טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת הקופי בר: האם נעלם הניצוץ?

גם עם השקת התפריט החדש - האוכל בקופי בר טעים ולא יומרני והשירות אכפתי ולבבי. מצד שני, ממסעדה שיש לה מוניטין כאחת המוצלחות בתל אביב, אפשר לצפות להקפדה נוספת

תגובות

שינוי זה טוב, ככה מלמדים את כולנו להאמין. אבל אחרי 16 שנים של הצלחה ויציבות, מה גורם למסעדה לשנות את התפריט שלה (ואולי אפילו יותר מזה)? בקופי בר הכריזו לפני כמה חודשים על "מתיחת פנים". אבל האם השינוי אכן מהותי? או שהוא רק משחק טקטי של הזזת כלים לא משמעותיים ממשבצת אחת לשניה? קופי בר - כל הפרטים

המהלך המדובר מגיע אם כך בגזרת התפריט, בה החליטו לעבור לאחד בעל מבנה איטלקי, אם כי לא בהכרח כזה שבו מרבית המנות איטלקיות קלאסיות. על אף החלוקה המסורתית החדשה לאנטיפסטי, פרימי (פסטות וריזוטו) ועיקריות (דגים ובשרים), עדיין אפשר למצוא בתפריט את המנות הפופולריות והקבועות שהפכו לסימן ההכר של המקום - כמו המבורגר, אווז קונפי ושניצל, שכעת מכונה "חזה עוף מילנזה". היות שמעטים האנשים, אם בכלל, שאכן מזמינים פסטה או ריזוטו כמנת ביניים, את מרבית המנות ניתן להזמין גם כמנה גדולה יותר. מה שמאפשרת החלוקה החדשה, היא ארוחה פחות נוקשה ויותר מגוונת, שאולי קוסמת ליותר אנשים שיכולים "לשחק" עם התפריט. בגזרת האינטיפסטי נוספו כמה מנות קלות, מעניינות ומרעננות, שבדוואי רבים מזמינים אותן כמנות חלוקה.

אין ספק שההתחדשות הזו נעשתה בצורה מתוחכמת ואלגנטית. מצד אחד, מפיחים רוח חיים במה שהפך למותג מוכר, ובאותה נשימה גם מבדילים אותו מעסקיהם האחרים של קבוצת r2m - הבראסרי והוטל מונטיפיורי, כולם בעצם סוג של ביסטרו. מצד שני, לא מזניחים או מוותרים על הלקוחות הקבועים, שהם ללא ספק הלחם והחמאה של המקום.

ומה בשורה התחתונה? האם אכן יש הצדקה למוניטין הטוב שיש למקום? יום חמישי בערב, המסעדה הומה וכל חדריה מלאים לגמרי. סידורי הפרחים העצומים בכניסה עדיין יפהפיים ומרשימים כבעבר והעיצוב הקלאסי נותר בדיוק כשהיה. למרות שאנחנו ארבעה, אנחנו זוכים לקבל רק תפריט אחד, פשוט כי כל התפריטים בשימוש. כעבור מספר דקות תוקן הדבר וגם זכינו לשמוע על המנות המיוחדות.שומרים על רמה גבוהה. קופי בר (צילום: יח"צ)

מה אכלנו: למנה ראשונה אכלתי גספצ'יו עם חתיכות שומר ושרימפס. בעוד שהגספצ'יו היה טעים וחתיכות השומר הקטנות הוסיפו פריכות ומימד נוסף של טעם, הייתי מעדיפה אותו עם מעט פחות חומץ וקצת יותר סמיך. השרימפס כביכול משדרג את המנה ומוכר אותה "כמיוחדת", אבל בפועל הם לא ממש נחוצים ועדיף היה להגיש גספצ'יו יוצא מן הכלל בלעדיהם.

בן זוגי הזמין פריטו מיסטו – שכלל קלמרי שרימפס וירקות (כרובית, בצל ירוק), טבולים בבלילה עדינה ומטוגנים בשמן קל. היא הוגשה עם איולי פפריקה מעט חריף, שלא ויתרנו על ההזדמנות לטבול בו את הלחם שהוגש לנו בהתחלה. מנה פשוטה, מצויינת ומענגת למדי.

חברינו הזמינו שתי מנות ראשונות מיוחדות לאותו יום – אספרגוס טרי עם פרמזן וקרפצ'יו של אנטיאס. מבין שתיהן האספרגוס מעט איכזב – הוא הוגש עם רוטב לא מספיק מגובש ומעט מתפרק על בסיס חמאה ולימון, ונחלט כמה שניות יותר מדי. לא אסון טבע, אבל אם כבר אספרגוס טרי ומנה פשוטה, אז חבל שזה לא נעשה בדיוק כמו שצריך.

