טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת ג'וז ולוז: מנות לא אחידות ושירות מרושל

האווירה יחודית, יש מנות טובות והלקוחות קבועים ומסורים; ועדיין, משהו ברישול הנון-שלנטי של האוכל והשירות בג'וז ולוז, לא יגרום לאושרת יקותיאל למהר לחזור

תגובות

מי שמכיר את מסעדת גוז' ולוז יאמר עליה שהיא מסעדה עם אווירה מיוחדת ואוכל טעים בסגנון שכונתי. האג'נדה של מסעדות מסוגה, בניגוד למסעדות יעד טרנדיות להפליא "שחייבים לרוץ אליהן", היא בדרך כלל פשוט לשמח את הלקוחות ולספק שירות נינוח ואווירה נעימה ולא ספציפית במתכוון. מרבית הלקוחות קבועים והאוכל לא גורם להתעלפות של עונג אלא פשוט מספק הנאה. לא שגוז' ולוז חפה מאמירה אופנתית - החצר הצרה המוארת במינימליזם ומעוצבת בשיק נונשלנטי; כלי ההגשה נראים כאילו נלקחו באופן אקראי ממטבחה של סבתא וגם המלצרים מקפידים להתנהל באותו רישול מגניב. נדמה שההוויה הזו באה באופן טבעיות ונטול מאמץ, מה שיכול להסביר גם את אופיו של האוכל.את המטבח של גוז' ולוז אפשר לתייג תחת אותה הגדרה חמקמקה של "מטבח שוק" – כלומר מטבח אקלקטי ואישי, המבוסס על חומרי גלם מקומיים ומשתנים. תפריט חדש מודפס מדי יום והמנות נבנות כנראה בעיקר לפי הלך רוחה של השפית באותו יום והיצירתיות שלה. התפריט לא גדול ומכיל מנות קטנות ובינוניות בגודלן. יש בו מנות איטלקיות, אסיאתיות וישראליות שהקו המשותף לכולן, לפחות על הנייר, הוא פשטותן והעובדה שהן נשמעות מפתות וטעימות.המלצרים מקפידים להתנהל ברישול מגניב. ג'וז ולוז (צילום: אביעד הרמן)מה אכלנו: מאחר ומדובר במטבח קטן שאינו מתמחה בפיצות, היה מפתיע למצוא בתפריט פיצה מרגריטה. למרות זאת החיבה שלי לבצק, עגבנייה וגבינה בצורתם הבסיסית, חייבו אותי לנסות ולטעום. הפיצה התגלתה כביתית וטעימה אבל לא ברמה השכיחה במסעדות או בפיצריות טובות. רוטב העגבניות אמנם היה מוצלח והמוצרלה איכותית, אבל הבצק נטול אופי ובעיקר שרוף בתחתית. אכלנו רק כמחצית. המשכנו עם "שקדי עגל צרובים במחבת עם פול, אפונה טרייה, ארטישוק ושמיר". שקדי העגל קומחו וטוגנו בחמאה יותר מאשר נצרבו ולכן היו שומניים מדי. האפונה והפול הטריים היו מעט עייפים ונטולי חיוניות. הארטישוק היה מצוין. בסך הכל השילוב הרענן בין שקדי העגל, הירקות הירוקים, החמאה והלימון היה מוצלח מאוד כרעיון ופחות בביצוע. “זוג רביולי ממולא בשרימפס, כרישה וגבינת ברי חריפה" היה דקיק ועדין. טעמם של השרימפס אמנם הלך מעט לאיבוד לצד חריפותה ועזותה של הברי, אבל רוטב פשוט ומוצלח של חמאה, מרווה ופרמזן שמר על איזון וליכד את הטעמים. לא מנה מאוד מרגשת אבל בהחלט טעימה מאוד. בנוסף הזמנו גם "סלט של ירקות נפוצים עם זעתר, בצל אדום וגבינת ברינזה". אם אתם שואלים את עצמכם מה הם ירקות נפוצים אז הכוונה לעגבנייה, מלפפון, פלפל וקולורבי. הסלט עורבב עם מרווה ותובל בשמן זית, לימון והרבה מאוד מלח. הרבה יותר מדי. לא מנה מאוד מרגשת אבל טעימה. שקדי עגל בג'וז ולוז (צילום: אביעד הרמן)פגשתי במקרה חברות שישבו בשולחן סמוך, וטעמתי ממנה שהזמינו - קלמרי צרובים עם תרד טורקי, שום והרבה חמאה. בדיעבד הייתי צריכה להזמין את המנה הזו כי היא היתה ממש מצויינת, פשוטה, רעננה ואלגנטית.לקינוח הוצעו שלוש אופציות – מלבי, טירמיסו וכנאפה. מתוכן בחרנו את הכנאפה. אני לא מומחית גדולה לכנאפה, אבל קשה לומר שמדובר היה בקינוח שייזכר לטובה. איטריות הקדאיף לא היו מספיק פריכות והגבינה לא מספיק מענגת. חבל כי חיכינו לקינוח הזה הרבה מאוד זמן.

למי זה מתאים: המסעדה ידועה כמקום מועדף על קהל לסבי, אבל קהל לקוחותיה מגוון והיא מתאימה לכל מי שמחפש ערב לא קולני במיוחד, לשיחה טובה ואוכל נעים.שירות: בסך הכל שירות חביב אבל דומה יותר לשירות בבית קפה מאשר לשירות במסעדה. הכל מתנהל באיטיות ואגביות ולא נראה שיש רצון, או אולי הבנה, שדברים יכולים להיות אחרת. יין: תפריט נחמד עם רעיון מקורי. חלק גדול מהיינות מתומחרים באופן זהה – 130 שקלים לבקבוק ו- 34 שקלים לכוס. מרבית היינות בחלק זה הנם ישראלים, ובנוסף ישנה גם רשימה לא ארוכה של יינות יקרים יותר. הבעיה היחידה עם הבחירה הזו היא שאין אופציה לשתות כוס יין בפחות מ-34 שקלים לכוס וחבל בהתחשב באופי של המקום ובמחיר האוכל. בשורה התחתונה: על אף החצר היפה, האוכל החביב והאווירה הייחודית, התחושה הייתה שחסרים במקום קצת לב, חדווה ונדיבות. הדבר בא לידי ביטוי גם באוכל וגם בשירות. שניהם היו כמעט מוצלחים אבל לא אחידים ומעט מרושלים. התחושה היתה שלא ממש נהוג להתאמץ כאן. חבל, כי באמת יש משהו במסעדה שגרם לי לרצות לאהוב אותה מאוד, אלא שעל סמך הביקור הזה, אני לא רואה סיבה למהר לחזור.החשבון:

*#