אך השירות לווה בחוסר חן ובחוסר נדיבות. התחושה שלנו היתה כאילו אנחנו רק עוד חלק מהתפאורה, עוד כלי במשחק, ולא הסיבה עצמה שלשמה המקום קיים. כך למשל המנות דוקלמו באופן אגבי ועם שגיאות גסות בביטוי מרכיבים, נשאלנו שוב ושוב אם "הכל בסדר" עוד לפני שהספקנו לטעום את האוכל רק בכדי לצאת לידי חובה, והגישה הכללית היתה רובוטית למדי. אך כאמור, הצלחות פונו בזמן, היין הוצע ונמזג כראוי ולא הרגשנו זנוחים. האוירה, לפחות בחצר הפנימית, נעימה ונינוחה, אבל לא ייחודית ומובחנת – לא באופן שגורם לרצות לחזור לכאן או לרוץ לספר על כך לחברים. למי זה מתאים: לתיירים - שבוודאי יהנו מהמיקום, המבנה והמשחק עם בטעמים הים תיכוניים, ולמי שרוצה להנות מערב נעים במידה אבל לאו דווקא דורש תמורה ברורה לכספו. חוסר השראה במראה ובטעמים. שווארמה טלה של דלאל (צילום: יח"צ)בשורה התחתונה: האוכל לא רע ולעיתים טעים, השירות מעצבן אבל לא כזה שאפשר ממש להתלונן עליו, והעיצוב והאוירה הם כנראה עניין של טעם. דלאל היא מסוג המסעדות שבהן הכל "כמעט נכון", אבל חסרה בהן נשמה יתרה. כמו כן, בסופו של דבר מדובר במסעדה לא זולה שספק אם מספקת תמורה הולמת. החשבון - עבור שלושה אנשים:לחם – 14 שקלים בייבי סרדינים – 24 שקליםברוסקטה אנשובי – 48 שקליםעדשים שחורות – 24 שקליםריזוטו אפונה – 62 שקליםארטישוקים צלויים – 62 שקליםשווארמה טלה – 96 שקליםסורבה יוגורט – 44 שקליםבקבוק גמלא ברוט – 140 שקליםקולה – 14 שקליםאספרסו כפול – 11 שקליםאספרסו קצר – 9 שקליםסה"כ: 546 שקליםדלאל - שבזי 10 ,תל אביב

*#