המשכתי עם מנה של מליטות על הגריל שהוגשו עם סלט תפוחי אדמה ועגבניות. בהרבה מסעדות נהוג להגיש את דג הים העשיר הזה מטוגן, היות שהוא יכול להתייבש בקלות. כאן שלוש מליטות בינוניות בגודלן נצלו על הגריל במיומנות רבה, שמרו על עסיסיותן והיו טעימות להפליא. סלט תפוחי האדמה שהוגש בצד נשמע מעניין בתאוריה אבל לא היה מרגש בשום אופן, ואפילו ניכרו בו סימנים קלים של עייפות. ריזוטו ארטישוק ולימון כבוש (למעשה מנה ראשונה ולא עיקרית) היה מוצלח במידה, אם כי מעט כבד ומלוח מדי. השילוב של ארטישוק ולימונים כבושים מעניין וטעים, אך ניתן היה לעדן אותו עם שימוש פחות מופרז בחמאה, מה שעשוי היה גם לתרום למרקם קל יותר.

לבבות ארטישוק כיכבו גם במנה נוספת שהוזמנה – של שרימפס ברוטב יין לבן וחמאה. מנה קלאסית, עם אוריינטציה צרפתית מובהקת (למרות השימוש ביין "פינו גריג'יו" כפי שנכתב בתפריט), שבוצעה כהלכה ותובלה בעדינות תוך שימוש באורגנו.

לקינוח החלטנו לוותר על הלקאסיקות המוכרות כמו עוגת הגבינה ובמקום קיבלנו את המלצת המלצר ולהזמין גלידת וניל עם שזיפים בקוניאק. בדיעבד כנראה שהיינו צריכים להצמד למוכר. הגלידה לא התבלטה כיוצאת דופן וגם השזיפים בקוניאק לא הצילו אותה, למרות שהם טעמו קצת כמו משהו עם תכונות רפואיות. זכינו לקבל גם חתיכות של שוקולד ולרונה עם אגוזי לוז, שבכל זאת השאיר אותנו עם טעם טוב בפה.שירות ואווירה: מאז ומעולם נודעה המסעדה בשירות הטוב שנותנת ללקוחותיה. למעשה, נדמה שזו האג'נדה שחרטה על דגלה. התחושה שלי היא היתה שאכן עושים כאן מעל ומעבר עבור כל לקוח, כדי שכולם ייצאו מרוצים, ויהי מה. יחד עם זאת, יכול להיות שבדרך שכחו כמה כללים בסיסיים בשירות טוב, שאינם קשורים בחביבותו של מלצר כזה או אחר או בנדיבות, שללא ספק קיימת. כך למשל הייתי מעדיפה אם היו מחליפים לי את הסכו"ם באופן אוטומטי בין המנות, אם היו מגישים לי תפריט עם התיישבותי ואם המלצר לא היה קורא לבן זוגי "אחי". אבל יכול להיות שזו רק אני. האווירה מצליחה איכשהו, ונדמה שבלי הרבה מאמץ, להיות נכונה; נינוחה ושמחה, רוחשת אך לא מוגזמת או מאולצת. פשוט מקום שאנשים נהנים בו. שכחו כמה כללים בסיסיים של שירות טוב. קופי בר (צילום: נתן דביר)

בשורה התחתונה: אותה הגברת בשינוי אדרת: לא הכל מושלם בקופי בר, אבל משום מה זה נסלח. כנראה בגלל רוח הנדיבות הכללית הניכרת במקום, שהיא יותר מרק גודל המנות או הפינוקים הקטנים, אלא משהו עמוק ובסיסי יותר. בסך הכל האוכל טעים ולא יומרני והשירות אכפתי ולבבי. מצד שני, ממסעדה שיש לה מוניטין כאחת המוצלחות בעירנו, אפשר לצפות לניצוץ והקפדה נוספים – לא באופן מקרי או לסירוגין, אלא כל הזמן ובכל פעם.

החשבון (עבור ארבעה אנשים):

קרפצ'יו אנטיאס – 42 שקליםאספרגוס בגריל – 49 שקליםגספצ'יו שרימפס – 38 שקליםפריטו מיסטו – 49 שקליםעגבניות ומוצרלה – 42 שקליםמליטות – 89 שקליםריזוטו ארטישוק – 42 שקליםשרימפס ביין לבן – 89 שקליםמוסר ים – 96 שקליםגלידה וניל עם שזיפים – 29 שקלים

סה"כ – 565 שקלים (לא כולל יין ושירות)קופי בר - כל הפרטים

*#